54  שנה לאחר שמפעל כיתן דימונה פתח את שעריו, קיבלו הערב (ראשון) 40 מעובדי המפעל מכתבי פיטורים. כיתן דימונה סוגר את שעריו. עשרות העובדים, מיואשים וחסרי תקווה, הסתובבו בכניסה למפעל כשבידיהן מכתבי פיטורים, לאחר שהנהלת המפעל הודיעה לעובדים על סגירתו. "העובדים מיואשים", אמר יו"ר הוועד דוד צאולקר (51), "הם מובלים כצאן לטבח". לדבריו הודיעה ההנהלה כי בסוף חודש דצמבר מסתיימת העבודה במפעל.

"לאור סגירת המפעל", כתבה ההנהלה קצרות במכתבי הפיטורים, "הריני להודיעך על סיום עבודתך בחברה. מועד ניתוק יחסי העבודה נקבע ל-30 בדצמבר 2012. עד למועד זה הנך נמצא בהודעה מוקדמת בה עליך להמשיך ולבצע את עבודתך… לאחר מכן, יערך לך חשבון בכל המגיע לך על פי חוק. אנו מאחלים לך הצלחה".

כיתן הוקם בשנת 1958 בקול תרועה רמה על פי החזון של בן גוריון לכיבוש הנגב. הוא העסיק בשנות תהילתו 1,700 עובדים. אט אט צומצמה מצבת כוח האדם ומאות פוטרו בשם הייעול והחיסכון. לפני כשמונה שנים עבדו במפעל כחמש מאות איש ואישה. כיום נותרו לפליטה 40 עובדים בלבד. גם עבורם כבר לא נותרה תקווה. "כיתן דימונה" נופח כעת את נשימתו האחרונה.

יו"ר הועד אומר בצער: "הם כבר לא חושבים על כלום, רק לקבל את הפיצוי שמגיע ולעבור למקום אחר". בהסתדרות טוענים שעשו ככל יכולתם למען העובדים. "בשנה וחצי האחרונות אנחנו מנהלים משא ומתן עם ההנהלה", מסביר דני שטרית, מחזיק תיק כיתן בהסתדרות, "קודם כול כדי למנוע אפשרות שהמפעל ייסגר. חלקם הגדול של העובדים השלים עם רוע הגזרה, מי שכבר פרש עשה זאת בתיאום עם נציגות העובדים. נותרו 40 עובדים שהייתה להם תקווה שהמפעל בכל זאת ישרוד, אך לצערי ההנהלה הפתיעה עם מכתבי הפיטורים".

אסתר אלדן, מנכ"לית כיתן, הגיבה היום ואמרה כי "לאחר שנים רבות של הפסדים כבדים, לא נוכל להמשיך בייצור במפעל, אני רוצה להודות לעובדים שעבדו במפעל שנים רבות, בישראל הקושי של תעשיית הטקסטיל הוא גדול, עלויות העבודה, האנרגיה והיבוא המתחרה, כל אלו לא משאירים מקום לתעשיית טקסטיל כפי שהייתה פעם".

המנכ"לית הוסיפה, כי ההנהלה ניסתה בכל דרך למנוע את הסגירה, גם על ידי השכרת שטחים לשתי חברות אחרות ומציאת תעסוקה בחברות אלו לעובדי כיתן שפוטרו בזמנו. במשרד התמ"ת הזדרזו והודיעו, כי פעלו ככל שיכלו למנוע את סגירת המפעל אך לשווא. כל זה לא הביא לתוצאה המקווה וכיתן דימונה תחדל להתקיים בסוף חודש זה. 40 עובדים נוספים יכתתו מעתה את רגליהם לביטוח הלאומי כדי לקבל את קצבת דמי אבטלה בשלב הראשון ולאחר מכך את דמי הבטחת הכנסה. מעגל העוני מתרחב.

ו"ר מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', על סגירתו של מפעל כיתן בדימונה: "סגירתו של המפעל, אשר בשיאו היה המעסיק הגדול בדימונה, היא בשורה עצובה לדרום ולתעשיית הטקסטיל בישראל. מדובר בסופו של תהליך שבו הממשלות האחרונות במו ידיהן חיסלו את תעשיית הטקסטיל המפוארת שהייתה בארץ, וזאת דרך הורדה דרסטית וחסרת הצדקה של המכסים שהיו מוטלים על יבוא של מוצרי טקסטיל מהמזרח והעלאה של כל תשומות הייצור כמו מים, ארנונה וחשמל. החטא החמור יותר של הממשלה הנוכחית ושל הממשלות הקודמות הוא שלמרות שהתהליך היה ברור כבר זמן רב, היא לא דאגה להכשרה מקצועית והשמה למפוטרי תעשיית הטקסטיל. נהפוך הוא, כהונת הממשלה הנוכחית מתאפיינת בקיצוצים עמוקים בתקציבי ההכשרה המקצועית וההשמות לעבודה וניסיונות חוזרים ונשנים לייבש ולקצץ בשירות התעסוקה. על הממשלה מוטלת האחריות והחובה לדאוג לתעסוקה ראויה בשכר הוגן לתושבי הדרום."

יחימוביץ' מצייינת, כי בתעשיית הטקסטיל מועסקים עדיין 12,000 עובדים שלא ימצאו תעסוקה בשום מקום אחר, וכפי שלמדינה יש אחריות להייטק שלה, כך יש לה אחריות גם ללואו טק שלה ולעובדיו. היא קוראת להרחיב את חוק הטקסטיל הבטחוני שחוקקה ואשר יצר אלף מקומות עבודה יציבים.