בניגוד לאסונות טבע, לאסונות של מלחמות ותאונות אחראים בני אדם שפיזית ניצבים מאחורי המכשירים האלה, אלו שנתנו להם רישיון, אלו שבנו את המכשירים כפי שבנו ואלו יצרו את המצבים המיותרים. לפני שהגשר נופל, מתמוטט בדרך כלל סולם הערכים 

מאת אילן שטייר

לידיעתכם ולידיעת המשטרה החוקרת במרץ, יש לי מידע על גשר תאורה נוסף שהתמוטט השבוע בירושלים.

בשבוע שעבר כעס עליי חבר על שלא הצלחתי לבטא כאב פרטי על מותה של חיילת – נערה בת 20 – באסון התורן, אחד מכמה אסונות שפקדו אותנו באותו שבוע בחטף, מי עוד זוכר. לא הצלחתי, אני מתנצל ומבקש מחילה ממשפחת בצלאלי, על שבאף אחד מתפקידיי המקצועיים ו/או פעולותיי הציבוריות לא הצלחתי למנוע את האסון שקרה. יתרה מזאת, לא הספקתי להכיר את הילה בחייה, או את המשפחה לפני האסון, אף שאני מאותו צבא שלה, מאותה עיר שלה, ואולי אפילו הוריה ואני ילידי אותו עשור ואולי אף מאותו מילייה חברתי-תרבותי נכחד בירושלים והסביבה. לכן גם לא ביצעתי כניסה מתוקשרת ומרשימה לחייהם הפרטיים, כמו כמה מעורבים בפרשה ובפרשיות אחרות שאירעו באותו שבוע.

אני מתנצל בפני הוריי שלי, משפחתי, מחנכיי, חברותיי וחבריי על התודעה הציבורית שפיתחתי ששמה מחסום לרגשותיי. אני מבקש פשוט סליחה על השכל הישר שרכשתי מהוריי ופיתחתי עוד ברבות השנים, שמונע ממני לקנות ולהשלים עם "החלטורה" שאני, כמו אמא של הילה, זועקים עליה ושותפים לה בעת ובעונה אחת. אני רוצה להזכיר את המעט שאני יודע על השבוע האחרון ועוד זוכר בשטף הידיעות הכולל מאז: באותו שבוע גם נהרג נער בטביעה בנחל הזוויתן בגולן; נהרגו בתאונת דרכים שני אנשים בכביש 12 על גבול מצרים (חבל לי עליהם שמתו סתם ולא בפיגוע עם רקע בטחוני. לפחות היו זוכים מאותו מוות עצמו לתהילת עולם, משפחתם היתה מקבל פיצויים ראויים ואולי על הדרך מישהו היה מקבל צל"ש ואות קליטה של עולה שכבר לא יהיה יותר חדש. את שמותיהם לא נדע אם לא ממש נחפש); וחייל הנדסה נהרג באימון בגלל עודף מוטיבציה שגם אני סבלתי ממנה פעם בהקשר הצבאי הזה ממש. ואולי שכחתי מישהו. יהי זכרם ברוך.

רק עוד הערה צינית אחת לפני שאני מתקרב לעיקר: באותו שבוע גם ניסינו להיזכר בשישה מיליון יהודים שנהרגו בשואה. גם על זה שילמו כמעט שני אנשים בחייהם, כאשר יצאו מהמכוניות בצפירה ונהגים אחרים (לא מכוניות, נהגים!) דרסו אותם.

כזכור, רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על עוד גשר התאורה שהתמוטט באותו שבוע בירושלים.

אך קודם, צריך לזכור ולהזכיר שגם אסונות טבע אפשר למנוע או לצמצם את פגיעתם. בתאונות, כמו במלחמות וריבים, לעומת זאת, לא המכונות דורסות, מוחצות, אלא בני האדם שמאחוריהן. בני האדם שפיזית ניצבים מאחורי המכשירים האלה, אלו שנתנו להם רישיון, אלו שבנו את המכשירים כפי שבנו ואלו יצרו את המצבים המיותרים לפעמים שאפשרו את התאונות. בסך הכל יסכימו איתי רוב הקוראים על נקודה אחת לפחות, שהחיים שלנו נחשבים יקרים, אז כדאי שנתמקד בפעולות הכרחיות של החיים ונחסוך יותר זמן, אנרגיה ואולי חיי אדם על הדברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.

הפעם מצאתי את עצמי נפגע ישיר של התמוטטות הגשר

אבל רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על עוד גשר תאורה שהתמוטט השבוע בירושלים. אז השבוע התמוטט גשר תאורה בירושלים, והפעם מצאתי את עצמי נפגע ישיר של התמוטטות הגשר. כמי שמנסה לצמצם את פעילותיי למינימום ההכרחי מחשש לאסונות, האסון הגיע הפעם לפתח ביתי. התחלתי כנראה להבין שכל החוטים קשורים. ככה כנראה הצלחתי עתה להעלות את הדברים על הכתב ולהגיש זאת בצורה יחסית ברורה כתלונה בפני משטרת ההיגיון, שכל אחד מאיתנו מצווה לעמוד בראשה.

האחריות האנושית של כל פרט באנושות היא מלאה על כל דבר שמתרחש בסביבתו. החל במצב הכלכלי והביטחוני העולמי ובטח הלאומי ועד הקורות אותנו בכל תחום בחיים

ההנחה הראשונה שלי, שאני מבקש להחיל עליכם, היא שהאחריות האנושית של כל פרט באנושות היא מלאה על כל דבר שמתרחש בסביבתו. החל במצב הכלכלי והביטחוני העולמי ובטח הלאומי ועד הקורות אותנו בכל תחום בחיים. כל אמירה וכל מעשה של ראש ממשלה, שר או ראש עיר ופקיד זוטר הם נגזרת של הסכמה או הודעה בשתיקה או תוצאה של השלמה שלנו עם המצב. רפיון הברגים בגשר, חולשת הברזלים או עוורון האחראים לנוכח הרוח והסערה המתפרצת והממוטטת גשרים, בכולם יש לכולנו חלק.

כן, באמת רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על עוד גשר תאורה שהתמוטט השבוע בירושלים.

גן רינה נותר כגשר התאורה האחרון שעוד עבד בעיר בירושלים

השבוע הודיעו מפקחות החינוך לגיל הרך בעיריית ירושלים, לא לפני שהורים מודאגים וסקרנים דחקו בהן להודיע זאת, כי גן רינה ברחוב השומר בשכונת הקטמונים ייסגר בשנה הבאה, אחרי יותר מ-20  שנות פעולה. הילה, לפחות סטטיסטית, לא היתה בגן הזה. אילו כן היתה, רינה כבר בטח היתה אומרת לנו. אבל אולי הוריה של הילה בחרו לגור במבשרת ציון ולא בירושלים בגלל שגן רינה נותר כגשר התאורה האחרון שעוד עבד בעיר הזאת. הגן הפלורליסטי הזורם של רינה עלה לכותרת רק בקיץ שעבר. 20 שנה הוא התנהל במופת ובשקט בשכונת הקטמונים, ברחוב אנטיגונוס. התחנכו שם מאות ילדים שהיינו מכנים דתיים, מסורתיים וחילוניים יחד (רק כמה ערבים חסרים אצלי, אמרה לי רינה בראשית השנה). פרויקט קליטתי יום-יומי של אינטראקציה בין משפחות, ילדים קהילות שכונה עם קשישים, סוחרים, פעילי סביבה וחברה שוקקת. בקיצור, גשר תאורה של ממש במציאות האפלה של העיוורון על שבתוכו אנחנו מנסים להתקיים.

הסערה הראשונה הגיעה בקיץ שעבר וטילטלה את הגשר: עודף של הרשמה במגזר הממלכתי-דתי הוביל את מפקחת העירייה (אחת עם רשיון לעסוק בחינוך!) שהובילה באף את כל הנהלת העירייה ואף את ראש העיר בכבודו ובעצמו, כשנדרש לסוגיה, להעביר את גן רינה ממקומו בקהילה התומכת והמוכרת לסביבה חדשה, לטובות מתיישבים חדשים שזה מקרוב באו לשכונה. הגן הפך לראשונה לגן עירוני, כללי (חילוני!) חדש בירושלים המתחרדת. גן שכבר מזמן כולם היו צריכים להתגאות בו. מהשנה כולם יכולים ליהנות ממנו כגן עירוני מסובסד. לטפח אותו ולהשקיע ולרומם אותו – סמל לעצמאותנו ממש וגאווה לעיר ותושביה.

 אז רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על גשר התאורה הנוסף שהתמוטט השבוע בירושלים.

