דברו על זה. כמה שיותר

הטרדה מינית. היום מדברים על זה, הרבה. אני מסכימה מאוד עם חן ליברמן, שתוכניתה אמש 'סלפי תמונת מצב' בנושא של הטרדה מינית (ערוץ 10), היא טענה שיש כיום פחות הטרדה מינית, בזכות מלחמה ארוכה של שנים, אך מקרי הטרדה מינית מקבלים כיום הרבה יותר חשיפה. זה טוב.

גם סרטוני  'זה מטריד' של סיגל אבין, שמראה מקרים של הטרדה מינית. כל המקרים הללו מגיעים במקומות עבודה, במקומות שנשים מובכות ולא יודעות איך להגיב בדרך כלל, איך להגיב לעמית מוערך בעבודה, לאדם חביב, למישהו שהיא תלויה בו.

כל החשיפות בחדשות ובפייסבוק. כל המרבה הרי זה משובח. וכל כך למה? לא בגלל שנשים רוצות להלחם בגברים. ממש לא. לא לרעתכם. לטובתנו. וטובתנו תהיה בטווח הארוך גם טובתכם.

יש לי מכר, בעלים ומנהל חברה, שסיפר לי לאחרונה על הלך הרוח בין חבריו המנהלים. "אנחנו לא נעסיק יותר נשים", הוא אמר. "אנחנו לא נחשוף את עצמנו לתביעות הטרדה מינית. מנהלים רבים כיום מרגישים שהם חשופים לתלונות שווא". הוא טוען שמנהלים רבים כבר חוו את החוויה הזאת. לנשים יש, לדבריו, אפשרות לסחוט את מנהליהן כדי לקבל טובות הנאה, או שהן פשוט רוצות להתנקם במנהליהן. הוא מוסיף ואומר, כי לדעתו כיום זהו 'טרנד'. כל אישה חייבת להתלונן על הטרדה מינית: "כל אחת מספרת כמה רוצים אותה ומטרידים אותה. אחת שלא מטרידים אותה מרגישה לא שווה. אם לא יטרידו אותה היא תעלב ותצטרך לספר סיפור הטרדה או תפנטז שיטרידו אותה. זאת המציאות וצריך לגדוע אותה".

גם עו"ד ליאור אפשטיין טוען שמנהלים לא ישכרו יותר נשים מחשש לתלונות על הטרדה מינית.. ליברמן שואלת אותו האם זהו איום.

אותם מנהלים ימשיכו להעסיק מזכירות, מן הסתם, כי גברים בתפקידים הללו יעלו להם הרבה הרבה יותר, הכוונה היתה מן הסתם שהם יחשבו פעמיים על העסקת אישה בתפקיד ניהולי בכיר. הם לא יהססו, מן הסתם, כאשר פערי השכר יהיו גדולים (אה, הם כבר כיום כאלה).

זהו העונש, מן הסתם. עונש על כך שנשים מבקשות שלא יטרידו אותן. הן מבקשות סביבת עבודה אוהדת, או לכל הפחות לא עויינת, אנחנו רוצות לצאת לבילוי או לרחוב מבלי לחשוש לכך שמישהו יחצה את הגבול, כי מותר לו. כי זה פשוט כל כך.

כל הדיבורים הללו מביאים למודעות. גם של נשים וגם של גברים, כי זכותן של נשים לחיות בעולם דומה לזה של הגברים. הגברים שעדיין לא הפנימו זאת ייאלצו לעשות זאת. כי מדברים על זה. הרבה.