בפעם הראשונה כשהדיסק הטרי של רז שמואלי החליק אל תוך נגן התקליטורים ברכבי, עלו בראשי שתי מחשבות: האחת – מדובר בשירי עצב, תוגה ובלבול. האחרת – הי, זו לא אחות של נינט? האמת, לא ממש עקבתי אחרי רז, שהיתה בנבחרת של אביב גפן  בתוכנית "The Voice", אך גונב לאוזניי כי בעת שרז התמודדה באודישן, הרייטינג של התוכנית זינק ל-48 אחוזים.

את הדרך המוזיקלית שלה היא עברה דרך הצבא במסגרת להקת בנות בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין. רז היא יוצרת ומבצעת, שביקשה להשתמש בפלטפורמת הטלוויזיה כדי להגיע לחשיפה ולהמשיך הלאה. היא העפילה לגמר והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

חזרתי שוב לאלבום, לקחתי אותו הביתה, להאזין בשקט, בלי צפירות נהגים וחלוקת קשב בדרכים. אז כן, רז מתחילה ממקום טוב, היא כותבת בעצמה את השירים, לפחות את רובם, שמונה שירים מתוך אחד עשר הם פרי עטה ושניים מהם אף הלחינה. הטקסטים מעידים על עירפול, חוסר ביטחון, סערות נפש, בדידות. המלודיות נעימות ועשויות נכון כדי ליצור את המתח הסיפורי. העיבודים המצוינים נזקפים לזכותו של אמיר צורף, שעליו הוטלה האחריות להפקה המוזיקלית יחד עם הוד מושונוב.

אין זה אלבום פופ קליל ומרפרף, אולם גם אין זה אלבום רוק מלוכלך ובועט. מה כן? אלבום בכורה של זמרת בעלת קול ערב ודי קטיפתי, קול שמיד העלה בי אסוציאציות לזמרת אחרת, נינט, סוג של גוון וצליל דומה. בהתחשב בכך שרז שמואלי מלווה במעטפת מסחרית משופשפת ומקצועית, אין לי ספק שהמבחן כעת הוא השיווק, המכירות והכיבוש בפלייליסט, כיבוש שכבר הושג בחלקו בזכות הסינגלים שהושקו במעטפת וידאו קליפ דוגמת "פנסים", "אף אחד" ו"עלי ועלייך" שאוחזים בעשרות אלפי צפיות ביוטיוב.

מופע השקת האלבום, השבוע במועדון בארבי בתל-אביב, אובחן כמושקע לא מעט. על הבמה הוצבו מיני לוחות לדים, שהקרינו תצוגות וויז'ואל בהתאם לרוח השירים, מזכירים מאוד את האווירה שיוצר עופר מאירי עם מטרופולין. המיקוד של התאורן היה מן הסתם על רז עצמה, מה שגרם לחבורת הנגנים, שכללה את המפיק והקלידן הוד מושונוב, הגיטריסט אמיר זאבי, נגן הבס יוגב גלוסמן וטל כהן על התופים, להיבלע קצת במעטפת האור-קולית, שריצדה מעת לעת על הבמה.

רז פתחה עם השיר "הרסתי את הכל" המציג את סערת הרגשות, הבלבול והתוגה, פרידה מאהוב, געגועים ורגשות אשם. השיר הבא מרים את המופע לגובה שבו הוא אמור להימצא – הלהיט של רז "אף אחד", שמעורר את הקהל המצטרף בשירה למילים.

אין זה מופע רוק בהגדרתו, האם אין כאן פספוס מסוים? אני די מחבב את מועדון בארבי, ניתן לומר שאני מכיר בו כל לוח עץ ברצפה וכל מכשול מאחורי הקלעים, אבל בארבי מיועד להיות מועדון רוק, והמופע הערב הוא לא כזה, זה סוג של פופ, ואין בכך רע, אבל עם כל התפאורה שהוקמה, משהו לא מתחבר לחספוס הביתי כאן. אם זה היה תלוי בי הייתי קובע את הבוקינג באחד מסניפי זאפה בגוש דן, נותן לקהל להתמלא בסלטי שלושה עלים וגרגיר גבינת עזים מוקפצת, להתעמק בקוקטייל ורדרד ובעוגת קדאיף בכוס ורק לאחר מכן להתרווח במושבים ולהפנות את הראש לבמה כדי לקבל את המנה האחרונה בדמות המופע.

במופע רז ביצעה שירים מהאלבום החדש בשילוב כמה פנינים בדמות גרסאות מחווה לשירים אחרים כגון "הביאו את הסתיו" ("איפה הילד") ו"קשה בלעדייך" (שרון ליפשיץ). ואז מגיע ההדרן הכולל את שני סינגלי הלהיטים "עלי ועלייך" ו"פנסים". רז לא אירחה מוזיקאים וזמרים אחרים. מסקנה: מוזיקאי היוצר ומבצע יכול להגיש את אלבום הבכורה שלו נטו כמות שהוא (טוב, עם קצת תפאורה לעיניים) מבלי להיזקק לחיזוקים של קולגות. רז שמואלי מנצחת בבוחן ההשקה.