אם כן, כמו שכבר אמרתי, הגן סגור. מ-1 בספטמבר 2013 לא שביל אליו לא דרך. גן נעול – אדם. גן נעול. לכאורה סיפור נוסף של דמוגרפיה והגירה שלילית למבשרת, למודיעין, למרכז, לאמריקה (אגב, בשיחה, אמר לי אותו חבר שיש לו חלום לחיות שלושה חודשים בירושלים – יש תקווה! אחרי שהתבסס במרכז ואחרי שנים באמריקה. מה אני אגיד, ירושלים קוריוז אמיתי). לכאורה יגידו בעיריה: "נרשמו רק שמונה ילדים, והגנים הממלכתיים דתיים עולים על גדותיהם בהרשמה כל שנה, עוד ועוד מהגרים, ירושלים להיט ממש – מה אנחנו יכולים לעשות?"

אין היערכות מוקדמת ואין מאמץ לפתור בעיות בטיפול שורש

ובכן, יש מה לעשות. אפשר לקבל החלטות ערכיות, חינוכיות, מערכתיות, שלא נותנים לגשר התאורה ליפול, ואז שום רוח שבעולם לא תפיל אותו. אבל לפני שהגשר נופל, מתמוטט בדרך כלל סולם הערכים. אז, לגשר כבר אין על מה להישען. אחרי שהסולם נופל אין דרך חזרה כנראה ואין שיקול דעת, אין היערכות מוקדמת ואין מאמץ לפתור בעיות בטיפול שורש. ואולי אני זה שמתבלבל וגירוש אחרוני הפלורליסטים ומיגור ההיגיון הוא המטרה ואז הטיפול שנעשה מושלם ומוצלח מאין כמותו… מי יודע?

אז רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על הגשר, גשר תאורה שעומד להתמוטט בירושלים.

גן רינה הוא משל, אבל הוא גם מעשה, ועירייה צריכה לקיים אותו בכל מחיר ולכל מספר של ילדים מעל שניים שהם וההורים שלהם רוצים שהגשר עדיין יעמוד. ראש העירייה, אם הוא כנראה גםבן אדם ולא רק פוליטיקאי וגונב דעת, צריך להביא לגן את הגננת הכי טובה, אפילו מחיפה. לשלם לה כפול ופי שלושה אם צריך, כמו שהיה נוהג במקרה של יועץ תקשורת או פרקליט אישי נחשק ללשכתו. צריך להשאיר אותה ואת לקוחותיה בעיר ולמצוא לבן הזוג של הגננת עבודה טובה בעיר. היא תשמור על ההרשמה המלאה שהיתה לגן כל השנים בקלות כפי שהיה. רק אי הוודאות שיצרו הפקידים (משגגה, אני מניח, ומתוך מכניזם ארגוני שגרתי, שרירותי ובנאלי), היא שגרמה להרשמה הנמוכה, ורק התנהלות העירונית והממלכתית אחראים להגירה השלילית מהעיר ולא אסון טבע. כי גשר התאורה שנקרא "גן רינה" הוא בין האחרונים שדולקים עוד בעיר שלנו. החלטות ערכיות של העירייה צריכות להבטיח את קיומו ולא עניינים טכניים מזדמנים כמו הרשמה.

ודבר אחרון וחשוב: את משרד ההסברה שמקיים את הטקס בהר הרצל כמעט בכוח צריך לסגור ואת יועצי התעמולה להעביר הסבה מקצועית ולמצוא להם עבודה הגונה יותר. להפסיק לבנות ערי קרח, טקסי ראווה סתמיים ואירועי בידור זול להמונים, לחסוך את כספי הבימות של העבודה הזרה שייבנו ביום העצמאות ברחבי העיר והארץ, לפני האסון הבא. להשקיע את היתרה הגדולה שתתגלה בתקציב באיכות החינוך, הקהילה והחברה במקומותינו. כל אלה יחד יטפחו חברה בריאה ואזרחים ומהנדסים אחראיים יותר, ונזכה לנבחרי ציבור שמונעים על פי סולמות ערכיים ולפקידים שראויים לשרת אותנו כבר בדור הזה במהרה בימינו ולפני שלעוד מישהו זה יהיה מאוחר מדי. אמן.

רק רציתי לשתף אתכם במידע שיש לי על גשר התאורה שעומד להתמוטט בקרוב בירושלים…