טרם התקררה גופתו המנוקבת של הרוצח מטולוז מוחמד מרה, וצרפת כבר רוחשת שמועות וספקולציות. ההשלכה המיידית היא על מערכת הבחירות, ששרשרת הרציחות קטעה באמצעה

מאת: עמית מנדלזון (צרפת)

הבוקר צילצל הטלפון שלי. על הקו  היה עורך העיתון "לה פרובנס" (La Provence), שהוא העיתון המודפס הנפוץ ביותר בפרובנס בכלל ובמארסיי בפרט. "אני רוצה לברר משהו", אמר העורך, "מאחר ול- DCRI (יחידת המודיעין המיוחדת ללוחמה בטרור שהוקמה על ידי סרקוזי עצמו) היה את שמו של מוחמד מרה בראש רשימת האסלאמיסטים באזור כבר ב-15 במרץ, האם לקחה משפחת הנרצחים עורך דין צרפתי או ישראלי?".

ואכן, מוחמד מרה תפס מקום גבוה ברשימת הפעילים המוסלמים הקיצוניים של ה-DCRI. אלא שבאותה עת החקירה כולה נוהלה על ידי המשטרה. זו, מצידה, התמקדה דווקא בחשד שהרציחות בוצעו על ידי ניאו-נאצים. רק לאחר שכיוון חקירה זה הוכח כשגוי ונפסל, עברה החקירה לידי ה-DCRI.

אופי מסע הרצח של מוחמד מרה מלמד על אדם עם אישיות פסיכוטית, על גבול פיצול האישיות – לא בדיוק הפרופיל של פונדמנטליסט אסלאמי. גם העובדה שארגון אל-קאעידה נטל על עצמו את האחריות למעשיו של מוחמד מרה לא משכנעת אף אחד בצרפת, שכן מדובר בזאב בודד ובפעולת יחיד ללא שותפים.

הרבה סימני שאלה צצו לאחרונה ביחס למידע המוקדם שהיה לשירותי הביטחון על מוחמד מרה –  ועוד יותר מזה על יחסיו של הרוצח עצמו עם כוחות הביטחון, יחסים שהחלו כבר לפני כחמש שנים. והתשובה לכל השאלות הללו היא שמעולם לא הצטברו הוכחות משמעותיות לפעילות חריגה של מרה. לכל היותר צבר האיש כמה עבירות פליליות קלות. בצרפת זה לא מספיק כדי לעצור אדם – בעיקר לא אם מדובר באדם שאיננו שייך בעליל להתארגנות טרוריסטים מובהקת או לקבוצה קיצונית כלשהי.

ראיון עם ראש ה-DCRI ברנרד סקרסיני מלמד שמוחמד מרה היה אמנם ברשימת הטרוריסטים הפוטנציאלים, אך ההסברים שמסר לחוקריו על סיוריו בארצות האסלאם השונות (מצרים, עירק, ירדן, טגקיסטאן, אפגניסטן ופקיסטן), שבצידם הציג להם תמונות מאתרים בהם ביקר, הניחו את דעת החוקרים. הללו גם ידעו שמוחמד מרה ביקר גם בישראל. בסך הכל, הטעות היחידה של מערכת הביטחון הצרפתית נבעה מהעובדה שהפרופיל של מרה התאים יותר לפרופיל של רוצח סדרתי מאשר לפונדמנטליסט קיצוני.

השאלה מהיכן השיג את המימון לכלי הנשק הרבים ולרכב נענתה בפשטות, מפריצות לבתים, תופעה נפוצה להחריד בצרפת.

על הפעולה עצמה

עניין נוסף שמעורר תהיות בציבור הוא משך זמן האירוע במקום. 32 שעות נראות כמו נצח לישראלים, אך לצרפתים היה עניין רב בלכידתו של מוחמד מרה בחיים, שכן ברור היה שיש לו מידע על תשתיות טרור נוספות. אחרי הכל, גם אם פורמאלית לא היה מרה חבר בארגון טרור כלשהו, הרי שבנסיעותיו התכופות הוא נכנס למחנותיהם ויצר קשרים עם פעילים בכירים, שממשלת צרפת הייתה שמחה להניח עליהם את ידה.

מעבר לכך, התברר עד מהרה לאנשי צוות המו"מ, שמדובר בטיפוס על גבול הפיצול אישיות, כשאחת הדמויות היא אמנם רוצח קר רוח אך האחרת היא של דברן חביב. ההנחה היתה שניתן יהיה להוציא ממנו את המידע.

