רבים בארץ ובעולם נוטים להניח כי חיל האוויר הוא הזרוע המבצעית  שתגן על ישראל מפני מתקפת אויב – גרעינית או קונבנציונאלית – אך רק מתי מעט מבינים כי הזרוע האסטרטגית האמיתית של ישראל היא דווקא  זו שבאה לידי ביטוי בצי צוללות ה”דולפין” מתוצרת מספנות גרמניה, המסוגלות לפי תקשורת זרה לשגר טילי שיוט לעבר מטרות אויב, תוך שהן אורבות בעמדות ירי מתחת לפני הים.

את מהות האסטרטגיה שבאה לידי ביטוי בהפעלת הצוללות היטיב להגדיר מפקד חיל הים לשעבר האלוף אברהם בוצר, שהתראיין בתקשורת הישראלית בסוף 1990 ואמר: “צוללות הן אמצעי המבטיח שהאויב לא יתפתה לתקוף התקפה מקדימה בנשק בלתי קונבנציונאלי – וייצא מכך נקי”. במלים פשוטות, ועל פי מה שנכתב בפרסומים מקצועיים בעולם, אפשר להסיק בבירור כי לצוללות הישראליות האלה יש את “יכולת המהלומה השנייה”.

אישור לאסטרטגיה זו, שלפיה חיל הים הישראלי הוא הזרוע המבצעית בהגנת ישראל מפני מתקפות מצד מדינות עוינות שאינן גובלות בה ישירות, בא לידי ביטוי בדברים שפורסמו ב”כנס הרצליה למאזן החוסן והביטחון הלאומי” שהתקיים לפני שנים מספר. בכנס הוצגה העובדה כי חיל הים הישראלי מגבש תכנית הצטיידות ארוכת טווח לרכישת  צוללות נוספות מדגם “דולפין” שהן, על פי פרסומים זרים, בעלות יכולות לשיגור טילים בליסטיים נושאי ראשי חץ גרעיניים.

די להסתכל על המפה של המפרץ הפרסי ומפרץ אילת כדי לקבל תמונה ברורה, שמעלה המפרץ הפרסי הוא המקום בו צריכות להיות מוצבות צוללות ישראליות כדי להוות את “האיום המרתיע” הישראלי נגד איראן שבה טמונה סכנת שימוש בנשק הכחדה המוני נגד ישראל.

עדות נוספת לכאורה לתכניות הפעולה הימיות של ישראל הציג בפני הציבור תא”ל במילואים שאול חורב, הידוע בחיל הים בכינויו “מר צוללות”. בהרצאה ב-1997, שנושאה היה “מרכיב הים בביטחון ישראל”, סיפר חורב על דעותיו לגבי ”שיטת תקיפה חדשה, באמצעות שיגור טילי שיוט בעלי טווח גדול מאלף מיילים ימיים (מייל ימי שווה ל-1,853 מ’) מצוללות. טילי שיוט כאלה מעניקים יתרונות של תקיפת מטרות יבשה ללא סיכון חיי טייסים, שיגור מתוך כלים ימיים ללא בסיסים יבשתיים ומסלול מעוף מעל מדינות, ללא צורך באישורן”.

העובדה כי בחיל הים הישראלי מופעלות צוללות מדגם “דולפין” פורסמה בעולם כבר ב-1998. תחילה דובר בשלוש צוללות:  דולפין, לוויתן ותקומה. לכאורה אפשר היה להעריך כי המדובר בשלוש צוללות זהות. אבל האמת הייתה אחרת לחלוטין. מספרים אחדים יכולים להבהיר את השוני והייחודיות של הצוללות האלה. למשל: אורכה של הצוללת “דולפין”, הראשונה מסוגה שהופעלה בחיל הים, הגיע  ל-56 מ’, צוותה מנה 35 איש והיא חומשה ב-6 טילי טורפדו בקוטר 53 ס”מ. משקלה של הצוללת עמד על 1,450 טונות. אורכן של הצוללות הבאות בתור “לוויתן” ו”תקומה” גדל עם השנים, כמו גם משקלן, עד שהגיעה ההזמנה של הצוללת האולטימטיבית, דגם 216, אשר מומחים בעולם הגדירו אותה כמעט כ”צוללת אטומית”.

מה יש בה בצוללת מן הדגם המתקדם הזה? נתחיל בקטנות: 6 כני שיגור לטורפדו בקוטר 53 ס”מ ועוד 4 משגרי טורפדו בקוטר 65 ס”מ.  על פי מה שפורסם בשבועון “ג’יינס דיפנס” יכולה הצוללת באמצעות משגרים אלה לפזר מוקשים ואף לשגר טילי שיוט קונבנציונאליים וגם גרעיניים, תוך כדי שיוט מתחת לפני הים. אחד האמצעים הייחודיים הנוספים הוא היכולת לשגר, מתחת לפני הים, צוללני קומנדו ימי שייצאו למשימות מבצעיות.

זה ועוד: על פי אתר  FAS  (פדרציית המדענים האמריקניים) מסוגלת הצוללת מדגם 216 לשגר טילי שיוט גרעיניים מדגם “פופאיי טורבו” מתוצרת רפא”ל. לפי פרסומי הצי האמריקני ביצעו צוללות חיל הים כבר  ב-13 במאי 2000 ניסוי שיגור טילים כאלה באוקיאנוס ההודי, כאשר טווח הפעולה שלהם הגיע ל-1,500 ק”מ. ניסוי ירי הטילים בוצע  מחופי סרילנקה והשתתפו בו שתי צוללות ישראליות. לפי פרסומים זרים טילי “פופאי טורבו” מסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים המופעלים על בסיס פלוטוניום.

מערכת ההנעה הייחודית של צוללת זו מאפשרת לה לשייט במהירות של 37 קמ”ש כשהיא על פני הים ובמהירות של 20 קמ”ש בצלילה, כאשר עומק הצלילה המירבי מגיע ל-350 מ’. טווח השיוט ללא תדלוק של ה-216 לדברי מקורות זרים מגיע עד 19,300 ק”מ והיא מסוגלת לשייט בימים במשך 80 יום מבלי לחזור לבסיסה.  והעיקר: אורכה של הצוללת הזו, שעדיין לא הגיעה לידי ישראל, אך היא כבר בשלבי בנייה, מגיע ל-89 מ’, כמעט כאורכו של מגרש כדורגל. רק לצורך הבנת המשמעויות של הנתונים האלה ראוי להבהיר כי אורכה של “נאוטילוס” האמריקנית,  הצוללת הגרעינית הראשונה בעולם שהופעלה בשנות החמישים של המאה הקודמת, היה 97 מטרים.

תכונה מופלאה אחת של ה-216 עדיין לא נחשפה אך מומחים בתחום בניית צוללות מדווחים על אודותיה כך: בתצלומים של הצוללת 216 שצולמו במספנה בגרמניה, הוסתר מדחף הצוללת ביריעת ברזנט צבעונית .המומחים מסבירים כי מדחף של צוללת רגילה פועל באמצעות שניים או שלושה להבים, אשר בעת תנועה מייצרים בועות שאת קולן ניתן לקלוט במערכות-שמע של כלי שייט קרביים.  העובדה שמדחף הצוללת מדגם 216 הוסתר מצביעה לדברי המומחים על ניסיון למנוע ללמוד על מבנה המדחף.

 הכתבה מתפרסמת באתר ביטחון המולדת

www.i-hls.com