שום דבר מהותי לא קרה, אבל זה לא אומר שהלכה התקווה

אם לא תהיו מסוגלים להנחיל תקווה ולא רק להשתמש במושג תקווה, לא תחליפו את השלטון לעולם. זה לא הזמן לקריאות שבר אלא לניקוי אורוות אמיתי. רק מי שיעז להציג אלטרנטיבה כוללת, שתהיה אנטי תזה למדיניות השלטון בכל תחומי החיים, יבנה לעצמו את הסיכוי לשינוי

שום דבר מהותי לא קרה, אבל זה לא אומר שהלכה התקווה

אם לא תהיו מסוגלים להנחיל תקווה ולא רק להשתמש במושג תקווה, לא תחליפו את השלטון לעולם. זה לא הזמן לקריאות שבר אלא לניקוי אורוות אמיתי. רק מי שיעז להציג אלטרנטיבה כוללת, שתהיה אנטי תזה למדיניות השלטון בכל תחומי החיים, יבנה לעצמו את הסיכוי לשינוי

אין דבר שמעביר חמרמורת פוליטית בצורה אפקטיבית יותר ממקלחת מרעננת במי מציאות צוננים. ומכיוון שאתם בוודאי טובעים בים גדול של פרשנים קטנים כעבדכם הנאמן, ננסה לעשות את זה בזריזות וללא כאב עם מינון סביר של מסקנות אופרטיביות.

1. שום דבר מהותי לא השתנה:

כשהנרטיבים קורסים לתוך עצמם, וכל מה שנותר זה בלבול ובעתה רצוי לאחז במספרים הפשוטים שמדברים בעד עצמם:
גוש הימין בבחירות 2013: 43 מנדטים
גוש הימין בבחירות 2015: 44 מנדטים

גוש השמל הציוני  (עבודה, תנועה, מרצ) 2013: 27 מנדטים
גוש השמאל הציוני 2015 : 28 מנדטים

גוש "מרכז" (יש עתיד+קדימה) 2013: 21 מנדטים
גוש "המרכז" 2015: 21 מנדטים

גוש ערבי-יהודי 2013: 11 מנדטים
גוש ערבי-יהודי 2015: 14 מנדטים

חרדים 2013:  18 מנדטים
חרדים 2015: 13 מנדטים

2. זה לא מפתיע:

גם היום, הנושא שמטריד את הנפש הישראלית יותר מכל דבר אחר היא שאלת הזהות הישראלית ועתידה של הישות שבין הים לירדן. הנושא הכלכלי אומנם מדיר שינה מעיניהן הטרוטות של אזרחי ואזרחיות ישראל, אך כפי שאמר הקוסם בעצמו, ובצדק – משמעותית פחות מסוגיית החיים עצמם.

ההצטמצמות של האופוזיציה לסוגיה החברתית-כלכלית בלבד, יצרה תמונת שווא בעיני הבוחר שלפיה מי שטרוד מענייני היום יום מצביע מרכז שמאלה, ואילו מי שמונע משאלות ביטחון וחרדה קיומית ראוי שיצביע מרכז-ימין וימינה.

זה שנים שהצד הימני של המפה הפוליטית ניכס לעצמו את הנרטיב הביטחוני, כאילו פעולותיו ותכניותיו לעתיד (אם יש לו כאלה) מכוונות למטרת מיקסום ביטחון אזרחי ישראל, ואילו השמאל מוכן להתפשר על אותו ביטחון כדי להימנע מביקורת בינלאומית ולשמור על "בריתות אסטרטגיות" כאלה ואחרות.

מדובר כמובן בשקר גס, מי שהיסטורית היה שוב ושוב מוכן להקריב חיי ישראלים ולהתפשר על בטחון חיי אדם על מנת להשיג כל מיני מטרות ארוכות טווח לא ברורות היה והינו דווקא הצד הימני של המפה, שחלקו (אם כי לא רובו) מוכן להמית את נפשו עם פלסטינים כדי להוכיח לעצמו ולגויים שנצח ישראל לא ישקר.

