התהליך המדיני הוא עניין שבין הפלסטינים לאחיהם הערבים

הגישה הבינרית לפתרון הבעיה הפלסטינית, שבסיסה או שתי המדינות או מדינה דו-לאומית, הייתה מלכתחילה הצגה שגויה של הדברים ולפיכך נידונה לכישלון. עכשיו נדרשת חשיבה מחודשת בנושא הלאומי הקריטי הזה לקיומנו. משהו פורץ דרך שישחרר אותנו מן הפלונטר הזה

Print Friendly

הגישה הבינרית לפתרון הבעיה הפלסטינית, שבסיסה או שתי המדינות או מדינה דו-לאומית, הייתה מלכתחילה הצגה שגויה של הדברים ולפיכך נידונה לכישלון. עכשיו נדרשת חשיבה מחודשת בנושא הלאומי הקריטי הזה לקיומנו. משהו פורץ דרך שישחרר אותנו מן הפלונטר הזה

העולם הערבי כולו איננו מקבל את קיומנו במרחב הענק שלו. אי אפשר לצמצם את הדברים רק לבעיה הפלשתינית. יותר מכך, הפלשתינים מהווים מנוף בידי הערבים כדי לדחוק את ישראל החוצה ולהיפטר ממנה. הם אינם רוצים בפתרונה של הבעיה. הם רוצים את הפצע הזה פתוח ומדמם.

אנו כה כמהים לשלום ולשם כך מוכנים להתעלם מן המציאות, לשקר לעצמנו ואף לבדות עולם דמיוני. "הריצה המטורפת בישראל אחרי שלום, לא רק שאינה מביאה שלום, אלא מביאה מלחמה", אומר פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה. לאחרונה, צץ סיפור חדש: אם נקבל את ההצעה הסעודית להקמת מדינה פלשתינית אז לפחות שלוש מדינות אסלמיות מתונות יחתמו גם הן עמנו על שלום. דברים אלה אמר יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה, בטלוויזיה בתגובה לנאומו של ראש הממשלה נתניהו באו"ם. ואמירות דומות נשמעות גם מפיו של יאיר לפיד יו"ר מפלגת יש עתיד.

נרטיב לאומי בלתי פתיר. מתוך הסרט "חמש מצלמות שבורות" (צילום: יח"צ)

מאיפה מצצו השניים את הקביעה הזו? על מה הם מתבססים? אז לידיעתם של הרצוג ולפיד, הערבים יקבלו כל מה שניתן להם. הם אינם יכולים להשמידנו בעת הזאת, אך הם יכולים לנגוס בנו עוד ועוד. וזה מה שעומד בבסיס רעיון שתי המדינות שהם נאחזים בו. להם יש את הזמן שלהם, ומה שלא הצליחו להשיג עתה יעשו במהלך הדורות. זה הזמן האסלמי הידוע ואסטרטגיית ההודנה המפורסמת שלו. הם לא ישקטו עד שניקח כולנו את ה'פקלאות' ואת מקל הנדודים היהודי הידוע ונסולק מן האזור הזה, כפי שעשו לצלבנים.

כשמסביב יהום הסער, ועקרון הריבונות המדינתי הקדוש נשחק עד דק, ומגילת זכויות האדם מושלכת אחר כבוד לבארות המים היבשים של מדבריות ערב על ידי לוחמי דאע"ש ושלוחותיהם, ואיש איננו יודע כיצד תיראה מפת האזור אפילו בעוד שנה, זו לא העת להקים מדינת ננס פלסטינית ריבונית, שמעולם לא היה ייצור כזה, שתאחז בגרונה של ישראל. וגם לא הזמן להזיות על מדינות אסלמיות מתונות.

יצאנו מלבנון וקיבלנו את החיזבאללה. יצאנו מעזה וקיבלנו את החמאס. מי תוקע לידינו שזה יהיה אחרת כשנצא מיהודה ושומרון? לא הייתי מהמר ככה עם ההיסטוריה. ישראל איננה ניסוי שאפשר לחזור בו. היא עובדה קיימת. ואנו כאן בזכות ולא בחסדן של מדינות ערב.

כל עוד הפלסטינים עם גבם לירדן ולמצרים ועם פניהם למדינת ישראל לא ייכון כאן שלום.

