אחרי נחיתה והתארגנות בשדה התעופה שרל-דה-גול, אליו עוד נחזור בהמשך (דה-גול, לא השדה), שמנו פעמינו לחבל שמפיין, שמוכר בעיקר במשקה האצילי הקרוי על שם המחוז – השמפניה. המקום הראשון שזימן לנו המקרה – או מערכת ההזמנות של אתר בוקינג – היה צימר ביתי הסמוך לבית השמפניה CHAMPAGNE DRAPPIER שנמצא בחלקו הדרומי של חבל שמפיין.

בטיול זה הצטרף אלי ידיד, מיכאל בן-יוסף, שגם מכיר ומוקיר את עולם היין של האזור בו טיילנו וגם הנעים את זמני בסיפורים ומידע, תוך כדי הנסיעות מאתר אחד למשנהו, או באתנחתות שלקחנו בבית קפה או בבר מקומי מעת לעת.

בהגענו לבית הכפרי La Maison du Jardinier ( טל' 33-658512109 [email protected]), קיבלו את פנינו זוג צעיר ולבבי, שמיד פתח לכבודנו בקבוק שמפניה מקומי פשוט ונעים והציג לנו את חדרנו, שהוא קפלה שהיתה חלק מבית הנזירות בו נמצא הבית. הקפלה עברה הסבה ושיפוץ והפכה להיות חדר אירוח נעים וגדול דיו ליותר מזוג.

המארחים הציעו לנו להצטרף אליהם לארוחת ערב קלה, שלא יכולנו לסרב לה אחרי יום ארוך ומתיש של טיסה ונסיעה ארוכה. כמובן שלארוחת הערב התלוו סיפורים שלנו ושל הזוג הצעיר, כאשר לכל מתלווה יין מקומי צעיר ומרענן.

בבוקרו של יום המחרת, סעדנו ארוחת בוקר של קרואסון ובאגט טריים, שנקנו לפני שהואלנו לקום מהמיטה, עם ריבות ביתיות וביצים מהתרנגולות החופשיות שחיות בחצר הבית. שבעים וקצת כבדים יותר, נפרדנו ויצאנו בדרך כפרית, בין כרמי ענבים ובתי שמפניות, לבית השמפניה של דרפיה, שם ערכנו סיור במתקני הייצור, מרתפי האחסון וההשתבחות וכמובן גם פגשנו את שני הדורות למשפחת דרפיה, שנמצאים בבית השמפניה כבר 6 ו-7 דורות, כאשר הדור השמיני הצעיר, כבר עושה צעדיו על מנת להכנס לעסק.

פגשנו את אנדרה דרפיה האב הגאה בבית השמפניה המשפחתי, שלמרות גילו, 85, מגיע בכל יום לכמה שעות לבית השמפניה. בנו, מישל דרפיה, עוסק בניהול השוטף, כולל מעורבות בטעימות בניית הבלנד שהיינו עדים להכנתו ולסבב טעימות נוסף.

מרתפי היקב קיימים כבר מהמאה ה-12, כאשר באותה עת היה מנזר של נשים כ-10 ק"מ ממקום בית השמפניה של היום והמרתפים היו שייכים למנזר.

בית השמפניה DRAPPIER נוסד בשנת 1808 ע"י משפחת דרפיה ומאז מוחזק ומנוהל ע"י בני המשפחה. היקב מיצר כ-1.5 מיליון בקבוקים

בשנה ומחזיק מלאי בקבוקים מסוגים וגדלים שונים, בכמות של 5-6 מיליון בקבוקים.

DRAPPIER מחזיקים בבעלותם 540 דונם של כרמים וכן עוד 500 דונם, אותם הם מנהלים. בנוסף הם רוכשים עוד ענבים על מנת לספק את הצורך של היקב. דרפיה מייצרים גם שמפניה כשרה שמשווקת לרחבי העולם היהודי, כאשר רק כ-3,000 בקבוקים כשרים מגיעים לישראל מבית השמפניה דרפיה.

