העיר אוטרכט ממוקמת במרכז הולנד. ממש במרכז המדינה. בהיותה עיר מרכזית, היא משמשת כצומת הדרכים המרכזי של המדינה, שזה אומר פקעת של כבישים מהירים ומקומיים שעוברת סביבה (ועד לא מכבר ממש דרכה), צומת סבוך, שתי וערב של רכבות מקומיות ומהירות. ותחנת הרכבת המקומית, שמספקת שירותים למיליוני נוסעים בשנה, משתדרגת בימים אלה בשביל לתת מענה לכל הצרכים.

תחנת הרכבת המרכזית של אוטרכט היא תחנה ותיקה למדי, שבימים אלה עוברת מתיחת פנים רצינית. השיפוצים הנרחבים כוללים בנייה מחודשת (שרובה הריסה ובינוי מחודש) של מרכז הקניות הענק, שמכיל בתוכו את התחנה (וקניון ענק, חנויות, מגדלי משרדים, מרכזי אוכל ובילוי), וכן פתיחת איזור פתוח בין שני חלקי מרכז הקניות, משני צידי תחנת הרכבת, איזור שיהווה מתחם עירוני פתוח לרווחת התושבים, שטח ירוק עם שטחי מסחר ובילוי.

אבל גולת הכותרת של פרויקט הבינוי המסיבי של מתחם תחנת הרכבת של אוטרכט הוא ההשקעה המסיבית ביצירת מקומות חניה. ולא, לא למכוניות. ניחשתם נכון: לאופניים. כבר עכשיו מחזיקה התחנה חניון אופניים מהגדולים בעולם (2,000 מקומות שמורים ומוגנים ועוד כ-2,000 ללא שמירה) – שעד לתאריך היעד של סיום הפרויקט אמור להכיל כ-20,000 מקומות חניה. לאופניים.

הפארק הוחרם לטובת האופניים. יוחזר לציבור כשהחניון יושלם

בעיריית אוטרכט לא השאירו את הטיפול בנושא לאזרחים עצמם, גם לא לחברות פרטיות. הם עושים הכל בעצמם. כולל חברה להשכרת אופניים, חברה שהוקמה ביוזמת העירייה, בבעלות חברת הרכבות, ומשכירה אופניים לנוסעים קבועים שמגיעים לעיר (תושבי הסביבה הקרובה והבינונית  שמתגוררים בעיר, סוכני נוציגי מכירות שמגיעים לעיר על בסיס קבוע, חברות שרוכשות מנוי שנתי לשכירת האופניים לעובדיהן וכו'), שלא מחזיקים זוג רזרבי בתחנת היעד. החברה מציעה להשכרה גם קטנועים עירוניים זריזים, אבל בהולנד כמו בהולנד: קו ההשכרה הזה ייסגר בהיעדר ביקוש. הולנדים, נו. פרויקט ההשכרה לא מיועד לתיירים וגם לא לנוסעים מזדמנים. ובשלא כמו פרויקט התל אופן התל אביבי ומקביליו בצרפת או בגרמניה, את האופניים המושכרים חייב השוכר להחזיר תמיד לנקודלת המוצא שבה קיבל אותם. ככה זה עובד אצלם.

פרויקט הבינוי הנרחב גרם ללא מעט בעיות תחבורה ועומסים סביב התחנה בפרט ובמרכז העיר בכלל, ועל כן החליטה העירייה להפקיע – זמנית – פארק גדול במרכז העיר, סמוך לתחנה – והסבה אותו למגרש חניה עצום בגודלו שמשרת את עשרות אלפי זוגות האופניים שמחפשות מקום להניח את גלגליהם. ומה נגיד? לעין זרה המחזה פשוט בלתי נתפס. ים, אוקיינוס של אופניים. ולך תמצא את הזוג שלך. אבל זה עובד. וכאשר השיפוצים יסתיימו והחניון המורחב ייפתח, הפארק יחזור לרשות הציבור.

על האופניים לרכבת – מהרכבת על האופניים

נאמנים לגישת "מדלת לדלת", גם בעיריית אוטרכט ניגשו לבעיית התנועה בעיר וממנה החוצה לכל יעד, קרוב או רחוק, מנקות המוצא שאומרת בפשטות: האופניים הם הקו הישר הקצר ביותר בין דלת הבית של העובד, הנוסע, התלמיד, הפנסיונר, למחוז חפצו. ליעד. ובמילים אחרות: רכיבה על אופניים היא הדרך המהירה ביותר להגיע מנקודה A  לנקודה Z. זה לא אומר שתושב אוטרכט ידווש על אופניו מפתח ביתו בפרבר העיר עד לבניין המשרדים באמסטרדם או לכפר הנופש בזילנד, אבל מבחינות רבות, זה מה שהוא יעשה בפועל. כמובן, בתוספת הכרחית של דילוג למרחקים הארוכים באמצעים אחרים. במקרה הזה הרכבת.

וכך, כמו באמסטרדם, בכרונינגן, באיינדהובן, ברוטרדם ובשאר הערים הגדולות של הולנד (על ערי השדה והאזורים הכפריים אין כמובן מה לדבר), כמות מקומות החניה הזמינים לבעלי הרכב הפרטי הולכת ומצטמצמת, רחובות ואזורים שלמים נסגרים בפני נהגים, חניונים מוקמים במגעלים מתרחבים והולכים סביב מרכזי הערים ולא בעיבורם – והמגמה הברורה והמוצהרת היא פתרון לאחסון האופניים.

ובפשטות: הנוסע ההולנדי קם בבוקר, משלים את ההכנות, עולה על אופניו – לא חשוב כמה קרוב או רחוק הוא מתגורר ממרכז העיר – ובהרף עין של דקות, ממש דקות, הוא מגיע למרכז העיר, מאפסן את אופניו בחניון, עולה (או יורד) במדרגות הנעות לרציף שאליו תגיע הרכבת שלו, מגיע בתוך חצי שעה או שעה קלה ליעדו, נוטל את האופניים שמחכות לו שם (פרטיות או מושכרות) ובכמה דקות נוספת קושר אותן בחניה הקרובה למקום עבודתו, לימודיו, המסעדה שבחר לסעוד בה, בית הקפה שבה קבע פגישה. וככה בדיוק מתנהלת גם הדרך בחזרה הביתה. מדלת לדלת.

(כתבה שלישית בסדרה)

* הכותב שהה בהולנד במסגרת סיור עיתונאים מישראל בהזמנת ממשלת הולנד

[related-posts title="הכתבות הקודמות בסדרה"]