[rating=5]

ליהוק מושלם, בימוי מאופק, עיצוב מרהיב של תאורה ותלבושות הפכו את ההפקה החדשה של "לה בוהם" מסיפור ארכאי תלוש על רביעיית דלפונים שמסתתרים בעליית גג בפריז של המאה ה-19,  לסיפור אהבה אקטואלי מלא תשוקה ודרמה מצמררת. מהצליל הראשון של התזמורת, תחת שרביטו של המנצח הכריזמטי דניאל אורן, נשבה הקהל במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, בקסמה של היצירה.

אורן ידוע שהוא חי ונושם כל תו ותג באופרה – וכך נפתחת כל סערה בדממה חרישית, שמתוכה מתפרץ אשד צלילים סוחף. לאחר שהצליח כבר בשנייה הראשונה להפנט את הקהל ביפי הפתיחה הריתמית הקונדסית/ורועמת לסירוגין האופיינית לפוצ'יני,  זרם אורן עם  הליריות של הלייטמוטיב השזור באופרה המקונן על מר גורלם של ארבעת האמנים הנלחמים על קיומם. בלי להתיר ולו לרגע למתח להתפוגג ו"להתמרח", אחז אורן במושכות – וכך הפכה הדרמה של פוצ'יני למלאת מתח מחשמל וליריות מדובבת.

כיעורו של הבניין הקודר, שבו מתגוררים ארבעת האמנים הדלפונים, הכניס אותנו באחת לפריז של המאה ה-19, ללא כל ניסיון מתנשא ונואל לתרגם את העוני המנוון להתחכמות עדכנית נוסח "מחאת הקוטג'" או "מחוסרי הדיור":  ב"לה בוהם" עסקינן – סיפור אהבה נוגע ללב בין משורר לרוקמת שגוססת משחפת, אופרה הנסבה על מיתוס האמן העני הפריזאי של המאה הקודמת.

"לה בוהם" היא אופרה קאמרית המושתתת על ארבעה סולנים, מהם שניים עיקריים: רודולפו ומימי. לכל תפקיד הלחין פוצ'יני סגנון שונה של שירה. היכן הצליח דניאל אורן למצוא טנור כה לירי בעל קול קטיפתי ובעיקר שירה כה משוחררת נוסח ג'ורג'יו ברוג'י – פלא פלאים. בת זוגו, מריה אגרסטה, הפליאה בשירתה הלירית – סופרן מוצק ועגול ובעיקר נטול כל רמז לצווחנות. היא הרשימה לא רק ביפי קולה אלא גם בכישרון משחקה הדרמטי.

בביצוע זה היא לא נכנסה לחדרו של רודולפו מיד – היא המתינה ליד דלת חדרו כל המערכה הראשונה ודומה שהנר לא כבה אלא היא כיבתה אותו כדי שרודולופו ידליקו. וכמו ב"טוסקה" שם מבכה הגיבורה את הדם על ידיה הצחורות לאחר שרצחה את סקרפייה, גם כאן, ידיה הקפואות של מימי החולה הם מושא האהבה של רודולפו הקונה לה בתי פרווה.

ניגוד חריף לרכותה הלירית היה קולה המתכתי של הסופרן נדין סיידין בתפקיד מוזטה הג'ינגי'ת, שמוליכה שולל את מחזרה הקשיש ונותנת לו לשלם עבורה ועבור אהובה – הבריטון הנפלא סימונה פיאצולה בתפקיד הצייר מרצ'לו. ממקום לגמרי אחר בעומק האצטומכה שר הבס המרשים קרלו סטריולי את תפקיד קולין הפילוסוף.

במערכה השנייה הגיח ג'יפ אפרורי ומגושם לבמה, אך הוא לא הפריע לססגוניות הצבעים ולקלילות האווירה של הרחוב הפריזאי. את ההומור התוסס ועליצות התמונה בפונדק הבליטה המקהלה המשובחת תחת שרביטו של איתן שמייסר – כעזר נגד מקהלת הילדים "העפרוני" בניצוח שלי ברלינסקי.

 את הביצוע הקצבי והסוחף, שהבליט את עומק התשוקה והתוגה באהבת הגיבורים שגורלם נחרץ, חתם המנצח בשיא שהביא לקתרזיס, כשהוא לא מניח ליצירה להתפורר ולו לרגע.