בדרפיה מתגאים בתהליך היצור שלהם, בו אין שאיבה והכל נעשה בזרימה טבעית מחדר קבלת הענבים ועד שלוש קומות למטה, שם מאוחסן היין בחביות ובבקבוקים. דרפיה הוא אחד מבתי השמפניה היחידים שעושים גם שמפניה ללא שימוש בסולפיט.

לאחר מספר טעימות שמפניה בחברת בני משפחת דרפיה, יצאנו לדרכנו עם סיפורו של קווה שרל דה-גול (הבטחתי דה-גול ?). רעייתו של אנדרה דרפייה היתה חברה של הגב' דה-גול שגרה לא רחוק מהיקב. השמפניה האהובה על שרל דה גול היתה של דרפייה והגב' דה-גול דאגה לאספקה שוטפת מחברתה. לאחר מותו של הגנרל, החליטו בדרפיה לייחד סדרה קבועה של שמפניה מיוחדת על שמו. משמפניה זו מיוצרים רק 20,000 בקבוקים בשנה. לטעמי זו שמפניה עדינה ונעימה, עם ארומה מאד פרחונית ואפילו מעט לימונית בארומה והטעם.

נסענו לרֶנְס, שהיא העיר המרכזית בחבל שמפיין (כותבים Reims ) והיא מפורסמת תודות לקתדרלת נוטראדם המדהימה השולטת על מרכז העיר. הקתדרלה של רנס גדולה יותר מהנוטראדם המפורסמת של פריז (אורכה 139 מ' לעומת 134 מטרים של נוטרדם בפריז), גבוהה יותר (81 מ' לעומת 69 מ' בפריז ) ואפילו קוטר הרוזטה הגדולה בחזית המערבית גדול יותר מזו שבחזית נוטראדם של פריז (13.1 מ, לעומת 9.6 מ' בלבד, בפריז).

בקתדרלה נוטראדם של רנס, נהגו למשוח ולהכתיר את מלכי צרפת מימיו של כלוביס, המלך בסוף המאה החמישית, ועד לאחרון המלכים בצרפת במאה ה-19. לכאן גם הגיעה ז`אן ד`ארק, כדי למשוח בשמן את המלך שרל השביעי בשנת 1429. הקתדרלה היא אחת הדוגמאות החשובות לאדריכלות הגותית בשיאה והוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

רנס היא עיר תוססת שהשתדרגה לאחרונה לאחר שנים רבות של שיפוצים ובניית רכבת קלה חדשה ומוצלחת. מדרום לרנס נמצאת אפרני – בירת השמפניה העולמית עם שדרות השמפניה ( Av. De Champagne ) שלאורכן ממוקמים מרכזי המבקרים והנהלות טובי בתי השמפניה בעולם כמו Moët et Chandon שהוא גם בית השמפניה של דום פריניון הנחשב לאבי השמפניה (למרות שעשו שמפניה גם לפני שהוא נולד), Mercier או גם בית השמפניה De Castellane. בכל בית שמפניה יקבלו אורחים לסיור וטעימה תמורת תשלום ובעונת התיירות גם נדרש תאום והזמנת ביקור מראש.

ביקור נוצץ בבית השמפניה Moët et Chandon עולה כ-20 אירו ואורך כשעה ורבע עם טעימת שמפניה אחת. יש הצעות רבות בשד' שמפיין גם במחירים יותר זולים וגם עם טעימה עממית יותר. כמו כן, בכל רחבי האזור, בכל כפר ועיירה, מצויים בתי שמפניה בינוניים וקטנים, בחצר הבית, ושם ניתן לבקר לשמוע ולרכוש גם שמפניה במחירים זולים יותר וללא הפאר הנוצץ של מותג יוקרתי ואיכותי.

אחד מאותם כפרים הוא אאי. זהו כפר שירד מחשיבותו במהלך ההסטוריה, שהיה נחשב ללב הפועם של יצור השמפניה. בכפר AY ( אאי ) מצוי בית השמפניה CHAMPAGNE BOLLINGER. זהו מותג השמפניה המועדף על ג'ימס בונד.