מיעוט קטן אך משמעותי בתוך החברה הישראלית מעולם לא קנה את השקר הזה, ומבין היטב שהמדיניות של ישראל בשטחים לא נועדה לשפר את המצב הביטחוני, אולי להפך, ושרטוריקת הביטחון היא בראש ובראשנה קרדום לחפור בו יסודות לעוד ועוד התנחלויות, שכל קשר ביניהן לביטחון ולחיי אזרחי ישראל הרבה יותר גרוע ממקרי. מיעוט זה ויתר בשנים האחרונות כמעט לחלוטין על הניסיון לדבר אל ליבם של בני עמו, לחשוף בפניהם את השקר ולהציע אלטרנטיבה אמיצה באמת שלא מתאפיינת בהליכה על ביצים ובהימנעות מאמירות שאוטומטית הופכות את הדובר למושא להסתה וחיצי רעל. במקום זה הוא החליט לשנות נושא וקיווה שאף אחד לא ישים לב, כך שלא מפתיע במיוחד שאין מעבר משמעותי בין הגושים ושמה שהיה הוא מה שיהיה, עד להודעה חדשה.

3. גם ככה לא היה סיכוי למהפך:

המשמעות של מהפך היא שינוי מהותי בדעת הקהל ואופיו של הזייטגייסט, לא ניצחון טכני כתוצאה מכך שהצלחת להחביא את הדעות שלך, להתחנף לקלישאות חלולות ולגנוב כמה קולות מהיריב הפוליטי.

אילוסטרציה: חבל הצלה שהופך לחבל תליה
אילוסטרציה: חבל הצלה שהופך לחבל תליה

על מנת לייצר שנוי כלשהו במציאות הישראלית נדרשים צעדים מאוד דרסטיים, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט המדיני-פוליטי. כדי שצעדים כאלה יוכלו לצאת לפועל נדרשת הסכמה ציבורית מאוד רחבה, ויתרה מזאת: הבנה ציבורית מאוד עמוקה למה שאתה מנסה לעשות. בלי הבנה זו, כל חבל הצלה הופך לחבל תלייה, ותרכובת לא מתוחכמת במיוחד של ספינים וסבוטאז' מחושב תנפנף אתך מהגה השלטון או תקפיא אותך מפחד עוד הרבה לפני שתספיק להגיד פירוק-הקרטל-הבנקאי-והקפאת-הבנייה-בהתנחלויות.

 

4. אי-אפשר להגיע למקום שלא הולכים אליו:

הדרך אל ליבו של הקונצנזוס לא נעוצה בכך שאתה מחביא אמירות שנויות במחלוקת כדי להתמזג עם דעת הרוב, אלא בכך שאתה מאתגר את אותה דעה, מפרק אותה, לא פוחד מלהתעמת איתה ובכך הופך את הנרטיב שלך תחילה לבעל נראות בשיח הציבורי, לאחר מכן ללגיטימי ולבסוף לדומיננטי.

על מנת שזה יקרה, יש צורך לגדל בלוטות אומץ ולעשות למעשה את ההפך המוחלט ממה שהאופוזיציה הישראלית עושה בשני העשורים האחרונים. וזה לומר לציבור בדיוק את מה שהוא הכי פחות רוצה לשמוע: אין למדיניות החוץ של ישראל שום הגיון והיא פוגעת בביטחונכם; המטרה המוצהרת של ממשלתכם היא לא השגת ביטחון אלא טיהור אתני; סיפוח ומשטר הפרדה שיהפכו בסופו של דבר כמעט כל מאבק נגדה ללא רק לגיטימי אלא לבלתי נמנע. הדברים האלה אולי נשמעים קיצוניים, אבל למרבה הפלא הם מדויקים. תדחקו את ביבי ואת בנט אל הקיר, ואפילו הם יהיו מוכנים להודות בכך. יש הרבה אנשים במחנה הציוני, ואפילו במרכז הקיצוני, שמבינים את הדברים האלה היטב, אולי אפילו מבינים את אחריותם האישית להגעתנו למבוי הסתום, אך הם יודעים שגילוי נאות בעניין יפגע בהם בתווך הקצר, לכן הם מעדיפים לשמור על זכות השתיקה או להחליף נושא.