מומחים ישראלים הביעו תמיהה על כי המשטרה נתנה לרוצח לנוח, מה שבעליל לא היה נכון שכן החל מחצות המשטרה דאגה לעשות מספיק רעש, כחלק מהמלחמה הפסיכולוגית נגד הרוצח המתבצר.

גם השאלה האם אפשר היה לתפוס את מרה בחיים אם היה נעשה שימוש בגז מדמיע, זכתה לתשובה מראש יחידת ה-RAID שתיאר את מותו של מרה ומה קדם לו. "15 איש חדרו לדירה של מרה בלי נשק חי", אמר המפקד, "הם ידעו כי הוא מתבצר בחדר האמבטיה ומטרתם היתה לנקב פתח כדי להחדיר לשם רימון גז מדמיע. מוחמד מרה חשב אחרת הוא פרץ מחדר האמבטיה תוך שהוא יורה כדי להרוג לעבר הכוח שהיה בדירה ורץ לעבר החלון, תוך כדי ירי בלתי פוסק, ונורה למוות בעת שקפץ מהחלון. כך שברור ממהלך האירועים שניסו לתפוס אותו בחיים, שלכוח שבדירה לא היה נשק קטלני ושלא היתה ברירה אלא לירות בו למוות".

למעשה, שני שליש מהצרפתים משוכנעים שהתנהלות המערכת בראשות סרקוזי וקלוד גאון, שבפועל ניהלו את האירוע בעצמן,היתה נכונה, שקולה ומחושבת. בסך הכול, למוחמד מרה פשוט לא היה לאן ללכת ומבחינת כוחות הביטחון הם יכלו לחכות לו עד שיזחל על ארבע מתשישות ורעב.
בסך הכל התמונה שמצטיירת מניהול האירוע היא אחריות, רגישות, ושיקול דעת, שבסופו של דבר הוכחה כנכונה, שכן הרוצח התבצר בחדר האמבטיה מוכן לטבוח כל שוטר שיעמוד בדרכו.

התחושות בציבור

הציבור הצרפתי בהלם. אמנם בשנים האחרונות גורשו מצרפת מאות פונדמנטליסטים מוסלמים, אבל הכל נעשה מאחורי הקלעים בלי חשיפה תקשורתית רצינית, למעט מקרים בודדים. מוחמד מרה עצמו מייצג בעיה עבור הצרפתים שכן הוא יליד צרפת, דור שני של מהגרים, ולא ברור כלל כיצד והיכן רכש את הגישה הפונדמנטליסטית שרבים העידו שלא ממש באה לידי ביטוי.
האירוע החולני ברואן, בו מורה לאנגלית בבית ספר תיכון הורתה לתלמידיה לעמוד דקה דומיה לזכר מוחמד מרה כקרבן, העלתה את חמת זעמם של התלמידים והביאה מיידית את שר החינוך להורות על השעייתה.  וכשהסיפור הגיעה למדיה, מפלס הכעס רק עלה ותגובות זועמות הגיעו מכל רחבי המדינה.
שינוי משמעותי שכן חל בציבור הצרפתי הוא החשיפה האכזרית למהותו של הפונדמנטליזם הקיצוני והצורך בעירנות מוגברת. איש איננו חסין. למרות שאירועי טרור אינם דבר חדש בצרפת והמחתרת האלג'יראית עשתה את שלה. שנים רבות לא נתקלו הצרפתים באירוע מיוחד, בעיקר בגלל השקט היחסי בו מערכת הלוחמה בטרור פועלת. לראשונה בהיסטוריה מדובר ברוצח שבא מתוכם, חי בתוכם והתחנך על ברכי הרפובליקה. מבחינתם, כלום לא חסין ושום דבר לא יהיה כשהיה אי פעם.

הקהילה המוסלמית

בימים האחרונים ניהלתי שיחות עם מוסלמים במארסיי, עיר בה פונדמנטליזם הוא דבר נדיר. בראיונות בהם צפיתי עם מוסלמים רבים בכל רחבי צרפת, כולם הביעו תדהמה ובעיקר כעס. טבח ילדים איננו מקובל על איש – ועל כך יוצא עיקר קצפם. עובדת היותם יהודים לא מעלה או מורידה כהוא זה מהסלידה שחשים כולם כלפי הרצח המחריד. ראשי הקהילות היהודים והמוסלמים הופיעו יחדיו בציבור ובראיונות משותפים פעם אחר פעם, כדי להביע סולידריות זה לזה.

