תאונת הדרכים שאירעה השבוע הייתה אירוע מחריד, שצירוף הנסיבות בו מעורר תהיות ושאלות, שמשום מה לא עלו בתקשורת. כללי התנהגות באיבוד בלמים או בהאצה לא מבוקרת

מאת דני בר

עשרה ימים לפני התאונה המחרידה, העליתי כתבה על התופעה של האצה בלתי מבוקרת, שהתגלתה ביונדאי בדרום קוריאה. המקרה בחקירה אולם התופעה מוכרת והתרחשה גם בטויוטה בארה"ב לפני שנתיים ועוד. האמנם היה כאן מקרה של איבוד בלמים?

בדיווח משטרת ישראל נמסר, כי האב, הנהג, התקשר למשטרה כשהוא מדווח על איבוד הבלמים, כפי שהרגיש. וזה תסריט השיחה:

האב למוקד 100 של המשטרה: "אנחנו איבדנו את הבלמים ברכב".
מוקדנית: "היכן אתם נמצאים?"
האב למוקדנית : "עברנו את צומת גולני ואת גבעת אבני ואנחנו בירידה לכיוון טבריה".
מוקדנית: "אני שולחת לכם ניידת".

שאלה ראשונה: הירידה מגבעת אבני לכיוון טבריה מסתיימת בעלייה קלה, שסביר להניח שהרכב היה מאט בה את המהירות אם הנהג היה מרפה מדוושת הדלק. האם לא הייתה כאן האצה לא רצונית שהנהג חשב בטעות כי זה אובדן בלמים?

שאלה שנייה: רכב המיצובישי גרנדיס, בו נסעה המשפחה, על פי הפרסומים, הוא רכב המורשה להסעת נהג + 6 נוסעים. ברכב היו נהג + 8 נוסעים. מה משמעות תוספת 2 נוסעים על התנהגות הרכב לפני ובשעת התאונה? האם הרכב היה כשיר ובטוח למשקל שהוא הסיע?

שאלה שלישית: נהג הרכב היה עסוק מהבוקר בטקס הכנסת ספר התורה, בחגיגות ובארגון. האם נסיעה בשעת לילה כל כך מאוחרת (2 אחר חצות) הייתה לאחר מנוחה? האם חגיגת הכנסת ספר התורה השפיעה על כושרו וערנותו של הנהג כמה שעות לאחר מכן? במה תרמו הנסיבות לכושר ההחלטה והתגובה של הנהג?

שאלה רביעית: לפני כשנתיים, זומן דגם הגרנדיס ל-RECALL שביצעה יבואנית מיצובישי, עקב חשש להאצה לא מבוקרת. האם הרכב עבר במוסך היבואן במסגרת ה-RECALL ולצורך זה?

שאלה חמישית: מה היה יכול היה לעשות הנהג במקרה של איבוד בלמים, כפי שהוא איבחן את הבעיה או בהאצה לא מבוקרת, כפי שייתכן שמצבו האמיתי היה? האם חוסר ניסיון או חוסר ערנות תרמו לתגובה הלא נכונה, שהביאה את הרכב לתהום ולא לנקודות עצירה, בדרך הארוכה מגבעת אבני ועד הירידה משכונות טבריה ב- 200+ לטבריה תחתית. הרי הנהג הוא תושב הצפון וזו בוודאי לא הייתה הפעם הראשונה שנסע בכביש זה.

מה עושים?

להלן כללי זהב כיצד לנהוג במקרה צרה, שהרכב נוסע במהירות וללא יכולת בלימה ע"י לחיצה על דוושת הבלמים.

1. להישאר רגוע ולאותת לסביבה על הצרה לה נקלעת (אורות חירום – המשולש האדום בכפתורי הרכב, צפירה, הבהוב אורות).

2. בדוק האם הדוושה קשה או רכה.
• אם הדוושה קשה – סביר להניח שחפץ כלשהו פשוט נפל על הרצפה וחוסם את תנועת הדוושה. יש לבקש מנוסע לידך לבדוק מתחת לדוושה ולפנות את החפץ.
• אם הבעיה היא דוושה רכה מדי – תיתכן ירידת לחץ השמן במערכת הבלימה. פמפם עוד ועוד – וייתכן שלפחות חלק מעוצמת הבלימה תחזור אלינו. זה עשוי לקחת זמן, אבל זו דרך אפשרית לייצר לחץ במערכת הבלימה. פמפמו.
• אם הדוושה דומה בפעולתה למצבה הרגיל, אולי רכה רק במעט, אבל המכונית פשוט אינה בולמת כראוי – ייתכן שהבלמים התחממו. נסו לבלום ככל האפשר באמצעות המנוע למשך מספר דקות. סביר שהבלמים יחזרו לעצמם לפחות באופן חלקי, ואז תוכלו לעצור בצד, להסדיר את הנשימה וגם לתת לבלמים לעשות זאת…

3. הורדת הילוכים באופן מדורג – גם במחיר של שבירת גלגלי שיניים או נזק לתיבת ההילוכים (האלטרנטיבה הרבה יותר יקרה). ברכב בעל כפתור OD (רוב כלי הרכב היפניים מצוידים באפשרות של ביטול OD) לחץ ובטל הנסיעה החופשית (OD) ותיצור כך בלימה קלה ע"י המנוע. בכל מקרה, יש להוריד הילוך או שניים בכל פעם וכך להאט בעצרת המנוע, תוך שמירה על כשירות מערכת ההנעה כדי שתעזור לנו לצאת מהמצב.
4. שימוש עדין בבלם היד – שימוש עדין ומושכל בבלם היד יכול לסייע לנו. לצד שאר אמצעי הבלימה – נרים את ידית בלם היד בעדינות, כדי שלא לנעול את הגלגלים לגמרי. יש להיזהר ולא להרים את הידית בחוזקה ואז להפנות את ההגה. פעולה כזו תגרום לאיבוד שליטה.
5. להיעזר בדרך ובעצמים כדי להאט ולבלום את עצמנו – אם כל האמצעים הנ"ל לא מסיעים להורדת מהירות הרכב, לא לבחול בשימוש בתנאי הדרך ובעצמים שממלאים אותה, כדי לבלום טוב יותר. שביל עפר, עליה, צלע הר, אמצעי הפרדה מבטון או מתכת לצידי הכביש יכולים בחיכוך בזווית כהה, לספוג אנרגיה ולבלום את הרכב בלי לגרום לפגיעה בנפש.

מה אסור לעשות –
1. לא לכבות את המנוע – כיבוי המנוע יגרום מיידית לאיבוד יכולת ההיגוי וגם הרבה מיכולת הבלימה שעוד נותרה בבלמים.
2. לא ליצור היגוי חד ימינה-שמאלה בניסיון להאט את המכונית עם החיכוך. היגוי חד חוזר יביא, בסיכוי גבוה במיוחד, להתהפכות מהירה.
3. לא להיכנס חזיתית בעצמים קשים נייחים – אתם רוצים לעצור, וזה יפה. אבל פגיעה במכונית או אבן או, הכי גרוע, בעץ, במהירות גבוהה – היא הרת אסון.