שידורי קשת מפגיזים בשלושת ימי השידור שלהם – ודבר אחד ברור. הם מאוד נחושים לשמר את הצופים אצלם. מיום שני הבא (6 בפברואר) מיד לאחר 'ארץ נהדרת' הם חוזרים עם עבודה ערבית בכיכובו של ה'ערבי -יהודי' הלפלף,  והשכנים היהודים הגזענים והצבועים

מאת אורה עריף כץ

סייד קשוע בעל הטור שמצליח להגחיך את עצמו בטוריו ב'הארץ', אבל בעיקר אותנו, הקוראים היהודים, חוזר עם עונה שלישית של הסדרה עבודה ערבית.

הסדרה שבה הוא פורס את החברה הישראלית ליהודים לבנים ויהודים שחורים, לערביי מחמד ולערבים המפגינים את זהותם הלאומית הפלסטינית .
זה די ברור מי יוצא טוב מהסדרה הזו, ואלה לא היהודים. גם לא אמג'ד (השחקן נורמן עיסא) הגיבור הערבי שמנסה כל הזמן לרצות את ההגמוניה הישראלית, את העיתון שנותן לו פרנסה ואשליית שוויון. אמג'ד המנסה להיות יותר ישראלי מישראלי.

בעונות הקודמות ראינו אותו מדליק משואה ביום העצמאות, מתחפש לחייל בפורים, ומתעמת עם אשתו הלוחמנית ועם הגזענות המוצנעת של שכניו היהודים, וקשוע העושה שימוש בדמותו שלו כדי להעביר את המסר, יודע היטב שהומור עצמי הוא מתכון מופלא לביקורת נוקבת. ל'אני האהבל' שלו מותר להמחיש הכל. באמצעותו, הוא אינו חוסך את שבטו דווקא מהשמאלנים יפי הנפש. 
אם נסתמך על התהליך שעוברת כתיבתו של קשוע, בודאי מצפה לנו עונה שבה ביקורתו תתחדד, גם אם זה יהיה על חשבון ההומור הצרוף.

הכלי ההומוריסטי הסאטירי שמשרת את קשוע, ילמד אותנו שוב מה הוא חושב באמת על מעסיקיו השמאלנים, שאיך להגיד, קצת חוששים מערבים, אבל מחבקים אותם כי זה פוטואופ הכי טוב שיכול להיות בתקופתנו. גם פוליטקלי קורקט, גם נאור ואנושי וגם במיינסטרים התקשורתי.
כל זה נסלח על רקע ההומור המצויין והמחודד של קשוע שכולנו כל כך אוהבים. לא בכדי זכתה הסדרה בשלושה פרסי האקדמיה לשנת 2011.

וקשת? לאחר שפירגנה לערוץ 10 כשזה נראה בסכנת סגירה ממשית, קשת פתאום לא התלהבה כל כך מן ההקלות ומחתה נגד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה אין מניעה לדחות את תשלום החוב של ערוץ 10, תוך נסיגה לא אלגנטית מהסולידריות המעושה שהפגינה קודם. רשת, המתחרה השנייה אמנם לא משדרת באותם ימים, אבל מאידך, היא גם לא ממש מאיימת (למעט The voice). אפילו ערוץ 1 שמביא בלילות שבת סדרות בריטיות נראה יותר מצודד מרשת.

אז עכשיו קשת מלמדת את כולם פרק חשוב בפופוליזם עתיר רייטינג. אתם רוצים בידור? אנחנו ניתן לכם את האח הגדול פעמיים בשבוע. אחר כך תתכרבלו עם ארץ נהדרת שהפכה לתכנית בידור נטו (ציפיתם לסאטירה נוקבת? תשכחו מזה) ועבודה ערבית, שאיכשהו מצליחה להצחיק את כו-לם. העיקר שתסמסו כמו ילדים מסוממים וטובים (עשר פעמים מכל מכשיר) ותהיו ממושמעים, כי במלחמה כמו במלחמה.