עמותת "ארבעה בנובמבר 1995", שעמדה מאחורי העצרת המסורתית לזכרו של יצחק רבין, שהייתה אמורה להיערך במוצאי שבת 3.11, הודיעה בדף הפייסבוק שלה על ביטול העצרת, כדי למנוע פילוג בשתי עצרות נפרדות באותו שבוע ובאותה כיכר.

העמותה קמה כדי לציין את רצח ראש ממשלה בישראל ולהמשיך מדי שנה לקיים את העצרת לזכרו לאחר שמשפחת רבין החליטה להסיר ידיה מארגון האירוע.

על פי נוסח ההודעה של העמותה, שחתום עליה חמי סל מצוות העצרת ועמותת ארבעה בנובמבר: "לאחר 17 שנים ביחד אתכם ורבים אחרים, אנו מודיעים על ביטול עצרת המרכזית בכיכר רבין ב-3 בנובמבר 2012. מדי שנה התאספנו בכיכר במוצאי שבת הקרובה לרביעי בנובמבר, יום רצח ראש הממשלה יצחק רבין (4.11.95), אותו יום שטלטל ושינה את כולנו.

"מדי שנה אנו מתייצבים ויוצרים התכנסות שאין לה אח ורע בציבור הישראלי או בשום מקום אחר – 'הפגנת זיכרון', הפגנה שקטה אך רועמת, שיש בה הצהרת נאמנות לא רק לאיש, אלא גם לדרכו, לחלומות שלנו ולתקוות שלנו. את העצרות ארגנו העמותות שנטלו על עצמן את האחריות על קיומו: תחילה "שלום חבר", אחר כך "העמותה להקמת מרכז רבין" ולבסוף "עמותת הארבעה בנובמבר". אגב, כולן עמותות פרטיות. העצרת המרכזית מעולם לא זכתה לתמיכה או מימון של המדינה – ולמרות זאת התקבלה, ובצדק, כאירוע לאומי.

"השנה לא נוכל עוד למלא את התפקיד שקיבלנו על עצמנו. הסיבה הראשונה היא קיומה של עצרת עצמאית של תנועת דרור-ישראל שבוע לפני העצרת המרכזית שתיערך בכיכר רבין, ופרסומה תחת הכותרת המטעה במתכוון 'העצרת המרכזית', תוך קמפיין תקשורתי המכוון כנגד העצרת המרכזית ומארגניה.

"לאורך השנים השתנו הדגשים בתוכן העצרת. תמיד ליוותה אותנו ההתלבטות איך לפנות לכלל הציבור הישראלי, אבל גם להרים על נס את שני הנושאים שהוביל רבין בחייו והגיעו לשיא בעצרת שבה נרצח – השמירה על הדמוקרטיה והחתירה לשלום. למיטב הבנתנו, תפקיד העצרת היה, ועודנו, לתת ביטוי למגוון רחב ככל האפשר של תנועות וגופים, הרואים בדרכו של רבין דרך שיש להמשיך בה, ומאמינים כי רציחתו פגעה אנושות בכולנו. על מנת לקיים עצרת מרכזית כזו, יש צורך בראש וראשונה בשיתוף פעולה, ובשיח מקבל עם מה שיותר גופים ותנועות. נכון, לאורך השנים היו טענות קיפוח ומחלוקת… אך מעולם לא עלה על דעתו של איש לקיים עצרת מתחרה לעצרת המרכזית. לצערנו השנה נשברה האחדות. תנועת דרור-ישראל והעומד בראשה, הידועים בציטוטיהם את אבות הציונות הסוציאליסטית, לא למדו את השיעור הראשון בתולדות תנועת העבודה בארץ ובעולם: השמאל הורס את עצמו דרך פלגנות פנימית.

"כבר לפני שנה קיימה דרור-ישראל 'עצרת אלטרנטיבית' ברחבה שליד מרכז רבין, שעות ספורות לפני העצרת המרכזית, מתוך מחאה על כך שדעותיה אינן נשמעות. לטענת התנועה, היה צריך לתת ביטוי רב יותר לנושא של תג מחיר, לדוברים לא-שמאלניים, שיתנו ביטוי גם לקהל דתי וימני וכן לתנועות הנוער. בפועל, דיברו בעצרת בין השאר: חגית עופרן, קורבן תג-מחיר בעצמה, וכן שהרה בלאו, בהחלט לא נציגת תנועת שמאל כלשהי… , כמו כן דיברו בעצרת נציגי תנועות הנוער ובהם נציגת דרור ישראל.