ראשי הקהילה המוסלמית חוששים מההשלכות שיהיה לאירוע עליהם ועל היחס למוסלמים בכלל. לדבריהם לא מדובר במוסלמי אלא בפושע ולראיה – במעשי הרצח שלו לא ברר בין יהודי למוסלמי או נוצרי, ולא הפריע לו רצח של מבוגרים או ילדים. האימם במסגד במארסיי הוסיף: "זוהי חובתינו כקהילה להיות עירניים ולוודא שאיש מחברי הקהילה לא יגרר לקיצוניות פונדמנטליסטית, ולהנחות את אלו שעלולים להגרר, לכיוון הנכון".
וכדי להמחיש זאת, בטולוז התאספו היום אלפים מתושבי העיר בקריאה לחיים משותפים יחדיו יהודים, מוסלמים ונוצרים.

מערכת הבחירות

מערכת הבחירות הרצחנית שמתנהלת בצרפת קיבלה תפנית משמעותית, כשחלק גדול מתשומת הלב הועבר לנושא הביטחון, נושא שהיה שלישי בחשיבותו עד היום. הנשיא סרקוזי, שמצטייר בציבור כמי שביטחון הוא הנושא החזק שלו, זכה למספר נקודות בציבור דווקא על חשבון הימין הקיצוני, שטוען שבטחון הקהילה מוטל בספק עקב מדיניות הגירה פרועה. רוב נציגי השמאל שמרו על ריחוק ממלכתי ולא העזו להגרר לוויכוחים בנושא, רובם השעו את מסע הבחירות שלהם מיד עם הרצח בבית הספר, פרט לפרנסואה ביירו שהעז להפנות אצבא מאשימה לממשלה, למרות שלא היה בידיו שום פריט מידע. למחרת היום כבר דיבר בקול אחר: "בימים כאלו פוליטיקאים מכל קצוות הקשת צריכים לדבר באותה שפה" אמר.

נציגת הימין מרין לה פן, שהיתה הקורבן המיידי, בעת שהחקירה היתה בשלב בו נחשדו גורמים ימניים קיצוניים, שיחררה את חרצובות לשונה מיד אחרי כן ובהודעה שיצאה לעיתונות מטעם מפלגת החזית הלאומית נאמר: "לכל הנבלות מהשמאל, שרצו לעשות הון פוליטי על גבה של מפלדת החזית הלאומית, בקשו סליחה ושיתקו לזמן רב".
סקר שנעשה מיד לאחר תום אירועי טולוז הסתבר שסרקוזי מוביל בסיבוב הראשון ב-2% על יריבו הסוציאליסטי פרנסואה הולנד. אך בסיבוב השני הפער בין סרקוזי להולנד נשאר כמות שהוא: 54% להולנד מול 46% לסרקוזי. הולנד, שהבין מיד לאן נושבת הרוח, מיהר להבהיר שביטחון המדינה חשוב לא פחות מהסוציאליזם ובלי ביטחון גם לסוציאליזם אין ערך. מרין לה פן, בניגוד לציפיות, דווקא הפסידה מהאירוע והסקרים מראים על ירידה בכוונה להצביע לה לסיבוב הראשון.
הסקר המהיר והרשלני  הזה הופרך בסקר מקצועי יותר כבר 24 שעות אחרי כן ומסתבר שלא חל שום שינוי משמעותי בין סרקוזי והולנד.

אבל ההיסטוריה מוכיחה שהצרפתים לא ממש נענים לסקרים. אולי זה קורה מתוך כוונה כלשהי, אולי בכוונה ואולי ממיאוס, שכן סקרים כאלו נערכים לעיתים קרובות מדי. מאוד יתכן שאירועי טולוז יהפכו את המגמת בציבור, אם כי בעיית הביטחון האישי הפכה לפתע לבעיית ביטחון שונה לחלוטין, משהו שהצרפתים לא מורגלים אליו ולא בטוח שעדיין עיכלו, לדעתי התמונה תתבהר בעוד שבוע שבועיים.

אין ספק שמוחמד מרה אחראי להתפכחות של הצרפתים, אבל יתכן מאוד שצרפת אחרי מוחמד מרה תהיה טובה יותר, עירנית יותר וערה יותר לסכנות הטמונות בקיצוניות דתית.