בחורף בקיץ, בצהריים. עובדים עלינו ישר בעיניים

במיקרו, בבועה, אנחנו רואים פחדנות פוליטית, קוצר ראות מדיני, אפסות אישית, חמדנות אגואיסטית, קטנוניות ילדותית, עוול, רוע, זלזול. במאקרו, המיליונים מצביעים ברגליים

Print Friendly

פעם, כשעוד עשיתי מילואים, בכל פעם מחדש קיבלתי שיעורים בפרופורציות של החיים. תמיד לקראת מערכת בחירות היינו נפגשים, כמה וכמה מעגלי חברים, אנשים מהעבודה, חברי ילדות – יושבים ומדברים פוליטיקה. ואיכשהו תמיד הרגשנו שהנה מגיע המהפך. שהימין יתרסק. שכולם יבינו שהשמאל הוא קול ההיגיון. שהמתינות גוברת על הלאומנות. שלכולם נמאס מהמלחמות. מהכיבוש. מהרוע. כשישבנו בסלון, בדסק, בחדרי הישיבות, היינו משוכנעים שמרצ תרכיב את הממשלה הבאה. או לפחות העבודה. לא היה לנו ספק שהימין הולך להתרסק. היה לנו רוב מוצק.

ואז הייתי הולך למילואים, כי תמיד היו מילואים לפני בחירות. וכמעט תמיד זה היה בשטחים הכבושים. ואז יושבים בחדר. באוהל. באפסנאות. בחדר האוכל. על הבט"שיות בסיורים. יושבים ומדברים פוליטיקה. וגם בפורומים האלה היה רוב מוצק. מכריע. לא, לא לשמאל. ההיפך.

ואז הבנתי מאיזו בועה יצאתי ומה מחכה לי כשאשוב אליה.

והתוצאות בקלפי צרובות בהיסטוריה של כולנו.

אז גם עכשיו, אותו דבר בדיוק. כמה שנגחך על הפראבדה שלנו, ה"ישראל היום" המכונה "עיתון"; כמה שנפשנו תבקש למות מעוד תמונה מבוימת של הגברת הראשונה; כמה שנתפלץ מהאמירות הביביות הנבובות של הביבים ועושי דברם.

כמה שנבין שעובדים עלינו; שמשקרים לנו אשכרה בפנים.

כמה שנדע שהכל קומופלאש. שקר אחד גדול. כמה שנדע – בביטחון די מוחלט – מה בדיוק קרה שם, בטרמפיאדה בגוש עציון, ונבין היטב מה בדיוק הם מחפשים, אם בכלל מחפשים; כמה שנבין שאין שום קשר בין סיבה למסובב; בין הפשע לעונש; בין הפושעים האמיתיים לחפים מפשע – שכמו תמיד משלמים את המחיר.

כמה שנדע מה בדיוק המקור; עדיין אנחנו מדברים בעיקר עם עצמנו ועם בני מינינו.

להדק, לסגור, לכתר, ללחוץ, למגר. לצרוב את התודעה (צילום: אריאל חרמוני / משרד הביטחון)

כי אם יש משהו שכל תלמיד שנה א' יודע, זה שאי אפשר לנצח את המספרים הגדולים. שהמספרים הגדולים מנצחים תמיד. מי שלקח את הקורס הכי בסיסי בסטטיסיטקה, מבין בקלות את ההבדל שבין המיקרו של המעגל הקרוב שלך, למאקרו של המעגלים הגדולים. הרחבים.

בין המעגל הזכיר שלך למעגל האינסופי של ההמון.

והמספרים הגדולים קוברים אותנו. מאות אלפי אנשים לוקחים בפינת הרחוב את הנייר עם הלוגו האדום המכונה "עיתון", בחינם, ומשוכנעים שיש להם עיתון ביד. הם קוראים כותרת אחרי כותרת על נשגבותו של המנהיג, ואין להם ספק שיש להם מנהיג דגול. הם קוראים "תחקיר עומק" על הסתרת מעשיה הטובים, המדהימים, הפעולות שלא יאומנו של אשת המנהיג ועד כמה כוחות השחור מסתירים את טוב לבה מכולנו – ואין להם צל של ספק שמדובר בגלגול מודרני של הדרייפוס הנשי.

