שוויון בנטל – זו הייתה הסוגייה אליה נדרש היום (ראשון) בית המשפט לענייני משפחה באשדוד. כמו מאות אלפי תיקי גירושים בארץ, כך גם בתיק שהונח לפתח ביהמ"ש נדונה תביעת תשלום מזונות על ידי האישה כנגד בעלה. השוני בתיק זה הוא בעובדה שהצעירה היא חרדית שנישאה לבעלה, עילוי בתורה, בשידוך כמקובל בעדה. לאחר שנה ילדה את בנם הראשון וכעת היא בהריון מתקדם עם ילדם השני. הנישואים עלו על שרטון והשניים נפרדו. האישה תבעה מזונות והבעל השיב שהוא תלמיד ישיבה ואינו יכול לשלם.

בדרך כלל מגיעה תביעה מסוג זה לבית דין רבני, אלא שהצעירה העדיפה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. "ראוי כי המשיב (הבעל) יצא לעבודת יומו על מנת לפרנס את בני משפחתו וחזקה עליו כי יעשה לעצמו עיתות ללימוד תורה כפי שעושים רבים וטובים", פסקה השופטת לענייני משפה, ענת אלפסי, והוסיפה: "בהיותו אדם צעיר, בריא ומוכשר (על פי המסמכים שצירף הוא עצמו לכתבי טענותיו), יוכל להשתכר שכר מינימום העומד כיום על כ-4,300 שקל לחודש". 

מדובר בשני חרדים שנישאו לפני פחות משנתיים. הם  הכירו באמצעות שידוך ולאחר כשלושה חודשי היכרות נישאו. תוך שנה נולד בנם הבכור שעתה הוא בן שנה. מפסק הדין עולה כי "הצעירה סברה כי היא נישאת לעילוי תורני שהתגלה כבחור עצל, בעוד המשיב (בעלה א.מ), טוען כי אכן הקדיש את עצמו ללימודי קודש".

לדבר השופטת, "כל צד מייחס לרעהו תכונות של כוחניות, גסות רוח, אלימות מילולית ואף פיסית". לתוך המריבה הזו  נכנסו גם ההורים כש"בין המתדיינים חילוקי דעות לעניין כספי החתונה וההתחשבנות בין הוריהם". השניים נפרדו והבעל חזר לגור לטענתו בבית הוריו. בצר לה פנתה האישה לבית הדין לקבלת סיוע של מזונות זמניים עד לפסיקת בית הדין הרבני בעניינם. היא ביקשה מזונות לה ולבנה הקטין, החלטה בדבר רכושם המשותף וקבלת משמורת על בנם הרך.

האישה תבעה 12,238 שקלים שכללו את צרכיה, צרכי בנה ועוד. בעלה טען מנגד, כי "בהיותו אברך אשר תורתו אומנותו, יש להעמיד את מזונות בנו על 1,400 שקל לחודש". היא זו שעובדת, טען הבעל, והוסיף כי אשתו היא זו שנטשה אותו וכעת חיה בבית הוריה, לכן אין מקום לתשלום עבור שכר דירה, כלכלה ועוד עבורה.

"בעניין שבפנינו הצדדים יהודים כולם ועל כן יעשה החיוב במזונות על פי דין תורה", פסקה השופטת והביאה הלכות וקביעות של המשפט העברי ופסיקות חכמי תורה בעניין. לטענת הבעל, כי מצבו בכי רע, והוא מתגורר בבית הוריו, השיבה האישה כי "מצבו טוב יותר בהרבה, אביו של המשיב הוא 'מאכר', העוסק בקבלת כספים שלא כדין מגורמים שונים למרות שאינו עובד בהם ומעביר כספים למשיב".  והבעל השיב: "עבדתי בעמותה שם קיבלתי אלפיים שקל לחודש, אך לאחר שנאלצתי לחזור לבית הורי, פוטרתי". "כף רגלו לא דרכה מעולם בעמותה לה טען", השיבה האישה, "חרף תלוש השכר שהמציא בעניין זה.

לתפישתה של השופטת ענת אלפסי, מדובר ב"בחור צעיר ובריא אשר בחר לחיות חיי בטלה, חרף פוטנציאל השתכרות גבוה. אין זה מן הראוי שאדם ישב באוהלה של תורה ואילו אשתו ובתו יחזרו על פתחים (קידושין, כ"ט, ע,ב)", פסקה. "נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן… היא התנדבות… אבל אם יישא אישה על מנת שלא יפרנס את הבנים… אין התנאי חל", ציטטה השופטת מתוך פסק דין של בית הדין הרבני הגדול.

השופטת לא קיבלה את עמדת האישה כי איננה עובדת כעת ופוטרה וקבעה כי גם היא משתכרת לפי המסמכים שהגיש לה הבעל לפחות 3,000 שקל לחודש. היא פסקה בסופו של דבר, כי על האברך לשלם לאשתו דמי מזונות זמניים בסך 2,750 שקל, בנוסף לקצבת הילדים שמשולמת לאם על ידי הביטוח הלאומי.