משהו באישיותו של נתניהו פועל נגדו ומקומם עליו אנשים רבים, גם ממחנהו, מחנה הימין. על כך אפשר להוסיף את התעלמותו המתמשכת ורבת השנים מן הצורך לתת את הדעת לממד האזרחי בחיינו ולטפל בו כנדרש. שניים אלה בלבד מספיקים כדי להסביר את אותה חולשה.

כבר ראינו ולמדנו בחיינו כי אנשים טובים וכוונות טובות לרוב אינם בהכרח הבטחה להשגת תוצאות טובות. תובנה זו היא האלף בית של חברה של בוגרים, הנבדלת מחברת ילדים ותנועת נוער שכה מאפיינת כיום את תנועת העבודה, המצטיירת גם כשמורת טבע של ילדותנו האישית והלאומית.

כניסת אנשים חדשים ואיכותיים לפוליטיקה היא דבר מבורך, אך אין בכך די. ושלא יהיו לנו אשליות בנדון. עלינו לחולל תמורות גדולות במערכת הפוליטית, וזה מצריך לימוד והפנמה רחבת היקף של בעיות האמת והיסוד שלנו באשר לחולשתן הדורית של מערכות חיינו הציבוריים במדינה ובראשם הפוליטיקה. שום דבר מכך איננו נראה כיום במחוזותינו.

בכל האמור למעשיי ידינו, ואין אנו תלויים בכל גורם חיצוני, זה הדבר המרכזי שצריך להעסיק אותנו בבחירות אלה. זה סיפור אדיר שצריך לספר אותו. גלום בו מסר מגייס ומלכד. בשורה של אמת, ששום נבחרת "נחמדה" של חברי כנסת חדשים וצעירים איננה תחליף לו. זה המהפך האמיתי שאנו זקוקים לו.
ראשית לכל ובראייה רחבה, מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי וכל ניסיון להחיותה הוא בחזקת הנשמה מלאכותית, ומעיד על כך שאנו שייכים לדור שלא לומד ורק חוזר ושונה על מה שעשו קודמיו. וככל שנעשה טוב יותר את אותו עוד מאותו הדבר כך ירע מצבנו.

מפלגה העבודה בהגדרה איננה יכולה להוות את הפלטפורמה לשינויים הגדולים והאיכותיים הנדרשים כיום למערכת הפוליטית. בעיקר היא איננה מהווה אבן שואבת לבוחרי הימין שיצטרפו אליה ואפילו לא מן הימין המתון. היא לא יכולה להוות שובר שיוויון. היא מוגבלת לפעילות במסגרת השבט של השמאל הישראלי. וכאן, גם חולשתו של נתניהו לא תסייע לה.

האיחוד עם ציפי לבני, לבלתי מודעים ובלתי מושכלים בינינו, נתפס כהישג גדול ליצחק הרצוג. אבל אני שהייתי שם בקדימה וזוכר טוב מאוד את מעשיי ידיה של ציפי לבני וחלקה העצום ורב בכישלונה וקריסתה הקולוסאלית של מפלגה זו, אין לי כל אשליות לגבי איכותו של מהלך זה. זו לא הדרך לשנות את הפוליטיקה הישראלית.

כששלי יחימוביץ רצה לראשות העבודה וזכתה לרוח גבית חזקה מגלי המחאה שהציפו אותנו שנה קודם, והסקרים התחילתיים ניבאו למפלגה זו בראשותה 24 מנדטים היא סיימה את הבחירות לכנסת ב- 15 בלבד. נראה שזה יהיה מצבה של העבודה גם עתה. האשליות הראשוניות והציפיות הגאוליות יימוגו, והעבודה קרוב לוודאי תישאר תקועה באותו המקום ששר ההיסטוריה מיעד לה בדורנו וטחו עינינו מראות.

בסופו של יום אנשים מניעים עם רעיונות גדולים ועם נארטיבים ואתוסים מעצבים. קומבינות כאלה ואחרות אינן תחליף לצורך בהם. הבעיות החברתיות עם כל חשיבותן אינם סיפור מספיק גדול ורחב המצדיק מהפך כלשהו. ועם הסיפור השגור של שתי מדינות לשני העמים בגבולות 67 אי אפשר ללכת רחוק היום. גם כאן נדרשת חשיבה מחדש ואת זאת לא רואים במפלגת העבודה. אני לא אתן את קולי למפלגה זו.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]