רז שמואלי פותחת באש

מופע השקת "יריות באוויר", אלבום הבכורה של רז שמואלי, בוגרת "The Voice", מציג זמרת ויוצרת בעלת קול ערב ודי קטיפתי, ששרה על עצב ובלבול, סערות נפש ובדידות. ליובל אראל היא מזכירה את נינט

Print Friendly

בפעם הראשונה כשהדיסק הטרי של רז שמואלי החליק אל תוך נגן התקליטורים ברכבי, עלו בראשי שתי מחשבות: האחת – מדובר בשירי עצב, תוגה ובלבול. האחרת – הי, זו לא אחות של נינט? האמת, לא ממש עקבתי אחרי רז, שהיתה בנבחרת של אביב גפן  בתוכנית "The Voice", אך גונב לאוזניי כי בעת שרז התמודדה באודישן, הרייטינג של התוכנית זינק ל-48 אחוזים.

את הדרך המוזיקלית שלה היא עברה דרך הצבא במסגרת להקת בנות בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין. רז היא יוצרת ומבצעת, שביקשה להשתמש בפלטפורמת הטלוויזיה כדי להגיע לחשיפה ולהמשיך הלאה. היא העפילה לגמר והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

מנצחת בבוחן ההשקה. צילום: יובל אראל

חזרתי שוב לאלבום, לקחתי אותו הביתה, להאזין בשקט, בלי צפירות נהגים וחלוקת קשב בדרכים. אז כן, רז מתחילה ממקום טוב, היא כותבת בעצמה את השירים, לפחות את רובם, שמונה שירים מתוך אחד עשר הם פרי עטה ושניים מהם אף הלחינה. הטקסטים מעידים על עירפול, חוסר ביטחון, סערות נפש, בדידות. המלודיות נעימות ועשויות נכון כדי ליצור את המתח הסיפורי. העיבודים המצוינים נזקפים לזכותו של אמיר צורף, שעליו הוטלה האחריות להפקה המוזיקלית יחד עם הוד מושונוב.

אין זה אלבום פופ קליל ומרפרף, אולם גם אין זה אלבום רוק מלוכלך ובועט. מה כן? אלבום בכורה של זמרת בעלת קול ערב ודי קטיפתי, קול שמיד העלה בי אסוציאציות לזמרת אחרת, נינט, סוג של גוון וצליל דומה. בהתחשב בכך שרז שמואלי מלווה במעטפת מסחרית משופשפת ומקצועית, אין לי ספק שהמבחן כעת הוא השיווק, המכירות והכיבוש בפלייליסט, כיבוש שכבר הושג בחלקו בזכות הסינגלים שהושקו במעטפת וידאו קליפ דוגמת "פנסים", "אף אחד" ו"עלי ועלייך" שאוחזים בעשרות אלפי צפיות ביוטיוב.

מופע השקת האלבום, השבוע במועדון בארבי בתל-אביב, אובחן כמושקע לא מעט. על הבמה הוצבו מיני לוחות לדים, שהקרינו תצוגות וויז'ואל בהתאם לרוח השירים, מזכירים מאוד את האווירה שיוצר עופר מאירי עם מטרופולין. המיקוד של התאורן היה מן הסתם על רז עצמה, מה שגרם לחבורת הנגנים, שכללה את המפיק והקלידן הוד מושונוב, הגיטריסט אמיר זאבי, נגן הבס יוגב גלוסמן וטל כהן על התופים, להיבלע קצת במעטפת האור-קולית, שריצדה מעת לעת על הבמה.

שם המשחק: שיווק וכיבוש הפלייליסט. צילום: יובל אראל

רז פתחה עם השיר "הרסתי את הכל" המציג את סערת הרגשות, הבלבול והתוגה, פרידה מאהוב, געגועים ורגשות אשם. השיר הבא מרים את המופע לגובה שבו הוא אמור להימצא – הלהיט של רז "אף אחד", שמעורר את הקהל המצטרף בשירה למילים.

אין זה מופע רוק בהגדרתו, האם אין כאן פספוס מסוים? אני די מחבב את מועדון בארבי, ניתן לומר שאני מכיר בו כל לוח עץ ברצפה וכל מכשול מאחורי הקלעים, אבל בארבי מיועד להיות מועדון רוק, והמופע הערב הוא לא כזה, זה סוג של פופ, ואין בכך רע, אבל עם כל התפאורה שהוקמה, משהו לא מתחבר לחספוס הביתי כאן. אם זה היה תלוי בי הייתי קובע את הבוקינג באחד מסניפי זאפה בגוש דן, נותן לקהל להתמלא בסלטי שלושה עלים וגרגיר גבינת עזים מוקפצת, להתעמק בקוקטייל ורדרד ובעוגת קדאיף בכוס ורק לאחר מכן להתרווח במושבים ולהפנות את הראש לבמה כדי לקבל את המנה האחרונה בדמות המופע.

במופע רז ביצעה שירים מהאלבום החדש בשילוב כמה פנינים בדמות גרסאות מחווה לשירים אחרים כגון "הביאו את הסתיו" ("איפה הילד") ו"קשה בלעדייך" (שרון ליפשיץ). ואז מגיע ההדרן הכולל את שני סינגלי הלהיטים "עלי ועלייך" ו"פנסים". רז לא אירחה מוזיקאים וזמרים אחרים. מסקנה: מוזיקאי היוצר ומבצע יכול להגיש את אלבום הבכורה שלו נטו כמות שהוא (טוב, עם קצת תפאורה לעיניים) מבלי להיזקק לחיזוקים של קולגות. רז שמואלי מנצחת בבוחן ההשקה.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.