[rating=4]

לאחר עונה שלמה שלא חווינו בארץ קומדיה חכמה, משעשעת, נמרצת ורומנטית, הכתובה למבוגרים – הנה היא הגיעה. הסרט "דיברנו מספיק" של ניקול הולופסנר הוא הנאה צרופה, להוציא העובדה העגומה, כי זוהי אחת מהופעותיו האחרונות על המסך של ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס"), שהלך לעולמו במפתיע. גנדולפיני מגלם בסרט אישיות צינית, שמתאימה לו להפליא.

אווה (ג'וליה לואיס דרייפוס, "סיינפלד", "Veep") היא מעסה גרושה בשנות ה-50 לחייה, החיה עם בתה, אלן (טרייסי פיירווי, "עדן"), שהיא עם רגל אחת מחוץ לבית בדרכה לקולג'. במהלך מסיבה אווה פוגשת את אלברט (גנדולפיני), שגם הוא גרוש ועם בת בוגרת בגיל דומה, טס (איב הוסון, "זה בוודאי המקום").

הניצוצות בין השניים לא עפים מיד, אך עד מהרה הוא חושב שהיא חמודה ומצחיקה, והיא חושבת שהוא מתוק. האהבה פורחת – אך מסתבכת בשל נוכחותה של חברתה החדשה של אווה, מריאן (קת'רין קינר, "בתול בן 40"), אישה בוהמית, שאוהבת להתלונן על בעלה לשעבר.

כבר מכתובית הפתיחה, קהל הצופים משתעשע – רואים כיצד לואיס דרייפוס הזעירה (1.60 מטרים) סוחבת בגבורה שולחן עיסוי עצום, בסצנה מצחיקה ולבבית. עם סיום הסרט, הקהל חושב לעצמו, איזה איש נחמד גנדולפיני, הלוואי והיה זוכה באוסקר על תפקיד זה. הוא מלא בברק מאופק, אל מול נוכחות פיזית מרשימה – כאילו אנו רוצים לחבק דובון גדול.

 הולופסנר ממשיכה כאן את סדרת הופעותיה בקומדיות שנונות על נשים מסובכות, דוגמת "Please Give" משנת 2010 (שלא הוקרן מסחרית בישראל) ו"חברות עם כסף" משנת 2006. כמו בסרטיה הקודמים הולופסנר נשענת על חוויותיה האישיות, כדי ליצור פרשנות נושכת ומלאת תובנות לאתגרים של החיים המודרניים.

"דיברנו מספיק" בוחן מספר שאלות קשות: איך התפיסה של אחרים מעצבת את עולמנו באופן הוגן ובלתי הוגן; מה משמעות האהבה כשאתה לא ממש מחפש אחריה; איך מתנהג חד הורי כשילדו היחיד עוזב את הקן; ולבסוף, איך ומבלי להתכוון כלל, אפשר לשבור למישהו אחר את הלב. נקווה רק, שאם זו איכות היצירה של הולופסנר, היא בהחלט לא דיברה מספיק.