למען טובת המדינה, בימי משיח אלה, מותר לעקוף את הדמוקרטיה שלה ולצאת לגויים כדי שיביאו להקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות 67 כנגד רצונו של רוב העם ושל ממשלתו הנבחרת.

אבו מאזן ואנשיו אומרים לעצמם בימים נוראים אלה: "ראו את היהודים, עד כמה הם מצליחים וחכמים בהיי טק, באוניברסיטאות, בחקלאות ובתחומים רבים נוספים, ועד כמה הם כסילים בחשיבה אסטרטגית וגאו-פוליטית. כל שעלינו הפלשתינים והערבים לעשותו הוא לעמוד מן הצד, לחכך את ידינו בנחת, ולתת לליצנים האלה לריב ביניהם, עד שיתפוררו מבפנים ותיסלל הדרך לסילוקה של הישות הציונית הזאת, ישראל, מהאדמה האסלמית הקדושה. הם כבר יעשו את העבודה בשבילנו”.

וממשיכים ללעג ולצחקק: "לנו יש את חכמת יושבי האוהלים במדבריות ערב, ואת הזמן האסלמי הנודע. דבר לא בוער, והכל שוויה שוויה. להם 'שלום עכשיו' בראש ותקינות פוליטית, ולנו הודנה וג'יהאד. גירשנו את הצלבנים וכך יהיה גם עם היהודים. ו"הכיבוש" הוא המנוף האסטרטגי שלנו נגד הכופרים המערביים המצחיקים והמוזרים האלה, המדברים על זכויות אדם וערכים אוניברסליים. 'המתאבדים השיעים' החדשים של אזורנו, חה..חה..חה..".

בשעה שהאדמה בוערת סביבנו, מאות אלפי אנשים נרצחים ונהרגים במלחמת השיעה והסונה הגדולה, מיליוני פליטים נאלצים לעזוב את בתיהם ואדמותיהם אל מחנות אוהלים גדולים הפרושים ברחבי המזרח התיכון, ואף לחצות את הים בסירות אל אירופה ומשם לארצות העולם האחרות, זה לא הזמן להקים מדינת ננס לפלשתינים בינינו לירדן. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת.

הערכים האוניברסליים זה חזון ושאיפה אנושית מדהימים, אך בשום פנים ואופן אינם חזות הכול ולא תחליף לחשיבה ולראיה אסטרטגית עמוקה של המציאות באזורינו. הם אינם כלי עבודה לקום עמו בבוקר ולקבל החלטות מושכלות וראויות. את האלף בית הזה צריך להפנים בתוכנו עמוק עמוק.

ההקבלה שעושה מו"ל הארץ, עמוס שוקן, בין האפרטהייד של דרום אפריקה לבין מה שמכונה על ידי השמאל הקיצוני בישראל "כיבוש", נגזרת ישירות מחולשתו היסודית של זרם זו בתוכנו. מסך הערכים האוניברסליים וזכויות האדם מונע מחבריו לפתח דרכי חשיבה והתמודדות טובים ומתאימים יותר עם המציאות. זו מחלה ידועה. זה הלך רוח מוכר. זה אנושי, אך בעת ובעונה אחת גם אסוני והרסני.

עד כמה זה אבסורדי מספיק שנציין, שכולנו נבחנים על פי תוצאות מעשינו ומחדלינו, ושכוונות טובות אינן בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות, ומדי יום אנו מתמודדים עם סדרה אין סופית של דילמות מוסריות, וכל הצגה פשטנית של שיפוט הדברים על פי הערכים האוניברסליים היא בחזקת יצירת דת חדשה והבטחה לאסונות בלתי נדלים.

וניתן גם לזהות באותו שמאל קיצוני דחפים עזים לשליטה ולריבונות על המציאות. שליטה, שעל פי ספרה המדהים של פרופסור רבקה שכטר בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם", גלומים בה יסודות עזים של פשיזם.

ובכלל, שקבוצת אנשים קטנה סבורה לפתע שלה אמת נצחית, שאיש טרם שמע וראה אותה, חוכמה אלוהית שכזו, אני מיד נרתע ופוסע כמה צעדים אחורנית. כבר ראיתי בימי חלדי כיצד אנשים כאלה מביאים אסונות נוראיים.

