בשיאה של פעילות מבצעית,  במקום הרגיש ביותר, גבול הלבנון, מצאו להם חיילי מחלקה בצנחנים זמן לישון. יחד אתם נם את שנתו מפקדם. העונש מצביע על שיפוט לקולא ולא לחומרה. מה בדיוק קרה שם? מקרה חמור אחר הוא חייל שפלט צרור ממקלע שאחז, תוך כדי פעילות ביטחון שוטף

מאת אליק מאור

שתי תקריות חמורות הגיעו היום לבית המשפט הצבאי. באחת מדובר על מ"מ סדיר עם חייליו מפלוגת החוד (פלחו"ד) של גדוד 101 , שנרדם עם חייליו בנקודת תצפית לאורך גבול לבנון, ובשנייה, פלט חייל צרור ממאג (מקלע -א.מ.) לכיוון ישראל. במקרה הראשון נשלח הקצין ל-14 ימי מחבוש בכלא 6, והלוחמים רותקו למוצב ל-21 יום. במקרה השני נשלח החייל ל-20 ימי מחבוש בכלא 6 וכשיחזור לא יוכל לחזור לתפקיד לוחם מהשורה.

תגובת דובר צה"ל לנושא הייתה לקונית כהרגלה: "מדובר באירועים חמורים אשר טופלו פיקודית, החיילים הועמדו לדין משמעתי ונשפטו ע"י מפקדיהם, בשני המקרים המדוברים לא היו נפגעים ולא נגרם נזק".

בתקשורת הנושא תפס מקום צנוע יחסית וירד יחסית מהר מהכותרות. במדינה בה אירוע רודף אירוע. המקרה הזה הופך לעבר בטרם יבשה הדיו על הנייר.

קצת הסטוריה ומעט עובדות:  גדוד מאה ואחד הוקם על שם יחידת הקומנדו האגדתית יחידה 101. הגדוד עצמו הוקם לפני כעשרים שנה והורכב מלוחמי צנחנים ולוחמי הנח"ל המוצנח של גדוד 50 בנח"ל. ה-101 צבר מאז יכולת מבצעית מעולה ומורשת קרב, כמו שני גדודיו האחרים הנודעים, גדוד 890 וגדוד 202. בגדוד, כמו בגדודי חי"ר אחרים,  יש פלחו"ד ופלוגה מסייעת. שם מתמקמים מיטב לוחמי הצנחנים. חיל הצנחנים כידוע הנו חיל על בסיס התנדבות. לצנחנים מגיעים חיילים שביקשו להתנדב לחיל ועברו את מבחני הסף  וההתאמה לחיל.  לכן, עונשו הכבד של לוחם בצנחנים הוא דווקא ההרחקה מהחיל. או מתפקידי לחימה בחיל.

מספר שאלות תמוהות עולות משני אירועים המדוברים. חייל סרח, התרשל ובעת סיור בט"ש פלט צרור מהמאג. נענש ב-21 ימי מחבוש והרחקה מתפקידי לחימה בחיל לאחר שחרורו. כלומר, אין סליחות בעניין זה. גם תשב בכלא ומשם לתפקידי תמיכה שונים בחיל, אבל לא כלוחם.

בשיחות עם קצינים וחיילים לשעבר של המאה ואחד, נזקפה גבה תמהה. "על פילים בקנה (נשק מלוכלך – א.מ.), רותקנו ל-21 יום במוצב. והיו מקרים ששפטנו חיילים למחבוש" הם אומרים, "אז על פליטת צרור, המחיר הוא עדין".

אבל, החלטת בית המשפט דווקא במקרה ההירדמות בנקודת התצפית, מתמיהה יותר. "מדובר בעניין של חיים ומוות", אומר א. אחד מקציני העבר של הגדוד. "אנו זוכרים את מקרה השבי של שמונה חיילי הנח"ל בלבנון. ספטמבר 1984. לגבינו זה היה אירוע מכונן של אסור שזה יקרה".  שמונת חיילי הנח"ל נתפסו לא מוכנים בעת שהיו באזור בחמדון. הם נלקחו בשבי על ידי שני אנשי חיזבאללה, שנתקלו בהם במקרה. עד היום יש האומרים שהם נרדמו ולכן שני מחבלים מבוהלים השתלטו עליהם. על עובדה אחת אין עוררין – כל השמונה נלקחו בשבי בלי שהביעו התנגדות וספגו ביקורת קשה בשל כך. הם שוחררו בעסקאות מחבלים, שניים מהם, בעסקה הגרועה כולם – עד לאחרונה – עסקת ג'יבריל.

כאן, למרבה המזל, לא נתקלו בהם אנשי חיזבאללה באקראי. כאן, נשלח המפקד ל-14 ימי מחבוש וחייליו ל-21 ימי ריתוק. "אנחנו לא יודעים מה קרה שם", אומר א'. "יתכן שיש כאן מקרה של עומס אדיר במשימות שהכריע. ומה קרה לסמל המחלקה? היכן הוא היה בעת הזו? וכך הלאה".

בנקודה אחת מסכימים כל המשתתפים בשיחה והיא: העונש מצביע על מקרה שיש בו כנראה יותר נטייה לקולא ולא לחומרה. כאן היה מקום לתקשורת לשאול את השאלות. מה קורה בגדוד, האם עומס המשימות מכריע? האם יש חוסר בכוח אדם מבצעי?

מגפון ביקש לראיין נושאי תפקידים בגדוד. ללמוד ולנסות להבין. התגובה, לקונית גם היא: "לא תוכל לראיין את הגורמים שביקשת". מסתבר שבדובר צה"ל טרם הפנימו, ששקיפות היא הכלי הטוב ביותר להציב את צה"ל כצבא ערכי שאיננו אטום לציבור. והתקשורת, מרביתה, מן הסתם, מתיישרת לפי הפקודה ולא סוטה מהקו.