Skip to content

פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא: קצר, פרוע ובועט

תשעה מחזות מקוריים, אבסורדיים ופרועים, שעוסקים בסקס, אהבה ופוליטיקה, על רקע תמונת מצב קיומית בישראל 2016; כמעט בכל ההצגות נשלף אקדח ולפעמים הוא גם ירה. ירמי עמיר היה בסוף השבוע בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" ורק מירי רגב היתה חסרה לו, בשביל הסאטירה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★

חיילת וחייל מזמינים נערת ליווי ערביה כדי להגשים פנטזיה, רבקה מיכאלי בקומדיה טראגית-סאטירית על צ'כוב, יתוש שכמעט גורם לרצח ומחזה אבסורדי על אהבה, מלחמה וביונסה. אלה הנושאים של ארבע מתוך תשע ההצגות המקוריות, שהועלו בסוף השבוע בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא" תל אביב.

"זה פוליטי". צילום: אליצור ראובני

סקס, אהבה, יחסים ופוליטיקה – עמדו במרכז רוב היצירות, שנכתבו על רקע תמונת מצב קיומית של ישראל 2016. המסקנה – כל מה שנשאר לנו זה לצחוק כדי לשרוד. אגב, בכל ההצגות כמעט נשלף אקדח על הבמה. לפעמים הוא גם ירה. מה זה אומר על היוצרים הצעירים שלנו? חומר למחשבה.

זה היה פסטיבל מגוון, פרוע, בועט וחתרני, רוב ההצגות על גבול האבסורד – וזה גם סוד קסמו של פסטיבל כזה. רוב ההצגות עשויות היטב וגם באלה שהטקסט או הבימוי חלשים, התרשמתי מהמסירות ומהאנרגיה של השחקנים על הבמה.

בין השחקנים הבולטים אציין את יוסי מרשק, נועה קולר, רובי מוסקוביץ', אמיר שורוש, פביאנה מיוחס, מרינה שויף קולר, רודי סעדה, יריב קוק, דודו ניב, עלית קרייז, יקיר פורטל, מיטל כרמלי מורן רוזנבלט, אורי אברהמי וגם רבקה מיכאלי בתפקיד משעשע במיוחד.

"כמו אצל צ'כוב". צילום: חיים וידר

אחת ההצגות המבריקות היתה "סטריאו-טייפ", מאת שירי נדב נאור ובבימויה. הצגת מחאה נגד המלחמה, שמכילה אוסף של דמויות מטורפות, מי יותר ומי פחות. או שאולי הדמויות על הבמה נורמאליות ואנחנו המטורפים.

בהצגה המשעשעת "זה פוליטי" מאת רוני קידר ובבימויה, חיילת חוגגת יומולדת לחבר שלה, חייל בעל דעות ימניות, ומכינה לו הפתעה: היא מזמינה לחדר שלהם במלון נערת ליווי – כדי לממש לו פנטזיה. אבל מה? נערת הליווי היא ערביה. החייל חושש לממש את הפנטזיה, מה פתאום הוא ישכב עם ערביה, אולם חברתו אינה מוותרת ומאתגרת אותו: "בוא נראה לה מה זה דו-קיום", היא אומרת לו.

"סטריאו-טייפ". צילום: אליצור ראובני

בהצגה אחרת, "כמו אצל צ'כוב", מאת יואב היימן, שגם ביים עם ארז שפריר, ניתנת אפשרות לרבקה מיכאלי להתפרע קצת. קומדיה אבסורדית, שמשלבת סיפור אהבה טראגי, בשילוב סאטירה על מחזותיו של צ'כוב ועל האווירה המיוחדת שאופפת אותם. הצגה משעשעת שמומלצת גם למי שלא קראה את צ'כוב. ואפרופו מירי רגב, היא היתה חסרה לי. בשביל הסאטירה.

בסוף השבוע, שבו ישראל בערה, קצת אירוני לומר שהיה פסטיבל מדליק. אבל זה באמת מה שהיה. לא רק כי היה מדליק. אלא גם, ובעיקר, משום שההצגות שהועלו בו היו ביטוי של תבערה פנימית המתחוללת אצל יוצריו. תבערה שממנה נוצרים מחזאים גדולים. מי יצמח להיות מחזאי מוביל? אינני יודע. מחזאים רבים ונודעים ברחבי העולם החלו כך את הקריירה שלהם. אני מקווה שרוב ההצגות ימצאו במה להמשיך – וכך גם ניתן יהיה לקרב קהל צעיר לתיאטרון ישראלי חי ובועט.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן