את מקומו של סיוע ממשלתי באבטחת ניצולי שואה לקחה על עצמה "העמותה לעזרה מיידית לניצולי השואה" המטפלת בסיוע לקשיש בתחומים: סיוע במוצרי מזון, תיקונים בבית, ליווי למוסדות רפואיים ומשפטיים ועוד. לאחרונה, בעקבות ריבוי מקרי האלימות כלפי קשישים, החלו כמאה מתנדבים, מתוך האלפיים הקיימים, לדאוג גם לאבטחת הקשישים, בעיקר בעת הוצאת כספים מהבנק. 

אריאל שטייגר בן 31, מנהל חשבונות מקריית אונו, מתנדב בעמותה: "כולנו מתנדבים והמטרה היא לעזור לניצולי שואה בעזרה מיידית בעקבות ריבוי מקרי האלימות נגד קשישים. אנחנו נותנים להם ליווי בעיקר ב-28 לחודש, כשהם הולכים לביטוח לאומי ולבנק, כדי שיוכלו להרגיש בטוחים".

בדף הבית של העמותה נכתב: "לא יתכן שניצול השואה החי במדינת ישראל יחשוש לחייו. העמותה תפעל להקמת מערך ביטחון לניצולי השואה. זקוקים לשם כך למתנדבים בעלי רקע קרבי או מיומנויות לחימה ואומץ. בעתיד – המתנדב/ת שיפגין מסירות ויכולות ארגון וניהול יקבל תפקיד בשכר לרכז פרויקט זה".

תמרה מור, יו"ר העמותה, גם היא מתנדבת: "העמותה מושתתת על מתנדבים בלבד. כיום יש לנו כאלפיים איש המספקים עזרה ותמיכה בכל נושא לקשיש. העמותה לא מקבלת תמיכה מהמדינה או מכל גורם מוסדי למעט תמיכה אחת מקרן שויצרית. יש לנו מאות פניות מדי יום ואנחנו משוועים לעוד מתנדבים שיצטרפו".

"לפני ארבע שנים קיבלתי טלפון מאשה בשם תמרה. היא סיפרה שמצאה אותי באיזה רשימה של ניצולי שואה ושאלה אותי אם אני צריכה עזרה ואם אני מקבלת איזה עזרה מהמדינה", מספרת ברטה שפורן, בת 93 ניצולת שואה. "השבתי לה שאני לא מקבלת כלום וגם מעולם לא ביקשתי ואני גם לא יודעת אם נותנים. היא שאלה אותי אם את מוכנה לקבל עזרה והשבתי לה – בבקשה. זמן קצר לאחר מכן היא ביקרה אותי בבית ומאז הקשר ביננו מאוד הדוק. מספקים לי מה שאני צריכה, החל ממזון, תיקונים בבית ועוד הרבה דברים".

ברטה מספרת, שלפני שנה וחצי נפלה ברחוב ושברה את אגן הירכיים: "הייתי בבית חולים כחודש וחצי וכשחזרתי הבייתה תמרה שלחה מיטה אורטופדית שיהיה לי נוח. לא היה לי מזגן, אז הביאו לי מזגן. אני רוצה להדגיש – אני לא דרשתי שום דבר. אני אדם צנוע ומסתפקת במה שיש לי, אבל העמותה הנהדרת שמובילה אותה תמרה, הם יזמו את כל זה".