הפרסומים האחרונים על כך שהקובייה ההונגרית נרשמה כסימן מסחר בישראל עוררו לא מעט תרעומת וסימני שאלה בנוגע להיקף המונופול שעסק משיג לעצמו, בשעה שהוא רושם סימן מסחר על צורה תלת-ממדית. ודאי כשמדובר בצורה גיאומטרית פשוטה ומוכרת.

אין ספק שרישום סימן מסחר תלת-ממדי אינו עניין שבשגרה. בית המשפט העליון הכיר אמנם בעבר באפשרות לרשום סימני מסחר תלת-ממדיים, אך הגביל אותה למקרים מצומצמים מאוד. כך, הרישום יתבצע רק בתנאי שמבקש הרישום יוכיח שבעקבות שימוש שכבר נעשה בפועל בסימן התלת-ממדי, ציבור הצרכנים מקשר בין הסימן לבין מוצרים ממקור מסוים. את הקשר הזה שעושה הציבור בין הסימן התלת-ממדי לבין המקור של המוצרים, כינה בית המשפט העליון בשם "אופי מבחין נרכש".

עם זאת, פסק בית המשפט העליון, שאם לצורה התלת-ממדית של המוצר יש תפקיד אסתטי או פונקציונלי החורג מהתפקיד השיווקי שלה, הרי שבכל מקרה אין לרשום אותה כסימן מסחר תלת-ממדי. עוד נפסק, שאם מדובר בצורה פשוטה ביותר, הרי שסביר מאוד להניח שיהיה קל יותר לקבוע שהצורה ממלאת תפקיד פונקציונלי או אסתטי, והיא לא תהא כשרה לרישום כסימן תלת-ממדי.

בחזרה לקובייה ההונגרית – דווקא העובדה שהקובייה הומצאה כמעט לפני ארבעים שנה, באמצע שנות השבעים של המאה שעברה, משחקת לרעתה. הקובייה הומצאה על ידי הפסל והאדריכל ההונגרי ארנו רוביק, והוא אמנם רשם בזמנו פטנט בהונגריה, אבל עד מהרה התברר שהפטנט אינו תקף בכל העולם. התברר גם, שבמקביל לפטנט של רוביק רשמו ממציאים אחרים פטנטים דומים במקומות נוספים, כמו בקנדה וביפן. התוצאה היתה, שהגנת הפטנט על הקובייה אינה הגנה בין-לאומית, ונוצר קושי למנוע את ייצורה ומכירתה.

נראה שגם הניסיון להגן על הקובייה באמצעות "דיני המדגמים" – כאלה החלים על העיצוב החיצוני של המוצר – נדון לכישלון, שכן מרגע שהקובייה יצאה לשוק ושווקה ברבים, הגנת המדגם נשללה.

נותרה אפוא הגנת סימן המסחר, כלומר ההגנה שניתנת לעסקים בנוגע ללוגו או לסימנים אחרים המשמשים אותם ביחס למוצרים שלהם. אלא שעל פניו נראה, שרישום סימן מסחר תלת-ממדי על הקובייה ההונגרית לא בהכרח ייתן היום לבעלי הזכויות בקובייה את ההגנה שהיו יכולים לקבל, לו היו הולכים בדרך המלך ורושמים פטנט (או לפחות מדגם).

משמעות הדברים היא, שאמנם הקובייה ההונגרית נרשמה כסימן מסחר תלת-ממדי בישראל, אבל בתביעה על הפרה שתוגש לבית המשפט יוכל המפר לטעון שהרישום נעשה שלא כדין, ולכן יש לבטל את הסימן וממילא אין כל הפרה. כך יוכל המפר לטעון, שאין לתת הגנה במסגרת דיני סימני מסחר היכן שההגנה "הטבעית" בדיני הפטנטים או המדגמים אינה קיימת, או שהקובייה הפכה לחלק מנחלת הכלל, או שהציבור כלל אינו מקשר בין צורת הקובייה לבין מוצרים ממקור מסוים (כלומר, אין כל אופי מבחין), ועוד כהנה וכהנה טענות.

טענות אלה יוכלו בסופו של דבר להביא לביטול הסימן התלת-ממדי שנרשם וכן לקביעה שאין כל הפרה, ושאין כל מניעה להמשיך ולמכור קוביות הונגריות.

הכותב הוא מומחה בדיני קניין רוחני ובמשפט וטכנולוגיה, ושותף במשרד גדעון קורן ושות'