[rating=2]

"הדבר האחרון שאני רוצה עבורנו, זה שנהיה אויבים", כך אומר גנרל זוד (מייקל שאנון, "אייסמן", "הסיפור של מאד"), בתחילת סרט סופרמן החדש "איש הפלדה". אחרי כל מסע יחסי הציבור וההתרגשות העצומה לקראת אתחול סאגת גיבור הקומיקס הקלאסי, הדבר האחרון שרציתי זה להיות מאוכזב מהסרט הזה.

"איש הפלדה" היה אמור להציע מבט חדש על דמותו של גיבור העל האולטימטיבי, באותו אופן ש"באטמן מתחיל" אתחל את סדרת "באטמן" בשנת 2005. במקום זאת, קיבלנו סרט פעולה סתמי, גדוש באפקטים – וזה פשוט מאכזב. "איש הפלדה" הוא שובר קופות בינוני לחלוטין, אשר ממש לא מצליח ללכוד את המהות של החוצן המעופף, המכונה בכדור הארץ – סופרמן.

לאחר אכזבה מסוימת בקופות הקולנוע מהסרט "סופרמן חוזר" בשנת 2006 (אם כי אני נהניתי מסרט זה), וחוסר התרגשות מהיצירה הקולנועית בקרב אוהדי הקומיקס, רבים טענו כי סופרמן צריך השקה מחודשת עם כישרונות וכוכבים חדשים מאחורי הקלעים, וזאת כדי לסייע למכור אותו טוב יותר לקהל ברחבי העולם.

לכן כל כך הרבה כישרונות גדולים חתומים על פרויקט זה, כולל כריסטופר נולאן, אשר יצר את האתחול של "באטמן" ואת שני סרטי ההמשך שלו. נולאן הפיק ואפילו עבד על כתיבת הסיפור של "איש הפלדה", לצד הבמאי זאק סניידר ("300", "סאקר פאנץ'"). אבל מה שיכול היה להיות התחלה יותר מרגשת ורבת עוצמה לסופרמן, הפך לדרמה קודרת וחסרת כל הומור.

בחירות סגנוניות מביכות מתחילות עם פתיחת הסרט, בעוד אנו צופים בניסיון הכושל של גנרל זוד להתקומם ולהמליך את עצמו על כוכב קריפטון, כוכב גוסס ומרוחק. הסיפור מנסה לנסוק באופן ביזארי, כשאביו של סופרמן, ג'ור אל (ראסל קרואו, "עיר שבורה", "עלובי החיים") נמלט מאויבו על דרקון מעופף, הישר לידי אמו של סופרמן, לארה לור-ואן (איילת זורר, "מינכן", "מלאכים ושדים"). מנקודה זו ואילך, הסיפור מעוצב לרוב כפנטזיית מדע בדיוני, ולא כסופרמן עם סיפור.

כמובן, לא עובר זמן רב עד שמגיע למסך קלארק קנט (הנרי קאוויל, "חטיפה לאור יום"), אשר נולד בקריפטון אך הגיע לכדור הארץ כתינוק, ועכשיו הוא עלם צעיר בשנות ה-20 לחייו, המדלג ממקום עבודה אחד לאחר. רק אז מתחילים אינספור, ויותר מדי, הפלאשבקים לחייו הקודמים, בהם הצופה לומד להכיר את הוריו מכדור הארץ, ג'ונתן קנט (קווין קוסטנר, "רוקד עם זאבים") ומרתה קנט (דיאן ליין, "בוגדת"). למרות שקוסטנר וליין נושאים בגפם ובהצלחה את הסצנות בה קלארק מתבגר, התסריט קצת מערער על המצב, ואנו צופים בגורל של ג'ונתן מתפתח באופן מוזר ובלתי מתקבל על הדעת.

לאחר כשעה מתחילת הסרט בן ה-148 דקות, זוד חוזר לסיפור ומתכנן לעורר צרות לקלארק ולעמיתתו לרומן, לויס ליין (איימי אדמס, "בחזרה למשחק", "המאסטר"). בשלב זה, כבר קיבלנו כשעה של אקספוזיציה, המלמדת כיצד סופרמן התחיל את דרכו, אבל במקביל, כמעט לא למדנו להכיר את הדמות הראשית.

הרומן בין קלארק ללויס, למשל, מבוצע גרוע כל כך עד שהוא יוצר השפעה הרסנית למכלול הסרט. הסצנות בהן סופרמן גורם ללויס להתאהב בו, כנראה נותרו בחדר העריכה, ושניהם נפתחים רגשית אחד לשנייה במהירות הבזק. בתוך כל זה, הבמאי סניידר רקח סדרה של בחירות מוזרות על חשבון סיפור מרתק. האחת, היא התעקשותו להפוך את הסרט למדע בדיוני, ולא סרט עם אלמנטים של מדע בדיוני. מה שיכול היה להיות סיפור רב עוצמה, בעל מבנה ומפליא לפעמים, מרגיש כמו ערבוביה בין הסרט "פרומתאוס" ו"הנוקמים". הוסיפו לכך שהסרט מתמקד בחלליות ובטכנולוגיה, על חשבון הדמות ואופייה, והתוצאה אינה של סרט סופרמן אמיתי.

לחובבי סופרמן, הסיפור הזה אולי יספק, כיוון שניתן להבין מה הבמאי ניסה להעביר. הוא רצה, לכאורה, ליצור סרט המציג את סאגת סופרמן מחדש לעולם הצעירים שטרם הכירו אותו. אבל יש רק מעט מאחורי רעיונות אלו, ולא העיקר, ועל כן רק מעטים ייצאו מרוצים מ"איש הפלדה". חבל, הוא לא מתקרב אפילו ללכידת המהות והאידיאל שמאחורי טרילוגיית סופרמן המקורית.