איך חיינו בלי לדעת את האמת? תחקיר העומק של ישראל היום (צילום מאתר האינטרנט של העיתון)

300,000 אנשים לוקחים את הדבר הזה ליד – מיליונים נחשפים אליו. הם מנצחים בכל סקר חשיפה. וזו כמובן חוכמה גדולה: תוציא מספיק מיליארדים בלי חשבון ובלי שום תכנית עסקית; בלי מדדים של רווח והפסד; בלי שזה יזיז לך; תדפיס כמה עותקים שבא לך – ויש לך חשיפה חסרת תקדים. בדיוק ככה עשו את זה בברית המועצות עם פראבדה ובעוד כמה מדינות נאורות בדרום אמריקה. רפובליקת בננות כבר אמרנו?

וזה לא נעצר בו. כי מאות אלפים נוספים קונים או מקבלים את הנגטיב שלו – את "העיתון של המדינה" – ומקבלים את מנת הדיסאינפורמציה הלאומית/לאומנית/לוחמנית שהם כל כך אוהבים. מהרופאה הקרבית הסקסית של יחידת דובדבן, דרך אהבותיו ואהובתו ההריונית של הזמר הלאומי, אליל הנערות, הסמל והמופת; דרך סמלי הטוהר אולמרט ואיציק ורמון וממשיכי דרכם. וגם הם משוכנעים שהם מחזיקים ביד "עיתון". אין להם ספק שהם צורכים מוצר עיתונאי. הם משוכנעים שהם מקבלים "מידע". שהם יודעים מה קורה.

ומי מהם ששורד את יום העיתון, מקבל מנה מרוכזת מאותו הדבר בדיוק ב-8 בערב, במהדורה הקרבית של המדינה. "הפרשנות שלך, פרשננו הצבאי"… ; "אומר לך כך, יונית: לנתץ, לנפץ, לכבוש, לכתוש, לצרוב, לחסל, להבעיר, להבהיר…". כן, צורבים את התודעה (טייק #2347).

וזו בדיוק אותה הבועה שממנה יצאתי אז לשירות המילואים ואליה חזרתי אחרי 30 יום. במיקרו, כולנו (ששת חבריי ועוד כמה) משוכנעים שכולם רואים את מה שאנחנו רואים; במאקרו – "צה"ל כולו מגויס למבצע עצום, ענק, נרחב, ממוקד, אמיץ, עושה ימים כלילות, חופר, לילות כימים, לא משאיר אבן על אבן…".

אה, ואסור לשכוח: תפילות. להתפלל הרבה. תפילות אישיות. תפילות קבוצתיות. תפילות ממלכתיות. מאוד חשוב, התפילות. בהחלט עוזר. פותר. יהודי, תפילין הנחת היום? אה, אתה לא יהודי?

במיקרו אנחנו רואים את הפוליטיקאים באפסותם; במאקרו העם רואה אותם בגדולתם; במיקרו אנחנו מבינים מה בדיוק הם מחפשים; במאקרו כולם מקבלים את המבצע האדיר המכונה "שובו בנים" (למרבה הצער, התברר לאנשי הרוח הצבאיים שאיזו ישיבה כבר לקחה את השם הזה – אז הלכו על "שובו אחים"…). במיקרו אנחנו רואים אנשים נבערים, רדודים, נבוכים, חסרי ביטחון; אנשים חסרי אומץ ונטולי חוט שדרה, שמלהגים דברי גבורה ובורחים מכל אחריות; ובמאקרו? במאקרו הם גיבורי התהילה.

צ'רצ'יל בעיני עצמו. ומסתבר שגם בעיני בוחריו. נתניהו (צילום: דן בר דוב)

במיקרו, בבועה שלנו, במעטים שאנחנו – אנחנו רואים פחדנות פוליטית, קוצר ראות מדיני, אפסות אישית, חמדנות אגואיסטית, קטנוניות ילדותית, עוול, טיפשות, כיבוש, רוע, אדנות, זלזול.

במאקרו, המיליונים מצביעים ברגליים.

[related-posts title="מדבר אל הקיר - טורים קודמים"]

 

 

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה בטחוני, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בחורף בקיץ, בצהריים. עובדים עלינו ישר בעיניים

  1. מאת ארבם‏:

    נכון מאוד ועצוב מאוד.

  2. מאת שרה‏:

    טובי פולק והחברים בבועת המיקרו, טלו קורה מבין עיניכם לפני שתעלמו מהנוף הפוליטי שלנו.

