אמיל גרינצווייג, פעיל מרכזי בתנועת "שלום עכשיו", נרצח ב- 10 בפברואר 1983, בעת שהשתתף בצעדת מחאה שיצאה מככר ציון למשרד ראש הממשלה בירושלים. בהפגנה דרשה "שלום עכשיו" מראש הממשלה דאז, מנחם בגין, לקבל את המלצות ועדת כהן. גרינצוויג היה אז בן 35.

הוועדה, אשר חקרה את אירועי סברה ושתילה, ביקרה את ראש הממשלה, את שר החוץ ואת הרמטכ"ל, אך לא הטילה עליהם אחריות מלאה למעשה. מצד אחר, היא תבעה לפטר את שר הביטחון (אריק שרון) ושני קצינים שהיו אחראים לטבח. מאחר שבגין לא הודיע מיד על קבלת ההמלצות – החליטו ב"שלום עכשיו" לצאת להפגנה.

ההפגנה הייתה מוקפת בקהל ימין עוין ואלים והתקדמה לעבר משרד ראש הממשלה כשהמפגינים חוטפים צעקות, קללות, דחיפות ומכות. אמיל גרינצווייג נרצח מרימון שהושלך ע"י יונה אברושמי, פעיל ימין. מהרימון נפצעו גם תשעה מפגינים, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ. בעקבות הרצח קיימו אנשי שלום עכשיו צעדת מחאה גדולה לזכרו. מדי שנה מחלקת האגודה לזכויות האזרח את אות זכויות האדם על שמו ומדרשת אדם מארגנת ערבי עיון לזכרו.

הרוצח יונה אברושמי, תושב ירושלים, נתפס ב-1984 בעקבות מידע מסוכן משטרתי. הוא הודה במעשה בחקירה, אך שינה אחר כך את גרסתו וסירב תקופה ארוכה להודות שזרק את הרימון. בשנת 1985הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. ערעורים שהגיש על פסק הדין נדחו. ב-1995 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-27 שנה וב-26 בינואר 2011 שוחרר אברושמי בתום מאסרו.