בהיותי בתנועת הנוער השומר הצעיר הרבינו לדון בשאלה האם המטרה מקדשת את האמצעים, וסיכמנו אז שלא. והנה, אותם בוגרי תנועות נוער מן השמאל – דור ההמשך של האליטה הישנה, שלא השכילה להתחדש ולכן ירדה מנכסיה – מעלים כיום על נס את קדושת האמצעים. וזו בשורתם: למען טובת המדינה, בימי משיח אלה, מותר לעקוף את הדמוקרטיה שלה ולצאת לגויים כדי שיביאו להקמתה של מדינה פלשתינית בגבולות 67, וזאת כנגד דעתו של רוב העם ושל ממשלתו הנבחרת. שמעתם טוב?? זה מה שקורה. ואת הטירוף הזה יש לעצור ומיד. זה בהחלט גובל בבגידה. ואם אכן רוצה אליטה זו לשוב לקדמת הבמה לא זו הדרך.

הערבים, 'הוגה הדעות הגדול' עמוס שוקן, לא מחכים שנחלוק עמם את הארץ הזו. הם רוצים את כולה. ומה שלא ישיגו עתה יעשו בעתיד. כבר מזמן הדיון באשר לכך חורג מן הסיפור הנישא בפי הימין הדתי הגאולי בדבר ההבטחה האלוהית, שהשמאל הקיצוני נתלה בה, ונגדה פיתח את הרציונל האבוד שלו ושלל הצדקותיו הכושלות. זו מלחמת קיום. ובמלחמה הזו גם קיומנו כאן הוא ערך אוניברסלי.

ככך, בהחלט ניתן לומר, כי במובנים רבים "הכיבוש" נכפה עלינו. אנו רוצים להשתחרר ממנו ולא יכולים לעשות כן בטרם ייווצרו התנאים המתאימים בשטח, והיציבות הנדרשת, כדי להגיע לפשרות היסטוריות מרחיקות לכת עם הערבים שיבטיחו את קיומנו כאן לדורות.

היפרדות כן, אך לא על דרך הקמתה של מדינה פלשתינית זערורית בגבולות 67 וירושלים המזרחית בירתה, שהיא נוסחת התאבדות לישראל. ובכלל, אין זה מתפקידה של ישראל להקים לפלשתינים מדינה וגם לא תפקידם של 'ידידנו' במערב. לא הייתה כזו מעולם ואין הצדקה לה גם כיום, פרט לרצון הערבים לנפנף אותנו מן האזור.

גם לערבים יש אחריות לפתרון הבעיה הפלשתינית. אילו רצו, יכלו לעשות כן בקלות רבה. מדינה כזו, למשל, יכולה לקום במסגרת ירדן או כל ישות אחרת שתקום שם, ואנו נעביר לישות זו בבוא העת חלקים נרחבים מיהודה ושומרון, אך בפירוש לא את מרביתם. ובמסגרת זו ההתנחלויות אינן הבעיה אלה חלק מפתרונה.

ולבסוף, אחזור ואדגיש כי הקמת מדינה והבטחת קיומה הוא דבר אלים בכל מקום בעולם ובפרט באזורינו. מה לעשות. זו המציאות. ובמובנים אלה מלחמת העצמאות טרם הסתיימה.

ואם נרים קצת את ראשינו מעלה נוכל גם לזהות הזדמנויות היסטוריות שיאפשרו לנו להכביר ולהעצים את מעמדה האסטרטגי של ישראל באזור. האירועים הנוראיים הפוקדים את המזרח התיכון הם בחזקת הפתעה בהיסטוריה, שבהתנהלות נכונה שלנו תביא בסופו של יום להכרה עולמית ברמת הגולן והחרמון הישראלי כחלק ממדינת ישראל, ותאפשר גם להגיע לפתרון נכון יותר לבעיה הפלשתינית, החורג מן הדפוס הבינרי השגור, שפשט את הרגל, של או שתי מדינות או מדינה דו לאומית.