ביום יום שלה, ירושלים מתאפיינת בניגודים על ניגודים, הצבעים השולטים בה הם האפור של הבירוקרטיה מול הזהוב של הקדושה המיסטית הבלתי מעורערת.

פעם בשנה, ירושלים הופכת לעיר תוססת וקוסמופוליטית עם אירועי פסטיבל ישראל. זו השנה ה-55 בה ירושלים לובשת חג וצבע ומתעוררת לחיים של תרבות עולמית, בשילובים של מחול, מוזיקה ותיאטרון מכל רחבי העולם אשר יכולים להתאים לכולם ולכולן, לבעלות טעם מקורי ובעלי טעם איכותי, ברמה גבוהה ומענגת.

ירושלים מושפעת מכל הטוב הזה במשך שלושה שבועות ונהנית מקידום התיירות, הכלכלה וחיי הקהילה ומחזירה, אחת לשנה, רגעים מרתקים, מרגשים, מפתיעים ובעיקר מהנים.

השנה, עם הנהלה חדשה, המנכ"ל איל שר והמנהל האמנותי איציק ג'ולי, נבחר מגוון מופלא ומוצלח במיוחד של תמהיל יוצרים ויוצרות מרתקים ומרתקות שיכול להתאים לכל אוהב ואוהבת תרבות. לצד מופעים ישראלים, יוצגו מופעים מפתיעים מאיטליה, אוסטריה, ארצות הברית, בלגיה, פורטגל, צ'כיה ואפילו סין. מופעים שסביר להניח שלא הייתי נחשפת אליהם אלמלא הפסטיבל הנוכחי.

התכנייה של הפסטיבל מעוררת תשוקה לבוא לירושלים ולהישאר בה מיום הפתיחה ועד נעילת הפסטיבל. הלוואי ויכולתי לראות ולו 50% מהמופעים הנפלאים המוצעים השנה.

הנה מספר דוגמאות לאירועי הפסטיבל שנראים בעיני מלאי הבטחה :

כבר בפתיחה –"מה אומרות עיניך?" – מופע הצדעה לשושנה דמארי האגדית, בו ישולבו הקלאסי והאותנטי ביחד עם מוזיקה שחורה וסאונד עכשוי, בכיכר ספרא בעיר. חשוב לומר שמחיר הכרטיס שווה לכל נפש (20-30 ₪ לכרטיס).

בתיאטרון – הצגה צרפתית "המלנכוליה של הדרקונים" – המציגה חוויה פנטסטית של רוקרים מזדקנים, יצירה משעשעת ואירונית של פיליפ קן (שתוצג פעם בצרפתית ופעם באנגלית).

במחול – שני מופעים צדו את עיני – מופע מרתק "על שנהב ובשר – גם פסלים סובלים" של מרלן מונטרו מפורטגל, בשאלות מרגשות על עצם החיים והשבטיות מאז ועד היום, עשויה בטוב טעם ובקצב מדהים.

מופע נועז (לפחות לירושלמים שבחבורה) "יותר מעירום" – בו 12 רקדנים עירומים המתריסים מול הקהל תחת שרביטה האמיץ של הכוריאוגרפית האוסטרית דוריס אוליך.

במוזיקה – דודו טסה שלנו ולהקת הכוותים יארחו את יהודית רביץ ומירה עוואד – בזיכרונות מבית עירקי ספוג שירה אותנטית.

מעולם המועדונים – "ילידי האלטרנטיב אומרים כן לעוד הגזמה – טוורק" – שני די ג'ייז וחמישה רקדנים ורקדניות משדרים אקסטזה צבעונית.

מוזיקה קלאסית – לפחות שני מופעים מרתקים כמו "שעות של חופש: סיפורם של מלחיני טרייזנשטט" בבכורה עולמית והמופע "ממזרח עד מערב" בו נפגשות תרבויות ומסורות שבדרך כלל לא נפגשות.

חיבורים מיוחדים תופסים מקום מעניין כמו – רוני סומק וציפורל'ה; דורי מנור עם שלומי שבן; הצ'לנית סוניה וידר אתלטון והסופר אהרון אפלפלד, ועוד.

בין לבין יתקיימו מופעים לכל המשפחה, יצירה ישראלית מקורית, מחווה ללהקת הקליק, ועוד.

ולסיום הפסטיבל, אירוע הנעילה – "הר אולימפוס: להלל את פולחן הטרגדיה" – אירוע פסטיבלי ייחודי, הכולל בחובו תיאטרון ואופרה, מחול ומוזיקה, ויתפרש על תיאטרון ירושלים (כן כן על כל התיאטרון, מהלובי, אל אולם שרובר ודרך חללים נוספים כאלה ואחרים) ויימשך 24 שעות (!!). יאן פאבר, היוצר הבלגי המוכשר, ו-27 שחקנים יוצרים סוחפים את הצופים והצופות אל המיתולוגיה היוונית, ומפגישים את הפנטזיה עם המציאות. אדיפוס, מדיאה ואנטיגונה, יראו לקהל / המשתתף מה הן מלחמה ונקמה, מהי יריבות, איך תופסים רצח, ניאוף ואונס. לי זה נשמע כמו אירוע מרתק עם פוטנציאל מייגע, ובכל מקרה חוויה עד פעמית בהחלט, שלא כדאי לפספס, שהרי כמה פעמים הרשו לכם לאכול במבה מרשרשת או להירדם בלי לקבל מרפק לצלעות בתיאטרון או באופרה ?

במרחב הציבורי – תשטוף את רחובות העיר עצמה תרבות חינמית ברמה בינלאומית, לטובת העוברים והשבים, התיירות והתיירים בה:

בכיכר העיר (כיכר החתולות) תתקיימנה הרצאות של אנשי רוח מובילים, מופעי מחול ומוזיקה, וידאו וסרטים ;

ברחבת התיאטרון תוצג עבודת ודיאו-מאפינג מקורית של האמנית מעוטרת הפרסים נבט יצחק ותוצג מחדש יצירתה האיקונית של האמנית עדינה בר-און "באה מנוחה ליגע";

במוזיאון לאמנות האיסלם יתארחו מופעים מגוונים בין מוצגי התערוכה "אות מאיראן" ;

ואפילו סיבוב הופעות של "הצוללת הצהובה" אשר חוגגת 25 שנה להיווסד ותצא לסיבוב ממונע בשכונות השונות בעיר.

 ירושלים, אם יש ספה בשבילי בין התאריכים  24.5.16 (מופע הפתיחה) לבין 11.6.16  (מופע הנעילה), אני באה.