לא עלינו ולא על ידידנו במערב להקים את המדינה הפלסטינית. אם הערבים רוצים להקים להם מדינה שיעשו זאת בשטחיהם ואנחנו את חלקנו ניתן בבוא הזמן וכשהדברים יתייצבו ויתבהרו, ובזאת יסתיים ה"כיבוש". פתרון ריאלי אפשרי הוא שילובם של הפלסטינים במסגרת מדינת ירדן, כפי שהיה המצב לפני מלחמת ששת הימים. ואז, במסגרת הסכם פשרה היסטורי, נעביר לידי המסגרת שתקום חלקים ניכרים משטחי יהודה ושומרון, אך בשום פנים ואופן לא את כולם. וזאת רק לאחר ששטחים אלה יפורזו ויובטח ביטחוננו. במסגרת זו ההתנחלויות בשטחים הפתוחים שיישארו בידינו הן חלק מן הפתרון ולא הבעיה שלו.

הקמת מדינת ננס בגבולות 67, ביננו למדינת ירדן, וירושלים המזרחית בירתה היא נוסחת התאבדות ולא פתרון בר היתכנות ובר קיימא. וכאמור, מבחינת הערבים והפלסטינים זה עוד צעד בדרך הארוכה לסילוקה של ישראל מן האזור. רק לחשוב על נמל בעזה ואניות מלחמה איראניות וטורקיות עוגנות שם דרך קבע, מעורר חלחלה. וירושלים כבירת המדינה הפלסטינית משמעותה מהומה אזורית רבתית שאיש לא יודע את סופה. ואין כמו ירושלים לסמל את נצחונו הגדול של האסלם על היהודים במלחמתם להחלפתם כעם הנבחר (אבי בקר, "מי הוא העם הנבחר?").

עלינו להישמר שלא להכפיף את הדיון הציבורי בתוכנו בשאלה הפלסטינית למסגרות פוליטיות, אידאולוגיות וערכיות קיימות, ולשאוף לנהלו באופן ענייני ומקצועי ככל האפשר. רק כך נגיע להסכמות לאומיות נרחבות ולדרך ראויה יותר. הימין הקיצוני המשיחי הוא סכנה לקיומנו בדיוק כפי שהשמאל הגאולי, הסבור שבידו מטה קסמים העונה לשם "הערכים האוניברסליים", שיביא מזור לכל חוליי העולם. לא זה ולא זה. שתי מדינות לשני העמים היא תפיסה גאולית מבית היוצר של השמאל, וסיפוח כל שטחי יהודה ושומרון ובניית בית המקדש והשאר בידי שמיים – מבית מדרשו של הימין המשיחי.


לא הכול תלוי אך ורק בנו ובמעשי ידינו

בעיקר נידרש להבין שלא הכול תלוי אך ורק בנו ובמעשי ידינו. גם הערבים נושאים באחריות לדברים. כל פתרון המשחרר אותם מאחריותם לבעיה הפלסטינית פסול מיסודו ואין לקבלו. כמו כן, יהיה עלינו להישמר שלא להיסחף אחר הדחפים האנושיים ההרסניים לשליטה ולריבונות על המציאות (רבקה שכטר, "עולם בתוך עולם"). הדיבורים הבלתי פוסקים על אופק מדיני, הדרישה לנקוט ביוזמה מדינית והתפתחות רגשות אשם שהנה לא עשינו די, נגזרים ישירות משאיפות מרדניות אלו. הם מחלה מערבית שאין לה מקום באזורנו. הציונות המודרנית החלה לפני למעלה מ-120 שנה ועם כל הבעיות בדרך והקשיים אנו פורחים ומשגשגים, ואין להלך עלינו אימים.

"הכיבוש" הוא חלק מן האסטרטגיה הגדולה של הערבים להחליש את ישראל ולפוררה. מציאות שבמובנים רבים נכפתה עלינו. אנו רוצים להיחלץ ממנה אך איננו יכולים לעשות כן, בטרם ייווצרו התנאים המאפשרים להגיע לפתרונות ריאליים שיבטיחו את שרידותה ושגשוגה של ישראל לדורות. עד ימים יבואו ניתן להגיע להסדרי ביניים שונים ואף לבצע צעדים חד צדדיים.

הפלשתינים קוראים היטב את המפה הפוליטית בישראל, ומזהים את דבקותו של השמאל בערכים האוניברסליים כדבר שמעביר אותו על דעתו וגובר על כל שיקול דעת אחר. הם רואים כיצד הוא יוזם פניות, מעל לראשה של ממשלת ישראל הנבחרת, לאומות העולם שיתמכו ברעיון שתי המדינות ובהטלת חרם על ישראל, ומוציא את דיבת הארץ רעה בקרבן. הפלשתינים מנצלים זאת היטב. ובכך השמאל במעשיו משתף פעולה עם הפלשתינים והוא איננו מוסרי בעליל.


