הלאמת המפעל היא מעשה ציוני. לא פחות מהענקת הטבות מס ליישובים מעבר לקו הירוק או מהסעת תלמידים למערת המכפלה; ואם הממשלה שלנו כל כך אוהדת את תורת השוק החופשי, שתואיל ותפגין את כישוריה בתחרות מול שחקני שוק המזון הסוער

מאת רון כץ

סגירת מפעל פרי גליל סוף השבוע בחצור הגלילית היא לא פחות מאסון.
יותר מ-200 איש תלויים במפעל לפרנסתם, ישירות ועוד עשרות בעקיפין: עובדים, ספקים שירותים, ספקי תשתיות וכו'. כולם ימצאו את עצמם בלי עבודה, וכמו שכולנו יודעים, כנראה גם ללא סיכוי ממשי למצוא עבודה בעתיד הנראה לעין, ואולי בכלל.

מה הם יעשו, אם כן?
ראשית, יפנו אל לשכת התעסוקה, ויקבלו למשך כחצי שנה כמה פרוטות. אחרי חצי שנה, גם זכות זאת לא תעמוד להם, והם יאלצו להשפיל את עצמם עוד יותר, ויפנו אל לשכת הסעד כדי לקבל הבטחת הכנסה. כמובן שכל התהליך ילווה בתסכול, ייאוש ובלחצים בלתי נסבלים בתוך המשפחה.
אבל מה לעשות, זאת גזירת השוק החופשי. המפעל לא מסוגל לעמוד בתחרות ולכן אחת דינו, להיסגר.
או שכך לפחות רוצים שנחשוב חסידי השוק החופשי היושבים בממשלה.

אבל לא רק. אותם היושבים על כורסאות עור הצבי (כפי שהתבטא פעם אריאל שרון) מספרים לנו על מענקים שהם מציעים לבעלי המפעל, ועל מאמצים שונים למנוע את סגירתו.
והנה, המפעל נסגר והם, סופקים כפיים.
מה לעשות. מדובר בכמעט כח עליון – היד הנעלמה של השוק.

אלא שיש דבר אחד שאפשר לעשות,  ואף אחד לא הציע: אפשר להלאים את המפעל!
כן! להלאים את מפעל פרי גליל!
למה להלאים? מי פתאום מלאים מפעלים בזמן שהשוק החופשי הוא הקובע מי יחיה ומי ימות?
איך אנחנו מעיזים להציע מין הצעה הזויה כזאת אל מול רוח הקודש, היד הנעלמה, ירום הודה?
ובכן, יש לי דווקא כמה נימוקים לא רעים.

ראשית, מדובר במעשה ציוני. לא פחות ציוני מהענקת הטבות מס ליישובים מעבר לקו הירוק, או הסעת תלמידים למערת המכפלה.
אם אלה הם מעשים ציוניים, על אחת כמה וכמה שהצלת מפעל, שפרנסת ישוב שלם בחבל ארץ כמו הגליל שעל השתייכותו למדינת ישראל אין וויכוח, היא מעשה ציוני.
היכן הם, אם כן, כל אנשי הימין? למה איננו שומעים את קולם?
והיכן הוא המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום? אולי זה הזמן להזכיר לו שצריך לא רק לנסות ולהביא אוכלוסיות חזקות לנגב והגליל, צריך גם לדאוג לאוכלוסיה שכבר נמצאת שם.

שנית, מדובר בחסכון אדיר למדינה: קיצבאות אבטלה, קיצבאות הבטחת הכנסה, בעיות פשיעה שבוא יבואו עם המצב המידרדר, תיסכול מתמשך של אוכלוסיה שתלך ותדעך, עקב חוסר יכולתה להשקיע בעתיד ילדיה.
כל אלה יעלו כסף רב. אפשר גם להניח שהם יעלו הרבה יותר כסף מעלויות הלאמת המפעל והפעלתו למשך תקופה מסויימת.

שלישית, יש כאן הזדמנות יוצאת מן הכלל לממשלה לקבל עסק בשוק המזון. אותו שוק, שמחיריו המוגזמים הוציאו את שד המחאה מין הבקבוק (מחאת הקוטג', מחאת השוקולד).

אם תיקח על עצמה המדינה את הפעלת מפעל פרי גליל, היא תוכל להתחרות ביצרני המזון מפקיעי המחירים במגרש שלהם. הרי תחרות, כך מספרים לנו חסידי השוק החופשי, תעשה רק טוב.
אם כך, אנחנו מדברים על ציונות, חיסכון, ותחרות.

יש לנו את כל הסיבות שבעולם להלאים את מפעל פרי גליל, ואני מהמר שאם יעשו כן זה יעשה רק טוב לכל הנוגעים בדבר.
יש רק בעיה אחת: אני כלל לא בטוח שבהנהגת המדינה יושבים מנהיגים בעלי שיעור קומה, שיעזו לקום ולעשות מעשה.
אני מקווה שאני טועה.