5. אי אפשר להפריד בין הנושא המדיני ולבין הנושא החברתי-כלכלי-פוליטי.

משטר ההפרדה שמדינת ישראל צועדת אליו כעת, עם מותו הרשמי של נאום בר-אילן והמאמץ הצבאי הבלתי פוסק שיידרש על מנת לדכא את ההתנגדות אליו, בתוך ומחוץ לקו הירוק, שכנראה עומד להיעלם בלאו הכי, יספקו מנוף כמעט בלתי נדלה בידי המשטר על מנת למנוע כל שינוי פרוגרסיבי בתוך החברה הישראלית. כל מי שחולם על הבראת החברה, צמצום פערים ומבנה משק יותר מאוזן, לפני שניגשים לסוגיות המריבה ולשאלה מה הריבון מתכוון לעשות עם 4 מיליון הנתינים הפלסטינים שלו שכאמור לא יזכו למדינה או זכויות אזרחיות כלשהן בתוך ישראל, משלה את עצמו ואת סובביו וכנראה לא באמת מבין איפה הוא חי.

6. לסיכום:

הדרך עוד ארוכה, אבל אין סיבה לאבד את התקווה. הממשלה האחרונה התפרקה לא מכיוון שהייתה לה בעיית משילות, אלא מכיוון שהיא דבקה במדיניות בלתי אפשרית ופרדוקסלית שלא מובילה לשום מקום ושכמעט בלתי אפשרי ליישם אותה. אין שום תוכניות לעתיד מלבד השמירה על הסטטוס-קוו והעמקת הבערה. בזירה הכלכלית המצב נראה אפילו יותר פריך. המשק הישראלי אומנם במצב סביר יחסית לכלכלות דומות בפריפריה האירופאית, אבל הוא בועתי להחריד וקשור בחבל תבור פגיע במיוחד למנוע סרק של אשראי זול וקשר פרווילגי למשקים האירופאים והאמריקאים – מצב שיכול להתהפך כעת בכל רגע.

זה לא הזמן לנסות לשכנע את העם שהוא טעה ולנבוח עליו באכזבה כואבת, אלא הזמן לניקוי אורוות. זהו, הפסדתם, הכביכול גרוע מכל קרה. זו הזדמנות נהדרת להתגבר על הפחד מביקורת ואובדן מנדטים ולשכלל את הרטוריקה, לדבר בקול יציב ורהוט ולהציג את האמת שלכם כפי שאתם חווים אותה ללא מורא. רק ככה אפשר לבנות אלטרנטיבה, רק ככה אפשר לתת תקווה, ואם לא תהיו מסוגלים להנחיל תקווה, לא תחליפו את השלטון לעולם.

1 Comment

  1. מנצל
    24 במרץ 2015 @ 18:22

    אכן, שום דבר לא השתנה מבחירות 2013, וזה היה ברור ל-כ-ו-ל-ם בדצמבר האחרון, כשהוכרז על הבחירות הנוכחיות. היחידים שלא קולטים את זה הם עיתונאים שמאלנים (אני שמאלני בעצמי, לא מדבר משטנה) שעם הרצון העז שלהם להחלפת השלטון הצליחו לעוור את עצמם ואת אלה שמוחם שטוף לחלוטין ע"י הבלי התקשורת (כבר יש לא מעט כאלה לצערנו). מי שאפילו טיפה עוקב אחרי פוליטיקה מחוץ לעונת הבחירות לא הופתע ולא התרגש. העם היום ימני, משבר הזהות שנובע מתום תפקידה ההיסטורי של הציונות אך לא מתום קיומה + האינתיפאדה הקשה שהייתה פה בעשור שעבר השאירו כאן אוסף אנשים מבולבלים שללא זהות יהודית ושנאת ערבים לא יהיה להם מושג מה הם בכלל עושים כאן יחד.
    אותו כנ"ל לגבי ההצעות שלך בסעיף 4, לצערנו גם הן לא יותר ממשאלת לב אוטופית. הרי עם ישראל כבר הוכיח (גם באלימות) לא פעם ולא פעמיים שהוא לא רוצה שיאתגרו אותו ולא מוכן לחשוב שיש משהו לא בסדר בדרכו.
    נותרו לנו 3 אופציות: לאמץ זהות יהודית (אנטי-אוניברסלית) ולהשתלב במרחב, לעשות הרבה מדיטציה וללמוד לחיות עם המצב כמו שהוא, או לארוז מזוודות ולבחור יעד מגורים אטרקטיבי. בזה זה מסתכם.