פתח לאפשרויות חדשות ולהזדמנויות היסטוריות

ומנגד, תקופה זו היא גם פתח לאפשרויות חדשות ולהזדמנויות היסטוריות שלא ידענו כמותן קודם. האירועים הפוקדים את אזורינו הם בחזקת הפתעה בהיסטוריה שאיש לא יכול היה לצפותה, ועלינו להשכיל לנצלה עד תום. אנו נדרשים להתאזר בסבלנות, לדחות מעלינו מגמות של קוצר רוח ופזיזות שאינן הולמות את אזורינו, לגלות תבונה מדינית רבה, ולהימנע ככל האפשר מלהיסחף אחר הלכי רוח גאוליים למיניהם. לאסלם יש את הזמן שלו אז גם לנו יש את הזמן. המציאות החדשה שמתהווה באזורנו תאפשר לנו להשיג לגיטימציה והכרה בינלאומית לפתרון הבעיה הפלשתינית שלא על דרך הדגם השגור של שתי המדינות, והכרה בחרמון הישראלי וברמת הגולן כחלק אינטגרלי מישראל. ובמובן זה ניתן לומר שמלחמת העצמאות עדיין לא הסתיימה.

הבעיה הפלשתינית אכן רובצת לפתחנו, אך פתרונה יוכל להתגשם רק אם ירדן ומצרים ושאר ארצות ערב יקבלו על עצמן את האחריות לה. כל עוד הנטל כולו עלינו, וברוב טיפשותנו הסכמנו לכך, לא תושג שום התקדמות והמצב הקיים יישאר על כנו. במובנים רבים הבאנו זאת על עצמנו. הסתובב בראשינו איזה בורג והתהפכו היוצרות. תהליך מדיני לשלום הוא בראש וראשונה עניין לפלשתינים עם אחיהם הערבים ולא אתנו. וכאמור, בבוא העת ניתן את חלקנו בהתאם.

אין ספק שזהו לב ליבו של הקונפליקט הגדול בין השמאל לימין בישראל, שהוא מיותר, אין בו כל הצדקה וניתן וצריך למנעו. על כן, הסיפור הזה שיש בתוכנו אנשים טובים שרוצים בשלום, דוגמת 'מחנה השלום', ומולם אנשים רעים שמתנגדים לו חייב להיפסק ומיד. עלינו לעבור משיח של משאלות לב לשיח על הרלוונטי ועל האפשרי והמציאותי בחיינו.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על התהליך המדיני הוא עניין שבין הפלסטינים לאחיהם הערבים

  1. מאת ישראל פטשניק‏:

    אכן ניתוח מאוד מעניין
    אבל אם הבנתי אותך נכון אתה מציע להמתין
    אבל בשטח מתרחשים דברים גם על ידינו באופן פורמאלי ובאופן לא פורמאלי
    וגם על ידם. כגון בניית ערים חדשות באיזור רמאללה ובאיזור חברון וכו

    ובהנחה שנמתין עד מצב שבו הפרדות פיזית לא תתכן
    מה אז יהיה הפתרון למצב הסבוך שנקלע אליו

    • מאת נמרוד נוי‏:

      ישראל פטשניק, בהחלט יש מקום בעתיד גם למעשים שלנו. לצעדים חד צדדיים למיניהם. לתפיסתי ההתנחלויות אינן הבעיה אלא חלק מפתרונה. כמובן שהתנחלויות בלב הכפרים והישובים הערבים מן הראוי שלא תוקמנה עוד. ובבוא העת גם לקבל את התפיסה של נפתלי בנט לסיפוח שטחי C.

  2. מאת Eitan MediniMD‏:

