הגיעה העת לומר את הדברים כהווייתם באשר לתפיסתנו את הדרך לשלום עם הפלסטינים: "שתי מדינות לשני העמים" היא הצגה לא טובה של הדברים. "אנחנו פה והם שם" היא הצגה טובה יותר. צריך לדבר עם הפלסטינים ולשאוף להסדרי ביניים עמם, אך בשום פנים אופן אין זה הזמן להשגת הסכם שלום מלא.

ראשית לכל, לא עלינו וגם לא על ידידינו האמריקאים והאירופים מוטלת המלאכה להקים את מדינת פלסטין, ובוודאי כשמדובר במדינה ננסית בינינו לירדן. פתרון בר היתכנות ובר קיימא חייב להכיל בתוכו גם את שכנותינו ירדן ומצרים. עליהן ליטול חלק בפתרון הבעיה הזו. בריחתם מאחריות לכך היא אמירה ברורה וחדה על אי נכונותם של שכנינו הערבים להכיר בקיומה של מדינת ישראל, ובהנצחת חלומם הגדול להיפטר מעמה ברבות הימים, דרך הקמת מדינה עוינת ולעומתית לה שתמרר את חייה ותחלישה. לא זה השלום שבו אנו חפצים ואליו אנו שואפים.

לצעירים שבינינו יש להזכיר שעד מלחמת ששת הימים שפרצה ב-1967 – מתום מלחמת השחרור והחתימה על הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב, אשר צבאותיהם פלשו לשטחי ארץ ישראל במגמה לחסל את המדינה היהודית שזה עתה נוסדה – בשטחי יהודה ושומרון שלטו הירדנים. מבחינת ישראל שטחים אלה הם שטחי ארץ ישראל ולא שטחים כבושים. מבחינת הפלסטינים והעולם הערבי ישראל כולה היא שטח כבוש והיא משולה למדינה קולוניאלית – קוץ בתחת של הערביות והאסלם. כמו כן יש לדעת שמלחמת ששת הימים עצמה הייתה ניסיון נוסף של שכנינו הערבים לפלוש למדינת ישראל ולהכניעה. אין צורך לנחש מה היה עולה בגורלנו אם היינו מפסידים במלחמה הזו. מספיק לראות את הקורה סביבנו כיום כדי להבין זאת.

לפיכך, כל כניסה למשא ומתן לשלום עם הפלסטינים, כל מהלך שכזה, חייב להכיל בתוכו את נתוני המציאות שסביבנו ואת המצב בשטחי יהודה ושומרון. זה הבסיס היחידי לפתיחת שיחות שלום בין הצדדים. כפי שאנו נדרשים לקבל את העובדה שכשני מיליון פלסטינים חיים ביהודה ושומרון וימשיכו לחיות בשטחים אלה, הפלסטינים והערבים חייבים יהיו להשלים עם היישוב היהודי הנרחב שהתבסס בשטחים אלה. ככך, אל לה למדינת ישראל לקבל את הנוסחה הפלסטינית באשר לחזרה לגבולות 67' עם תיקוני גבול קלים והחלפת שטחים. התפיסה של גושי התיישבות היא צעד אחד קדימה בכיוון הנכון.

בשירו "ביירות", המתייחס למלחמת האזרחים שהייתה בה, כותב המשורר קבאני את השורות הבאות: "ביירות, שהייתה גדולה מהחרות עצמה…התפוצצה. /  משום שהפריזה בהיצע יופייה, נשיותה, וגזרתה היפה, / באזור הנשלט בידי זכרים, תאווי מיניות / מנהגי ג'אהליות (בערות – התקופה שלפני האסלם) ואיסור החינוך / שפכו עליה דלק ושרפו אותה בעודה בחיים…". ("השירה – האימפריאליזם היפה", מאת צבי גבאי)

לאור האירועים הדרמטיים והאלימים עד מאוד המתרחשים סביבנו בעולם הערבי והתגברות המרכיבים השבטיים בקרבו תוך כדי פירוקן של המדינות, אשר גבולותיהם עוצבו באופן שרירותי על ידי המעצמות הגדלות אנגליה וצרפת בתחילת המאה הקודמת, ונפילת המשטרים האוטוקרטיים הישנים ששלטו בהן, נדמה שמבחינה היסטורית גלומה כאן למדינת ישראל הזדמנות, שלא תחזור על עצמה שלא לקבל את דפוס החזרה לגבולות 67'.

וכאמור, המציאות מחייבת אותנו להחזיר לידי הפלסטינים את חלקם הגדול של שטחי יהודה ושומרון אך, מנגד אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולפנות את היישוב היהודי שהתקבע שם. אם נביא בחשבון שכך או כך הפלסטינים ישתלבו במסגרת מדינת ירדן, וזה יקרה בתהליך אלים או דרך הסדרים מדיניים, דבר זה מחייב אותנו לעמוד איתן על שלנו ולשאוף לגבולות חדשים שלא על בסיס 67', הכוללים את מרבית המתיישבים היהודיים ומביאים בחשבון שיקולים ביטחוניים נדרשים.

הסכמה על החלפת שטחים והורדה מסיבית של מתיישבים יהוה איתות לערבים שזה לא בשמים וניתן להסיג ולקפל את ישראל עד לצמצומה והיאלמותה.

ואילו ארה"ב הוכיחה שהיא איננה מבינה דבר בנעשה באזורינו, והמאמץ העכשווי שלה, אותו מוביל מזכיר המדינה קרי, מעיד על כך יותר מכל. אזורנו גדוש בשגיאות נוראיות שהיא עשתה וכך גם באשר ליוזמתה לקיומן של שיחות שלום בינינו לפלסטינים.

יהיה עלינו לדחות מכל וכל הלכי רוח ומחשבות גאוליות השוררים בקרבנו גם בימין וגם בשמאל. הימין, שאיננו דתי-גאולי-קנאי, יהיה חייב להבין שישראל היא אומנם שחקן אזורי חשוב ובעל משקל רב אך היא בשום פנים ואופן איננה כל יכולה. ובאופן  שיישמע אולי אבסורדי גם השמאל יצטרך להבין זאת. הצגת המציאות על ידו כאילו השלום תלוי אך ורק בנו, ואם נרצה ונשוב לגבולות 67' ישרה השלום הנצחי בינינו, היא אשליה המתאימה לנערים ונערות בתנועת נוער ולא לחברה של בוגרים.

והצגת הדברים כאילו הכול תלוי אך ורק בנו הוא פתח לגורמים כמו הקהילה האירופית ואף האמריקאים לגרום לנזקים עצומים למדינת ישראל ולאזור כולו. כן לראייה מקצועית ומפוקחת של הדברים ולא להלכי רוח של קנאות לסוגיה. צריך לדבר עם הפלסטינים ולשאוף להסדרי ביניים עמם אך בשום פנים אופן אין זה הזמן להשגת הסכם שלום מלא.