הילדה הגיעה הביתה ובישרה שנבחרה להצטרף לטיול צ'ופר של בית ספר לקראת יום ירושלים, שנבחרו ילדים ששייכים להנהגה ושיהיו שם תלמידי חטיבות ביניים מכל הארץ. בעיני רוחי ראיתי מאות ילדים מתרוצצים בסמטאות העיר העתיקה, בלי שום יכולת אמיתית להשגיח עליהם ולאבטח אותם. ניסיתי לשכנע אותה לא ללכת והבנתי שאין סיכוי והנה עוד פעם אני הורסת לה את החיים, אז החלטתי להצטרף. שעה אחרי זה התחרטתי, אבל היה מאוחר מדי. כבר הודענו למורה וזו אישרה ולא נעים.

אז ככה – לא מאות ילדים אלה 15,000 תלמידי חטיבות ביניים הגיעו ביום שלישי השבוע לירושלים במסגרת "מנהיגות פורצת דרך" של של"ח. פעם קראו לזה שיעורי גדנ"ע, היום זה של"ח (ראשי תיבות: שדה, לאום, חברה)  – תוכנית לימודים חינוכית ערכית, הנלמדת בחלק מחטיבות הביניים ובתיכונים, מטעם משרד החינוך. בתכנית: סיורים בירושלים עם סיפורים על לוחמים, בונים, מתיישבים וחולמים בעיר. המטרה: העמקת הקשר של בני נוער עם בירת הנצח. הסיור התחיל ליד בית המשפט העליון ומשם, בשמש הקופחת, לגן סאקר,  נחלאות, המדרחוב, ממילא ודרך שער שכם לרובע היהודי בעיר העתיקה. משם אל גולת הכותרת – הכותל.

המדריכים היו מקסימים ומשתפי פעולה והילדים חכמים ויפים ומחוברים לסמארטפון. למרות זאת הצליחה המדריכה טל לעניין אותם במהלך הנסיעה במשחקי טריוויה על ירושלים והם ידעו כמעט את כל התשובות, להפתעתי הרבה. קצת התקשו לזכור מי זה ז'בוטינסקי, אבל שמותיהם של שאר האישים והאירועים נזרקו בקלילות ממעמקי האוטובוס. המדריך רועי היה מדהים ואין לי מושג עד עכשיו איך הוא הצליח להעביר קבוצה של 40 תלמידים מתיכון חדש בת"א, לבושי חולצות כחולות, בין אלפי תלמידים אחרים שצבאו על ירושלים – גם כן בחולצות כחולות, אבל גם כתומות ולבנות. במקביל הוא גם סיפר להם איך שופצה נחלאות והפכה לשכונת יוקרה ירושלמית ופרס לפניהם את שמותיהם של כל בני משפחת בנאי המהוללה. והיו גם סיפורים על היציאה אל מחוץ לחומות ועל רבני השכונה.

החלק הקשה היה ברובע היהודי בואכה הכותל. שם הצפיפות כבר הייתה ברמה של מופע רוק ליד הגדרות. קצת שכחתי מענייני ביטחון כי תושביה הערבים של העיר העתיקה (וגם תושביה היהודים) הסתגרו בבתיהם ולא העזו אפילו להציץ החוצה בשל הרעש והמהומה. המשימה הייתה להגיע אל האתר המקודש ולמרבה ההפתעה הגענו ובזמן. שם, ברחבת הכותל העצומה, אפשר היה לנשום וחשבתי לי איזה מזל שאנחנו שם ביום שלפני המהומה הגדולה. מסע של"ח הארצי הסתיים בעצרת נוער ממלכתית בבריכת הסולטן בנוכחות השר שי פירון, אבל אנחנו כבר היינו בדרך הביתה. אולי בשנה הבאה.

הילדים, מתברר, נהנו מאוד ורצו עוד ועוד. מבחינתם אין שבר, ירושלים היא אחת והמילים "ובלבה חומה" מתארות עובדה ארכיאולוגית. מבחינתי, ירושלים מרתקת ויפה מאוד ומלאה זיכרונות משפחתיים ואישיים. העניין הוא שבכל צעד אני מתקשה לשכוח את כמות הדם שנספגה באדמה הזו, באבנים האלה, לאורך כל הדורות וגם בעת האחרונה. אולי בשל כך, כמה לא חינוכי, הנוף היפה ביותר בעיני הוא זה שנשקף מהאוטובוס ביציאה מירושלים.