    מדינות ערב ניהלו טרור נגד קהילות יהודים בארצות ערב בכל הדורות, יהודים ברחו ממדינות ערב לא״י תחת השלטון העותומני והמנדט הבריטי.
    טרור ערבי ע״י פלסטינאים השתולל במשך מלחמת השחרור , בריטן ששתפה פעולה נבזית עם הפלסטינאים . פלסטינאים היו גם בני ברית של גרמניה הנצית , והמופתי של ירושלים נפגש עם היטלר בברלין , סקר והצביע לפלסטינאים חיילים בצבא הנציא. כל מלחמות ישראל כולל 1947, 67, 73 וביניהם כולל מלחמת ההתשה בסיסי ובתעלה ניספו על ישראל
    ירדן שדדה את הגדה המערבית ומצרים שדדה את רצועת עזה. ירדן אבדה את הגדה במהלך מלחמה שהם יזמו , אך במהרה ניקו את ידיהם האחריות על תושבי הגדה דבר דומה קרה לגבי עזה.יש עשרות מדינות ערב ועוד הרבא עשרות מדינות מוסלמיות עם שטחי אדמה ענקיים ואוצרות טבע מעל ומעבר צרכיהם.
    מטרת הערבים כולל הפלסטינאים היתה והיא להשמיד את המדינה היהודית האחת בעולם,.
    אנו צריכים לאמר להם שוב ושוב לא!!!!!אנו לא נוותר על זכויותינו לחיות להצמיח את העם היהודי בארץ הזאת בארצנו. השמאל והימין צריכים להתאחד ולדרוש מירדן ומצרים לשבת יחד בדיון עמוק ורציני למציאת פתרון מעשי ראלי. הפלסטינאים היו אזרחי ירדן וחייבים לחזור להיות אזרחי ירדן עם חלק ו, ורק חלק מהגדה
    לא שני מדינות לשני עמים ולא מדינה אחת לשני עמים , יש כבר 23 מדינות ערביות כולל ירדן מצרים וסוריה.
    לנו יש רק מדינה אחת שצריך לשמור כמדינה יהודית עם הגולן וחלק מהגדה לצורך עומק אסטר גדי בטחוני ובשום פנים ואופן לא לחזור לחצה שלפני מלחמת ששת הימים 1967 , שאז מצאנו עצמינו לבד ואפילו בת ברית צרפת בגדה בנו
    אני מקווה שהשמאל והימין , בעיקר השמאל יתפתקחו לראות ולהזכר איך הגענו למצב של עכשיו
    לא לשכוח את אירן אל גיידמקה דע״ש וכל יתר ארגוני הפשע סביבנו
    אפילו חברי הכנסת הערבים יורקים על מדינת ישראל ושותפים לארגוני הטרור

  3. מאת יצחק קצין‏:

    נמרוד,
    הסכמתי איתך עד לשלב שבו ציינת שאתה מוכן להתפשר על חלקי מולדת.
    מי שמך להתפשר על חלקים מיהודה שומרון ועזה?
    אף אחד. אתה מדבר בשם עצמך ולא ידע משפטי בינלאומי וידע היסטורי.
    ארץ ישראל נקראה פלשתינה מאז שהרומאים פלשו לאיזור וגרשו את היהודים לכל הרוחות עד 1948 כשהכרזנו לבסוף על פלשתינה בשם ארץ ישראל כבעבר.
    אומות העולם, החל מחבר הלאומים 1922 ועד האומות המאוחדות 1945, כבר הכירו בזכות העם היהודי בלבד כריבון על פלשתינה, ושהיהודים חייבים לאפשר ללא יהודים בפלשתינה, לאפשר זכויות אזרח וזכויות דת, למעט זכויות פוליטיות ושאיפות למימוש לאומי.
    זה כתוב במגילת האום בפרק 12 בסעיפים 77, 80.
    אז מה שנותר זה להציע לערבים, לא לפלסטינים כי אין מושג כזה פלסטיני, כי כמוני, אתה יודע שזו המצאה של מדינות ערב להנציח את הסיכסוך יהודי ערבי, וללומר לערבים שאנו הולכיםלהשלים את הכרזה על ארץ ישראל מאז 48 ולישם את המנדט על פלשתינה כפי שמצוין במגילת האו"ם.
    אין בעיה של דמוגרפיה, גם אם נספח למדינה את כל הערבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, מפני שמבחינה דמוגרפית קצב הריבוי היהודי מול הלא יהודי עולה בהתמדה בפלשתינה מאז שנת 1800 כאשר היה מספר היהודים בפלשתינה רק 9,000 יהודים, כ-6-8% מכלל האוכלוסיה. בשנת 1900 כבר אחוז היהודים היה בין 20-25% ובשנת 2014 אחוז היהודים בפלשתינה הכולל את יהודה, שומרון ועזה כ-60%.
    לאחר שנחוקק את חוק הלאום שיגדיר בתוכו את חוק השבות ליהודים בלבד וחוק לבחור ולהיבחר לכנסת ליהודים בלבד, כאמור במסגרת החוק הבינלאומי, כמובן לא תהייה ליהודים לעולם בעיה של איום דמוגרפי ומי שירצה לחיות בתוכנו יהיה חייב לחתום על הצהרת נאמנות לחוקי המדינה והכרה בעובדה שהוא חי במדינה יהודית.
    עכשיו מה שנותר זה לאחר החקיקה, להחיל את הריבונות הישראל על כל פלשתינה-ארץ ישראל ולאפשר לכל מי שאינו יהודי לקבל אזרחות ותושב קבע בישראל ומי שיסרב ישללו ממנו כל הזכויות האזרחיות. לפרק את הרשות הבלסטינית ואת אנשי הביטחון לשלב בקרב משטרת ישראל למעט מי שיש לנו הוכחה, שיש לו דם על הידיים על מנת להמשיך לשמור על הסדר והביטחון בכפרים ובערים הערביות. בטוח שלא הכל יהיה חלק ואולי נידרש לפעול בכוח במקרים אחדים ואולי יהייה עלינו לחץ בינלאומי לא חוקי, כי מי שיתנגד למעשה סותר את הסכמתו להיות חבר באו"ם כשחתם על הסעיפים לעיל המוגדרים בהחלטה של המנדט על פלשתינה.