בסיור שערכנו במרחבי בית השמפניה עברנו דרך חלקת הכרם היסטורית ששרדה את מגפת הפילוקסרה שפקדה את אאי בשנת 1890. במחלקות כרם אלה שרדו הזנים המקוריים של היקב ולא היה צורך להשתמש בזנים חדשים שהובאו לשאר הכרמים בחבל שמפיין, מארה"ב. לאחר מכן ירדנו למרכז הכפר ומשם אל מתחת לאדמה, ועברנו את סיפורו של בית השמפניה, מאז 1828 ועד ימינו. במרחבי חמישה ק"מ של מנהרות, בהן מצויים מליוני בקבוקי שמפניה שמתוכם רק שלושה מיליון מגיעים לשוק בכל שנה. כיום מנהלים את בולינג'ר בני משפחה שאינם נושאים את שם המשפחה עקב קשרי נישואים ללא בנים למשפחת בולינג'ר. בית השמפניה בולינג'ר מעבד 1650 דונם של כרמים ברמת גראן קרו ופרימיום וקונים עוד כשליש מהצריכה שלהם, מכורמים אחרים באזור האיכותי שסביב הכפר אאי.

שאלון א-שמפיין (Châlons-en-Champagne ) היא בירת חבל שמפיין ונושאת בקירבה גם שכיות חמדה, גנים והיסטוריה, אולם היא קטנה הרבה יותר וצנועה הרבה יותר משתי שכנותיה, רנס ואפרני.

לאחר יום במשולש השמפניה וההיסטוריה פנינו מזרחה לפרק היסטורי שמציין השנה 100 שנה למלחמה הגדולה הידועה היום כמלחמת העולם הראשונה. וורדן ( Verdun ) היא בירה היסטורית ומבצר עוד מימי הרומאים, אבל שמה נודע בעיקר עקב מלחמת התעלות שהתחוללה סביבה במלחמת העולם הראשונה, עת בצד אחד היו מחופרים חיילי צרפת ולמולם חיילי גרמניה, שגם הם סבלו בשוחות.

בוורדון יש את מבצר וורדון, מדרחוב ידידותי לאורך נהר המוז ( Le Meuse ) וכן הסיטדל שהוא מבצר אימתני ממש במרכז העיר.

במרחק קצר מעל לוורדון, בלב אזור התעלות החפורות שניתן עדיין למצוא שרידים להן, נמצאים שני ביצורים אימתניים, יד זכרון למאות אלפי ההרוגים שקיפדו את חייהם במלחמה בין הגרמנים והצרפתים וכן גם במלחמה בקור, ברעב ובמחלות שהיו מנת חלקם. פורט דומונט בנוי מכמה קומות של ביצורים שבהחלט שווה לבקר בו.

במתחם המיוער, שהפך לעדות אילמת וזכרון לאותה מלחמה איומה, בה גם נעשה לראשונה שימוש בחומרים כימיים וגז כנגד בני אדם, יש מוזיאון שנמצא כעת בשיפוצים נרחבים לקראת ארועי 100 שנה למלחמה, אתר הנצחה וקבורה עם עשרות אלפי קברים ובצד המתחם גם אתר הנצחה לחללים היהודיים (בצורת ספר תורה) ובצד השני של המתחם אתר הנצחה לחללים המוסלמים (בצורת מסגד).

בביקורנו הזדמן לנו לצפות בארוע שנתי של חברי עמותה המנציחה את זכרון המלחמה ואת הכפרים שהושמדו וננטשו במלחמה (אחד מהם הוא דומונט). חברי העמותה – צרפתים וגרמנים – עורכים צעדה בלבוש חיילי מלחמת העולם הראשונה, מהכפר הנטוש דומונט, מרחק חמישה ק"מ למבצר דומונט, ושם עורכים מסדר זכרון מרשים וצנוע.

בפרק הבא נטייל בדיז'ון ובאזור היורה הצרפתי. ניתן לבקר באתרים אלה עצמאית או בטיול מאורגן בהדרכתי.