אין דבר שמעביר חמרמורת פוליטית בצורה אפקטיבית יותר ממקלחת מרעננת במי מציאות צוננים. ומכיוון שאתם בוודאי טובעים בים גדול של פרשנים קטנים כעבדכם הנאמן, ננסה לעשות את זה בזריזות וללא כאב עם מינון סביר של מסקנות אופרטיביות.

1. שום דבר מהותי לא השתנה:

כשהנרטיבים קורסים לתוך עצמם, וכל מה שנותר זה בלבול ובעתה רצוי לאחז במספרים הפשוטים שמדברים בעד עצמם:
גוש הימין בבחירות 2013: 43 מנדטים
גוש הימין בבחירות 2015: 44 מנדטים

גוש השמל הציוני  (עבודה, תנועה, מרצ) 2013: 27 מנדטים
גוש השמאל הציוני 2015 : 28 מנדטים

גוש "מרכז" (יש עתיד+קדימה) 2013: 21 מנדטים
גוש "המרכז" 2015: 21 מנדטים

גוש ערבי-יהודי 2013: 11 מנדטים
גוש ערבי-יהודי 2015: 14 מנדטים

חרדים 2013:  18 מנדטים
חרדים 2015: 13 מנדטים

2. זה לא מפתיע:

גם היום, הנושא שמטריד את הנפש הישראלית יותר מכל דבר אחר היא שאלת הזהות הישראלית ועתידה של הישות שבין הים לירדן. הנושא הכלכלי אומנם מדיר שינה מעיניהן הטרוטות של אזרחי ואזרחיות ישראל, אך כפי שאמר הקוסם בעצמו, ובצדק – משמעותית פחות מסוגיית החיים עצמם.

ההצטמצמות של האופוזיציה לסוגיה החברתית-כלכלית בלבד, יצרה תמונת שווא בעיני הבוחר שלפיה מי שטרוד מענייני היום יום מצביע מרכז שמאלה, ואילו מי שמונע משאלות ביטחון וחרדה קיומית ראוי שיצביע מרכז-ימין וימינה.

זה שנים שהצד הימני של המפה הפוליטית ניכס לעצמו את הנרטיב הביטחוני, כאילו פעולותיו ותכניותיו לעתיד (אם יש לו כאלה) מכוונות למטרת מיקסום ביטחון אזרחי ישראל, ואילו השמאל מוכן להתפשר על אותו ביטחון כדי להימנע מביקורת בינלאומית ולשמור על "בריתות אסטרטגיות" כאלה ואחרות.

מדובר כמובן בשקר גס, מי שהיסטורית היה שוב ושוב מוכן להקריב חיי ישראלים ולהתפשר על בטחון חיי אדם על מנת להשיג כל מיני מטרות ארוכות טווח לא ברורות היה והינו דווקא הצד הימני של המפה, שחלקו (אם כי לא רובו) מוכן להמית את נפשו עם פלסטינים כדי להוכיח לעצמו ולגויים שנצח ישראל לא ישקר.

מיעוט קטן אך משמעותי בתוך החברה הישראלית מעולם לא קנה את השקר הזה, ומבין היטב שהמדיניות של ישראל בשטחים לא נועדה לשפר את המצב הביטחוני, אולי להפך, ושרטוריקת הביטחון היא בראש ובראשנה קרדום לחפור בו יסודות לעוד ועוד התנחלויות, שכל קשר ביניהן לביטחון ולחיי אזרחי ישראל הרבה יותר גרוע ממקרי. מיעוט זה ויתר בשנים האחרונות כמעט לחלוטין על הניסיון לדבר אל ליבם של בני עמו, לחשוף בפניהם את השקר ולהציע אלטרנטיבה אמיצה באמת שלא מתאפיינת בהליכה על ביצים ובהימנעות מאמירות שאוטומטית הופכות את הדובר למושא להסתה וחיצי רעל. במקום זה הוא החליט לשנות נושא וקיווה שאף אחד לא ישים לב, כך שלא מפתיע במיוחד שאין מעבר משמעותי בין הגושים ושמה שהיה הוא מה שיהיה, עד להודעה חדשה.