    • מאת נמרוד נוי‏:

      תודה יצחק קצין על תגובתך. את הסיפור ההיסטורי כולנו מכירים. וגם את החלטות חבר הלאומים והאומות המאוחדות, ואכן הנך צודק. אך, נדמה לי שגם בימין ובוודאי שבשמאל מבינים שיש צורך להיפרד מן הפלשתינים שביהודה ושומרון. ולשם כך יש להיפרד גם משטחים שם. החידוש שלי הוא שאני מתנגד להקמתה של מדינה פלשתינית, כפי שביטאתי זאת במאמרי. התמונה שהך מצייר של חיים משותפים עם הערבים לדעתי וגם לדתו של רוב העם היא בלתי ריאלית. מה לעשות צריך להיות גם ראליים. כל טוב.

  4. מאת שרה‏:

    נמרוד, אתה צודק שאם אינך מפורסם, קשה להשפיע ואני קוראת גם מאמרים של בן-דרור ימיני וגיא בכור וגם להם אין השפעה רבה על התנהלות הפוליטיקה אצלנו ביחס לפלסטינים. אך לדעתי עיקר הבעיה נובע מהקבעון בחינוך אצל המוסלמים בכללותם. דור אחר דור, זה מאות בשנים הערבים כולם לא התקדמו לתקופה המודרנית. החינוך הסגור הזה שאינו מרשה לפקפק, לשאול או למרוד, המוכנות לרצוח למען מוחמד ועכשיו גם למען אל אקצה, הפונדמנטליזם הזה לא יאפשר אף פעם כל התקדמות לא אצלנו ולא במדינות ערב. ניצנים נראים בתוניסיה, אבל הדרך עדיין ארוכה. רק כאשר הרוב המוסלמי יפנה נגד הקיצוניות הזו ויחנך את ילדיו לפתיחות אפשר יהיה לפתור סכסוכים בין ערבייים ובינינו לביניהם. לכן, הזמן יעשה את שלו ואל לנו לקפוץ לפתרונות מהירים שלא פותרים. תהליכים היסטוריים נמשכים זמן רב. המשך בדרכך ובחשיבתך המקורית ואל תרפה.

  5. מאת שרה‏:

    נמרוד,, שיתפתי את המאמר בפייסבוק. כל מה שכתבת אמת ויציב, וכל מה שאנחנו צריכים עכשיו זה אחדות, נחישות ובעיקר אורך רוח. ניתן לזמן לעשות את שלו. פני המזרח התיכון משתנים, ואולי מעז יצא מתוק. תודה על ההגיון, ועל כל היתר. יישר כוח!

    • מאת נמרוד נוי‏:

      תודה שרה על דבריך היפים.
      אני מאמין בדברים שאני כותב עליהם, ובדרך כלל מתנסח רק במקומות שיש לי בהם יתרונות יחסיים. מאוד קשה בזירה הציבורית שלנו להסב את תשומת לב הציבור ברעיונות שאני הולך עמם. אם אינך נמצא ברשימה מוכרת של אנשים הנחשבים לברי סמכה מקרב האליטות השולטות ואינך דוקטור מן האקדמיה, אין לך סיכויים רבים שיאזינו לך. כך עובדת השיטה. מציאות זו איננה מאפשרת לדעות חדשות ולאנשים בלתי מוכרים לתרום את תרומתם. וזאת כאשר אנו יודעים שפריצות דרך וחדשנות יגיעו תמיד ממקומות בלתי צפויים ומאנשים בלתי מוכרים. תודה על העניין שלך בדבריי. אני מאוד מעריך זאת ואני גם מוצא טעם טוב בדברייך.