"לפני חודש יזמנו פגישה עם פסח האוספטר, מזכ"ל דרור ישראל, בתקווה למנוע קיומן של שתי עצרות מקבילות. קיווינו שנוכל להגיע להסכמות ושיתוף פעולה, הן בארגון והן בתוכן והתכוונתי לכך בכל מאודי. לצערנו נכשלנו בניסיוננו. דרור ישראל התעקשו להוציא כל זכר לשלום מתכני העצרת, ועמדו על כך שהם, והם בלבד, יקבעו את תכניה. עם תביעה כזו לא ניתן היה להסכים. רבין נרצח בראש וראשונה על שום ניסיונו האמיץ להשיג שלום עבור כולנו. להתכחש לכך יהיה לרצוח אותו בשנית.

"לאור זאת, המשכנו בהכנות לקיומה של עצרת מרכזית ב-3 בנובמבר. אציין שלאחר פרישתה של העמותה להקמת מרכז רבין מארגון העצרת נפל מימונה של העצרת אשתקד על עמותת ארבעה בנובמבר, צוות ההפקה, וזאת לאחר שהתורמים שהתחייבו לממנה נסוגו בדיעבד מהבטחתם. למרות זאת, הלכנו לעצרת השנה, מתוך אמונה שאין תחליף להתכנסות עממית רחבה, שמצד אחד אינה מפלגתית ומצד שני יש לה מסרים פוליטיים צלולים וברורים. האמנו שיש בציבור כוחות (גם כלכליים) שיהיו מוכנים להירתם למשימה ולדאוג להמשכה.

"לצערנו העמוק, לא הצלחנו. איננו יודעים אם היתה זאת פעולת הפילוג של דרור ישראל, שהותירה רבים מהתומכים הפוטנציאליים משתאים ומבולבלים לנוכח הפילוג, או שיש לכך סיבות אחרות. ייתכן שהבחירות המתקרבות הופכות את דגל השלום לפחות אטרקטיבי. הרי כולם נאבקים היום על הדגל החברתי (כאילו שבאמת ניתן להפריד בין השניים)… ייתכן שיגאל עמיר הצליח עוד יותר משחשבנו.

"לאור כל זאת לא נותר לנו אלא לבטל את העצרת המרכזית. וברוח משפט שלמה להשאיר את הכיכר בידי אותה 'אם חורגת'… תוך שהיא משאירה מחוץ לתמונה עשרות תנועות וגופים שהיו חלק מהעצרת המרכזית ב-17 השנים האחרונות. אבל יש גבול למלחמה פנימית ואנו הגענו לגבול הזה… ".

בתנועת הנוער העובד והלומד (שתנועת דרור ישראל הצטרפה אליה ליוזמה ואחר כך גם תנועת בני עקיבא) מסבירים מדוע הם מקיימים עצרת נפרדת. לטענתם, העצרת אינה מבקרת את התופעות של הגזענות, האלימות והתרת הדם הקיימת היום במדינת ישראל. גם אם דוברים מסוימים אכן מציינים בנאומיהם נושאים אלו, הרי שהענין נעשה מרצונם ולא כחלק מהמסר הכללי של העצרת.

"אנחנו לא מבקשים זמן במה או שיראו חולצות כחולות על הבמה. אנחנו מבקשים גיבוי למאבקנו הצודק… והשוחק מול כוחות עצומים שרק מתגברים עם התפוררות החברה והדמוקרטיה", כותב עמית יזרעאלי באתר תנועת הנוער העובד והלומד. "העצרת היתה אמורה להיות החזית של המאבק. לו רבין היה חי, הוא היה עושה עצרת הרבה יותר חריפה, אפילו ממה שאנחנו מציעים. העצרת היתה אמורה להוביל את המאבק. העצרת צריכה להתמודד עם שכחת הרצח, תורת המלך, הגיבוי הרבני שהיה ועדיין לנוער הגבעות ודומיו, הדרת נשים, גזענות ואלימות. היא צריכה להיות ממוקדת במסרים אלו, ולא לדבר על אחדות ודמוקרטיה באופן כללי, רחב ומופשט".

גם בתנועת בני עקיבא, שהצטרפה לעצרת האלטרנטיבית (שמכונה גם היא העצרת המרכזית), סופגים חבטות לא מעטות מהקהל הביתי. מזכ"ל התנועה, דני הירשברג, הודיע השבוע על ההצטרפות לעצרת ולא כולם אהבו את ההחלטה. מדריכי התנועה מההתנחלות איתמר ביקשו מהירשברג לא לשתף פעולה עם עצרת: "איך נעמוד כולנו בשבת הקרובה ונניף את דגל התנועה ביודענו שמזכ"ל התנועה הולך ומחזק את מורשתו של מי שאחראי באופן ישיר על כאבנו". למרות המחאה, החליט הירשברג להשתתף. לדבריו: "אנחנו חייבים, יחד עם התנועות הציוניות האחרות, לעסוק בשרטוט גבולות הגזרה האלו, להגדיר מהם גבולות המאבק ואיך מתווכחים בין אחים".

העצרת החלופית תתקיים במוצ"ש, 27 באוקטובר, בכיכר רבין.