3. גם ככה לא היה סיכוי למהפך:

המשמעות של מהפך היא שינוי מהותי בדעת הקהל ואופיו של הזייטגייסט, לא ניצחון טכני כתוצאה מכך שהצלחת להחביא את הדעות שלך, להתחנף לקלישאות חלולות ולגנוב כמה קולות מהיריב הפוליטי.

אילוסטרציה: חבל הצלה שהופך לחבל תליה
אילוסטרציה: חבל הצלה שהופך לחבל תליה

על מנת לייצר שנוי כלשהו במציאות הישראלית נדרשים צעדים מאוד דרסטיים, הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט המדיני-פוליטי. כדי שצעדים כאלה יוכלו לצאת לפועל נדרשת הסכמה ציבורית מאוד רחבה, ויתרה מזאת: הבנה ציבורית מאוד עמוקה למה שאתה מנסה לעשות. בלי הבנה זו, כל חבל הצלה הופך לחבל תלייה, ותרכובת לא מתוחכמת במיוחד של ספינים וסבוטאז' מחושב תנפנף אתך מהגה השלטון או תקפיא אותך מפחד עוד הרבה לפני שתספיק להגיד פירוק-הקרטל-הבנקאי-והקפאת-הבנייה-בהתנחלויות.

 

4. אי-אפשר להגיע למקום שלא הולכים אליו:

הדרך אל ליבו של הקונצנזוס לא נעוצה בכך שאתה מחביא אמירות שנויות במחלוקת כדי להתמזג עם דעת הרוב, אלא בכך שאתה מאתגר את אותה דעה, מפרק אותה, לא פוחד מלהתעמת איתה ובכך הופך את הנרטיב שלך תחילה לבעל נראות בשיח הציבורי, לאחר מכן ללגיטימי ולבסוף לדומיננטי.

על מנת שזה יקרה, יש צורך לגדל בלוטות אומץ ולעשות למעשה את ההפך המוחלט ממה שהאופוזיציה הישראלית עושה בשני העשורים האחרונים. וזה לומר לציבור בדיוק את מה שהוא הכי פחות רוצה לשמוע: אין למדיניות החוץ של ישראל שום הגיון והיא פוגעת בביטחונכם; המטרה המוצהרת של ממשלתכם היא לא השגת ביטחון אלא טיהור אתני; סיפוח ומשטר הפרדה שיהפכו בסופו של דבר כמעט כל מאבק נגדה ללא רק לגיטימי אלא לבלתי נמנע. הדברים האלה אולי נשמעים קיצוניים, אבל למרבה הפלא הם מדויקים. תדחקו את ביבי ואת בנט אל הקיר, ואפילו הם יהיו מוכנים להודות בכך. יש הרבה אנשים במחנה הציוני, ואפילו במרכז הקיצוני, שמבינים את הדברים האלה היטב, אולי אפילו מבינים את אחריותם האישית להגעתנו למבוי הסתום, אך הם יודעים שגילוי נאות בעניין יפגע בהם בתווך הקצר, לכן הם מעדיפים לשמור על זכות השתיקה או להחליף נושא.

5. אי אפשר להפריד בין הנושא המדיני ולבין הנושא החברתי-כלכלי-פוליטי.

