כשהעיתון מסריח יותר מהדג שאותו הוא עוטף

זה שידיעות אחרונות מכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר, זה לא חדש; אבל כשהוא עושה את מה שהוא עושה מהמקפצה, כולנו נרטבים. אז עכשיו נרתמת האימפריה להלבנת עוונותיו של "הזמר הלאומי" אייל גולן. וזה נראה בדיוק כמו שזה נשמע

Print Friendly

מי צריך יום כיפור כשיש ידיעות אחרונות? בעילת קטינה? קטן עלינו; העלמת מס? פינאטס; "אייל גולן בדרך הנכונה לחזור ללב הציבור" – זו הכותרת שהופיע בדף הראשי של פורטל הבית של ידיעות – ynet. ככה זה בעיתון של המדינה (כן, כן!), הסבון האגרסיבי שעובד קשה לנקות את הטינופת של גיבורי התרבות שלו; העיתון  שמעניק במה לנבל להסביר מדוע דווקא הוא זה שהיה המנוצל; שהוא הוא הקורבן; שהוא לא עשה שום רע; ואפילו הצליח לשכנע את אוהדיו השוטים שאין כל פסול בקשרים שלו עם קטינות. בעיקר כשיש לך חסך אב. בחיי שזלגו לי דמעות. נהיה לי קצר במקלדת.

ואחר כך, אחרי שהדמות הלאומית הכבירה הודתה בעסקת טיעון בהעלמת מיסים במיליונים ויצאה עם קנס מגוחך, אפילו לא סמלי – הוא כמובן נשאר גיבור מעמד הפועלים. כי זו הרי זה מצווה לרמות את מס הכנסה. הבעיה היחידה היא שאם אתם ואני נרמה את מס הכנסה במאה שקלים – נרגיש יופי מה זה "הכנסה".

מכשיר השרצים - אילוסטרציה: עמית מנדלזון

אז ידיעות אחרונות יוצא בקמפיין להחזיר את החלאה לקדמת הבמה: "זמר לאומי לא מחליפים: הקאמבק של אייל גולן" – זו הכותרת של ידיעות אחרונות. זמר לאומי? אם זה הלאום, אז מצידי ביבי יכול להעביר את חוק הלאום היהודי שלו, כי אני לא שייך לזה. אבל מצד שני: נשיא אנס, ראש ממשלה גנב, שר אוצר גנב, שרי פנים גנבים – אז בעצם מה הבעיה עם איש המוסר המסלסל בתור זמר לאומי?

ועוד מפניני אבי שושן, כתב ynet: "את פרשיות הקטינות והמסים השאיר מאחוריו, ועכשיו אייל גולן בדרך הנכונה לחזור ללב הציבור" – וואללה יופי, שם בצד… לכמה מאיתנו יש את הזכות לשים בצד חטאים הרבה יותר קטנים מאלה? בעצם, לכמה מאיתנו יש עיתון שנותן לנו רוח גבית והיתר רשמי לעשות מה שבראש שלו? העיקר שהוא "יכול לשים אותו בצד…". אפילו קצב לא נהנה מהפריבילגיה הזאת.

אז כן אני יודע, לא מהיום, ידיעות אחרונות הוא לא עיתון למשכילים; אני גם יודע שמישהו מרוויח הרבה כסף מהלבנת עוונותיו של אייל גולן, רק כדי שימכור לחסידיו עוד דיסק. אבל זו בדיוק הבעיה: לא פלא שגדל בישראל דור שאיננו מבדיל בין טוב ורע, אם מה שמכונה ה"עיתון של המדינה" מסביר לרוב מכריע של אנאלפבתים שמגע עם קטינות זה עניין יחסי והעלמת מס זה משובת נעורים נסלחת. העיקר להמשיך לשיר ולגלגל כסף לכיסו של הגביר.

ולך אבי שושן, כתב צעיר ונלהב, אני מניח שמשלמים לך על יצירת המופת שלך; אני משוכנע שהפרנסה חשובה לך הרבה הרבה יותר מההשלכות של החומרים שאתה כותב; וזה שאתה מוגדר "כתב תרבות" – זה ממש לא מנקה אותך מאחריות לדברים שאתה חתום עליהם. אנחנו לא מכירים, אבל אם במקרה יש לך בנות בגיל המסוכן, אני רק יכול לשער שקשה לך להירדם בלילה. אתה יודע למה.

אני יודע שמה שאני כותב כאן לא מזיז כהוא זה להמונים הנוהים אחרי גולן. הם ממילא לא יגיעו לדפי העיתון הזה, לא יקראו את מה שאני כותב וגם לא יבינו. אז יש לי בקשה מקמצוץ קוראיי: אם אתם פוגשים אותם, תסבירו להם – לאט לאט – מה כתוב כאן.

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על כשהעיתון מסריח יותר מהדג שאותו הוא עוטף

  1. מאת גידי‏:

    אני רואה שכאשר אתה לא מכניס את ביבי לכתבה יוצאים לך חומרים למופת…עמית שאפו ,כמה עצוב ומדכא אבל כל מילה בסלע. !

  2. מאת אבי‏:

    המדינה הזאת מתנהגת כמו מאפיה רוסית, מבלי לפגוע ברוסים: יש קבוצה של אנשים שחושבת שהמדינה שייכת להם, וכל השאר, אתם, היושבים בציון, לא נחשבים, זמר חתונות "לאומי" ויצחן "לאומי" ובנק "לאומי" ונמל אשדוד "לאומי" חושבים שהצדינה שייכת להם, ובצדק, כי המדינה מאפשרת להם. העם היושב בציון שכח כי יש לו את הכח לשנות, או אולי פשוט הרים ידיים ונכנע.

  3. מאת ניר‏:

    כל עיתון ולא משנה איך נקרא לו למחרת עוטפים איתו דגים חוץ מזה מה לא עושים בשביל להגדיל את התפוצה שגם כך היא בירידה

  4. מאת לי-שי הרצוג‏:

    כל כך נכון כל כך צודק. חבל שאין ביטוי נרחב יותר לדבריך