  3. מאת גידי‏:

    טובי יקירי.
    היכן שאתה רואה "פחדנות פוליטית" אני רואה שיקול דעת . היכן שאתה רואה "קוצר ראות מדיני" אני רואה ניסיון והפקת לקחים .
    לגבי "אפסות אישית, חמדנות אגואיסטית, קטנוניות ילדותית, עוול, טיפשות,, רוע, אדנות, זלזול". קל להתחבר לדברייך.
    למה להלין על" ישראל היום "(עיתון מאוזן אפילו בילין כותב שם…)כאשר לאגף שלכם יש את: הארץ,ידיעות אחרונות,מעריב,ערוץ 2, ערוץ 10, מגפון וכו..
    אני לא קולט את המניע שלך. ומקווה שזה לא נובע מ ""אפסות אישית, חמדנות אגואיסטית, קטנוניות ילדותית, עוול, טיפשות,, רוע, אדנות, זלזול"
    אגב הדיסאינפורמציה היא של כל המחנות כולל מה שאתה עושה ברגע זה בכתבה זו …!

  4. מאת ניר‏:

    טובי אמרת אמת אתם חיים בבועה זה מה שכל הזמן אומרים לכם ואתם לא מבינים איך חשבת בכלל שמר"צ תרכיב את הממשלה איך אם היית יוצאה מהבועה היית מבין שהעם בימין למרות כל מה שכתבתה העם בימים העם לא טיפש [יצחק בן אהרון לאחר המפלה של 77 אמר צריך להחילף את העם זו דמוקרטיה במלואה להחיף את העם] הימין מתחזק הודות לטרור הערבי הימין התחזק הודות לפיצוצים באטובוסים ובבתי הקפה ברחבי הארץ והימין מתחזק היום כאשר הוא רואה איך ברחנו מעזה ומה קיבלנו רקטות ואז אני זוכר אמר השמאל אל תהלכו עלינו אימה רקטות לא יעפו מעזה וצה"ל במכה אחת יחסל את עזה וכאשר צה"ל באמת ניסה לחסל את הטרור מעזה קמה מקהלת השמאל והתחילה לייל טבח בעזה רוצחים בעזה אם אין לך רוח גבית ומבית סמים לך מקלות בגלגלים איך תרצה לנצח את הטרור כל ההפגנות של השמאל [ואני מדבר בהכללה שמאל ] ליד מחסום ארז רעב בעזה מצור על עזה שואה בעזה וזה אחרי שיום יום כמעט חוטפים תושבי הדרום רקטות ואנשים נהרגים [כאשר מאות משאיות מספקות מזון לעזה דלק חומרי בנין אספקת חשמל מים לעזה '' הנצורה'' ]אז אתה בטח רוצה שהישראלי שגר שם יצביע מר"צ חחח העם לא טיפש אתם כנראה עיורים ולא רואים או לא רוצים לראות את המציאות שלום כנראה לא יהיה האיסלם היא דת של חרב ומלחמות ראה איך מוסלמים טובחים האחד את השני אנחנו נטע זר וזה לא קשור לשטחים ולא לביבי אולמרט או בוזי הרצוג ההטרור היה כאן לפני 67 ואז ישראל לא כבשה ולא שלטה בשטחיםבקשר לעיתון ישראל היום סוף סוף יש לציבור הרחב דרך להתבטא הרי כבשתם את התקשורת בגין לא ניקה את האורות לא של בתי המשפט ולא של התקשורת התקשורת שמאלנית וזו לא המצאה בתי המשפט [העליון] למעשה שולט במדינה הכנסת מיותרת האקטיבזים הרס את הדמוקרטיה העם לא בחר בשופטים העם בחר בכנסת ביב אולי לא המנהיג אבל יש לך מנהיג אחר כיום אין מנהגים כמו פעם אין בןגוריון ואין בגין אלה היו מנהגים מזן אחר לטוב ולרע בקשר לתפילותשאתה יוצא בביקורת כל אחד מתפלל בצורה אחרת גם לחיולני יש תפילה החטופים בחורים דתיים רוב הציבור בארץ הוא מסורתי/ דתי אם זה עוזר להם עושה להם טוב יברכו אני מצטט שורה שרשמת"כמה שנדע שהכל קומופלאש. שקר אחד גדול. כמה שנדע – בביטחון די מוחלט – מה בדיוק קרה שם, בטרמפיאדה בגוש עציון, ונבין היטב מה בדיוק הם מחפשים"אתה מזכיר לי את שר החוץ הפלסטנאי שאומר ישראל בימה את החטיפה אז אולי זו כונתך??