משטר ההפרדה שמדינת ישראל צועדת אליו כעת, עם מותו הרשמי של נאום בר-אילן והמאמץ הצבאי הבלתי פוסק שיידרש על מנת לדכא את ההתנגדות אליו, בתוך ומחוץ לקו הירוק, שכנראה עומד להיעלם בלאו הכי, יספקו מנוף כמעט בלתי נדלה בידי המשטר על מנת למנוע כל שינוי פרוגרסיבי בתוך החברה הישראלית. כל מי שחולם על הבראת החברה, צמצום פערים ומבנה משק יותר מאוזן, לפני שניגשים לסוגיות המריבה ולשאלה מה הריבון מתכוון לעשות עם 4 מיליון הנתינים הפלסטינים שלו שכאמור לא יזכו למדינה או זכויות אזרחיות כלשהן בתוך ישראל, משלה את עצמו ואת סובביו וכנראה לא באמת מבין איפה הוא חי.

6. לסיכום:

הדרך עוד ארוכה, אבל אין סיבה לאבד את התקווה. הממשלה האחרונה התפרקה לא מכיוון שהייתה לה בעיית משילות, אלא מכיוון שהיא דבקה במדיניות בלתי אפשרית ופרדוקסלית שלא מובילה לשום מקום ושכמעט בלתי אפשרי ליישם אותה. אין שום תוכניות לעתיד מלבד השמירה על הסטטוס-קוו והעמקת הבערה. בזירה הכלכלית המצב נראה אפילו יותר פריך. המשק הישראלי אומנם במצב סביר יחסית לכלכלות דומות בפריפריה האירופאית, אבל הוא בועתי להחריד וקשור בחבל תבור פגיע במיוחד למנוע סרק של אשראי זול וקשר פרווילגי למשקים האירופאים והאמריקאים – מצב שיכול להתהפך כעת בכל רגע.

זה לא הזמן לנסות לשכנע את העם שהוא טעה ולנבוח עליו באכזבה כואבת, אלא הזמן לניקוי אורוות. זהו, הפסדתם, הכביכול גרוע מכל קרה. זו הזדמנות נהדרת להתגבר על הפחד מביקורת ואובדן מנדטים ולשכלל את הרטוריקה, לדבר בקול יציב ורהוט ולהציג את האמת שלכם כפי שאתם חווים אותה ללא מורא. רק ככה אפשר לבנות אלטרנטיבה, רק ככה אפשר לתת תקווה, ואם לא תהיו מסוגלים להנחיל תקווה, לא תחליפו את השלטון לעולם.

1 Comment

  1. מנצל
    24 במרץ 2015 @ 18:22

    אכן, שום דבר לא השתנה מבחירות 2013, וזה היה ברור ל-כ-ו-ל-ם בדצמבר האחרון, כשהוכרז על הבחירות הנוכחיות. היחידים שלא קולטים את זה הם עיתונאים שמאלנים (אני שמאלני בעצמי, לא מדבר משטנה) שעם הרצון העז שלהם להחלפת השלטון הצליחו לעוור את עצמם ואת אלה שמוחם שטוף לחלוטין ע"י הבלי התקשורת (כבר יש לא מעט כאלה לצערנו). מי שאפילו טיפה עוקב אחרי פוליטיקה מחוץ לעונת הבחירות לא הופתע ולא התרגש. העם היום ימני, משבר הזהות שנובע מתום תפקידה ההיסטורי של הציונות אך לא מתום קיומה + האינתיפאדה הקשה שהייתה פה בעשור שעבר השאירו כאן אוסף אנשים מבולבלים שללא זהות יהודית ושנאת ערבים לא יהיה להם מושג מה הם בכלל עושים כאן יחד.
    אותו כנ"ל לגבי ההצעות שלך בסעיף 4, לצערנו גם הן לא יותר ממשאלת לב אוטופית. הרי עם ישראל כבר הוכיח (גם באלימות) לא פעם ולא פעמיים שהוא לא רוצה שיאתגרו אותו ולא מוכן לחשוב שיש משהו לא בסדר בדרכו.
    נותרו לנו 3 אופציות: לאמץ זהות יהודית (אנטי-אוניברסלית) ולהשתלב במרחב, לעשות הרבה מדיטציה וללמוד לחיות עם המצב כמו שהוא, או לארוז מזוודות ולבחור יעד מגורים אטרקטיבי. בזה זה מסתכם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן