"כי שקט הוא רפש"

הפגנות הקיץ כבר חלפו – אבל המחאה וההתנגדות יכולים להמשך וביתר עוצמה גם באמצעים אחרים, חוקיים לגמרי

"כי שקט הוא רפש"

הפגנות הקיץ כבר חלפו – אבל המחאה וההתנגדות יכולים להמשך וביתר עוצמה גם באמצעים אחרים, חוקיים לגמרי

אתה יושב בבית ותולש את מה שנשאר משערותיך, מרוב זעם ותסכול? את יושבת וכוססת את ציפורנייך בכעס אין אונים? נדמה לכם שהמדינה מתפוררת לנגד עיניכם? שהכל סוגר עליכם? שאין מוצא ואין תקווה?

את לא מספיקה לגמור את החודש? אתה חורק שן כאשר הטייקון התורן מנסה לעשות לך "תספורת" ולגזול את שארית הפנסיה שלך? מנסים לסתום לך את הפה? נמאס לך מההשתוללות החרדית, מהכפייה הדתית ומהדרת הנשים? החקיקה האנטי דמוקרטית מפחידה אותך?

יש לי חדשות בשבילכם: אתם לא לבד! גם אני בעסק הזה, גם השכן ממול, גם העמית לעבודה וגם הגיס, האחיין והדודה מגבעתיים. אנחנו, כולנו, הרוב בעם הזה – מצויים בתוך המלחציים האלה. וכדי להשתחרר מהלפיתה הזאת, מה שדרוש לנו הוא לאחד כוחות ולשים לזה סוף. כפי שעשינו בקיץ האחרון. כפי שלא נעשה עד כה בישראל, מאז ומעולם.

נכון, הפגנות הקיץ התפזרו והאוהלים הוסרו ופורקו. אבל רוח המחאה לא מתה. העם עדיין רוצה צדק חברתי – ויותר מזה: איש אינו מוכן שיסתמו לו את הפה, ירכיבו על אפו משקפיים אטומות וידחפו לו אטמים לאוזניים. אין אצלנו אדם שיהיה מוכן, שמיעוט חשוך של אייתוללות יכפה עליו את חשכת ימי הביניים. יש גם גבול, עד כמה יסכים האזרח הסביר – המשרת בצה"ל, משלם את מיסיו כדין ותורם את חלקו למדינה ולחברה – לממן את הבטלנים "הנהרגים באוהלה של תורה", או את בעלי ההון, העושים בכספי הפנסיה שלנו ככל העולה על דעתם.

החברה הישראלית נמצאת בעיצומה של מה שנקרא בלשון הפיסיקה הגרעינית "תגובת שרשרת". המונחים הלקוחים מן הפיסיקה הגרעינית, יפים גם לתיאור מצבים חברתיים. כי חברות הנמצאות תחת משטר דיכוי, כיבוש או בתנאים של ניצול, כפייה או אי צדק חברתי – מתמרדות בסופו של דבר, כאשר התנאים לכך מבשילים. כאשר כבר אי אפשר יותר מתחולל פיצוץ גרעיני. וזו, בדיוק, "המסה הקריטית" החברתית שאליה הגענו.

הפגנות הקיץ כבר חלפו, זה נכון – אבל למרות זאת, המחאה וההתנגדות יכולים להמשך וביתר עוצמה גם באמצעים אחרים, חוקיים לגמרי. תארו לכם, למשל, שבתגובה על התופעה המכוערת של הדרת הנשים בבירת ישראל – היו תושבי ירושלים תולים על מרפסותיהם פוסטרים ותמונות של נשים. אני, אישית, הייתי מעדיף לתלות את דיוקנה של חברת מועצת העירייה הדתייה, רחל עזריה, שרק אזכור שמה "מביא את הסעיף" לנציגי הציבור החרדיים. אבל לא חסרות אפשרויות אחרות: החל בדוגמנית בר רפאלי ועד לפרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה.

דמיינו בעיני רוחכם כי בתגובה ל"תספורת" של טייקון זה או אחר – יפסיק הציבור לקנות מאותו טייקון או
להשתמש בשירותיו. את השפה הזאת, של הכסף, מבינים בעלי ההון מצויין. יצחק תשובה, לדוגמא, יבין את הרמז – אם נפסיק לתדלק בתחנות "דלק". וזה הכי פשוט בעולם ואפילו לא מסובך. זה גם נוסה בהצלחה יתרה, כאשר החרם שהוטל על ה"קוטג'", כופף את תנובה.

כדי לעשות משהו אינך חייב להיות מאורגן. לכל אחד יש קול שבו הוא, או היא, יכולים לעשות שימוש נגד הממסד המפלה, בעל ההון העושק או נגד הגורמים שמנציחים את השליטה החרדית על חיינו. ניתן למרר את חייו, של כל מי שממרר את חיינו, מבלי לעבור על החוק ואפילו מבלי להקריב קרבן גדול מדי. דוגמה נפלאה ליוזמה כזאת ניתנה לנו בימים האחרונים ממש, כאשר לוועידת "גלובס" לעסקים חדרו פעילים חברתיים והפרו את שלוותם של השרים ובעלי ההון, בהכריזם על הקמת "מדינת הצדק החברתי". את המבוכה על פניו של שר הביטחון אהוד ברק, אי אפשר היה לפספס. דוגמא יפה אחרת נתנו פעילים מתנועת "התעוררות" הירושלמית וסטודנטים, מצוידים בקראוונים, שהקימו בבירה "יישוב חומה ומגדל מודרני" במחאה על מדיניות השיכון בבירה המעדיפה את הציבור החרדי.

אחד התחומים שבו ניתן לעשות רבות הוא תחום הכפייה הדתית. דוגמא קטנה: מי מבין הנופשים בארץ, שיבקש בשבת לשתות אספרסו או קפה הפוך בלובי, ייענה קרוב לוודאי בשלילה, כי "משגיח הכשרות לא מרשה". אל תהססו לדרוש הסברים מהמלצר, מהמנהל התורן, ממנהל המלון בכבודו ובעצמו – ואפילו ממשגיח הכשרות עצמו. אתם זכאים להסבר הילכתי מפורט, מדוע קפה נמס חם בשבת הוא כשר למהדרין וקפה אספרסו הוא טריפה. אל תתעצלו. לכו אל משגיח הכשרות לחדר (שם הוא מתאכסן קרוב לוודאי עם כל משפחתו), דפקו על הדלת, העירו אותו משנת הצהרים המתוקה ובקשו ממנו לבאר לכם את הסוגיה ההלכתית הזאת. זה יכול להיות אפילו משעשע למדי. אחרי כמה מאות מקרים כאלה יש סיכוי טוב שמישהו יישבר: או בעלי המלונות שהם אלופי הכניעה לגחמות של החרדים, או המשגיחים ששהות החינם במלונות בשבת תהפוך להם לסיוט.

לסובלים מניסיון השתלטות של חרדים בשכונותיהם: פנו להתארגנויות הקיימות במקומות מגוריכם והצטרפו לפעילות. התארגנויות מקומיות כאלה, כאשר פעלו בנחישות, הצליחו תמיד למנוע נסיונות השתלטות של חרדים על שכונות חילוניות. במקרה ואין בשכונתך התארגנות מסוג זה דבר עם שכניך, חבריך ובני משפחתך וקח את העניינים לידיים. אחרת, בעוד מספר שנים, תצטרך למכור את דירתך במחיר הפסד ולברוח, כל עוד נפשך בך.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכיר מן הסתם את השורה, מתוך המנון בית"ר, שבה נאמר, בין השאר: "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". בואו נאמץ את המלצתו של זאב ז'בוטינסקי ונפעל כלשונה. כי תם עידן השתיקה.

 

אתה יושב בבית ותולש את מה שנשאר משערותיך, מרוב זעם ותסכול? את יושבת וכוססת את ציפורנייך בכעס אין אונים? נדמה לכם שהמדינה מתפוררת לנגד עיניכם? שהכל סוגר עליכם? שאין מוצא ואין תקווה?

את לא מספיקה לגמור את החודש? אתה חורק שן כאשר הטייקון התורן מנסה לעשות לך "תספורת" ולגזול את שארית הפנסיה שלך? מנסים לסתום לך את הפה? נמאס לך מההשתוללות החרדית, מהכפייה הדתית ומהדרת הנשים? החקיקה האנטי דמוקרטית מפחידה אותך?

יש לי חדשות בשבילכם: אתם לא לבד! גם אני בעסק הזה, גם השכן ממול, גם העמית לעבודה וגם הגיס, האחיין והדודה מגבעתיים. אנחנו, כולנו, הרוב בעם הזה – מצויים בתוך המלחציים האלה. וכדי להשתחרר מהלפיתה הזאת, מה שדרוש לנו הוא לאחד כוחות ולשים לזה סוף. כפי שעשינו בקיץ האחרון. כפי שלא נעשה עד כה בישראל, מאז ומעולם.

נכון, הפגנות הקיץ התפזרו והאוהלים הוסרו ופורקו. אבל רוח המחאה לא מתה. העם עדיין רוצה צדק חברתי – ויותר מזה: איש אינו מוכן שיסתמו לו את הפה, ירכיבו על אפו משקפיים אטומות וידחפו לו אטמים לאוזניים. אין אצלנו אדם שיהיה מוכן, שמיעוט חשוך של אייתוללות יכפה עליו את חשכת ימי הביניים. יש גם גבול, עד כמה יסכים האזרח הסביר – המשרת בצה"ל, משלם את מיסיו כדין ותורם את חלקו למדינה ולחברה – לממן את הבטלנים "הנהרגים באוהלה של תורה", או את בעלי ההון, העושים בכספי הפנסיה שלנו ככל העולה על דעתם.

החברה הישראלית נמצאת בעיצומה של מה שנקרא בלשון הפיסיקה הגרעינית "תגובת שרשרת". המונחים הלקוחים מן הפיסיקה הגרעינית, יפים גם לתיאור מצבים חברתיים. כי חברות הנמצאות תחת משטר דיכוי, כיבוש או בתנאים של ניצול, כפייה או אי צדק חברתי – מתמרדות בסופו של דבר, כאשר התנאים לכך מבשילים. כאשר כבר אי אפשר יותר מתחולל פיצוץ גרעיני. וזו, בדיוק, "המסה הקריטית" החברתית שאליה הגענו.

הפגנות הקיץ כבר חלפו, זה נכון – אבל למרות זאת, המחאה וההתנגדות יכולים להמשך וביתר עוצמה גם באמצעים אחרים, חוקיים לגמרי. תארו לכם, למשל, שבתגובה על התופעה המכוערת של הדרת הנשים בבירת ישראל – היו תושבי ירושלים תולים על מרפסותיהם פוסטרים ותמונות של נשים. אני, אישית, הייתי מעדיף לתלות את דיוקנה של חברת מועצת העירייה הדתייה, רחל עזריה, שרק אזכור שמה "מביא את הסעיף" לנציגי הציבור החרדיים. אבל לא חסרות אפשרויות אחרות: החל בדוגמנית בר רפאלי ועד לפרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה.

דמיינו בעיני רוחכם כי בתגובה ל"תספורת" של טייקון זה או אחר – יפסיק הציבור לקנות מאותו טייקון או
להשתמש בשירותיו. את השפה הזאת, של הכסף, מבינים בעלי ההון מצויין. יצחק תשובה, לדוגמא, יבין את הרמז – אם נפסיק לתדלק בתחנות "דלק". וזה הכי פשוט בעולם ואפילו לא מסובך. זה גם נוסה בהצלחה יתרה, כאשר החרם שהוטל על ה"קוטג'", כופף את תנובה.

כדי לעשות משהו אינך חייב להיות מאורגן. לכל אחד יש קול שבו הוא, או היא, יכולים לעשות שימוש נגד הממסד המפלה, בעל ההון העושק או נגד הגורמים שמנציחים את השליטה החרדית על חיינו. ניתן למרר את חייו, של כל מי שממרר את חיינו, מבלי לעבור על החוק ואפילו מבלי להקריב קרבן גדול מדי. דוגמה נפלאה ליוזמה כזאת ניתנה לנו בימים האחרונים ממש, כאשר לוועידת "גלובס" לעסקים חדרו פעילים חברתיים והפרו את שלוותם של השרים ובעלי ההון, בהכריזם על הקמת "מדינת הצדק החברתי". את המבוכה על פניו של שר הביטחון אהוד ברק, אי אפשר היה לפספס. דוגמא יפה אחרת נתנו פעילים מתנועת "התעוררות" הירושלמית וסטודנטים, מצוידים בקראוונים, שהקימו בבירה "יישוב חומה ומגדל מודרני" במחאה על מדיניות השיכון בבירה המעדיפה את הציבור החרדי.

אחד התחומים שבו ניתן לעשות רבות הוא תחום הכפייה הדתית. דוגמא קטנה: מי מבין הנופשים בארץ, שיבקש בשבת לשתות אספרסו או קפה הפוך בלובי, ייענה קרוב לוודאי בשלילה, כי "משגיח הכשרות לא מרשה". אל תהססו לדרוש הסברים מהמלצר, מהמנהל התורן, ממנהל המלון בכבודו ובעצמו – ואפילו ממשגיח הכשרות עצמו. אתם זכאים להסבר הילכתי מפורט, מדוע קפה נמס חם בשבת הוא כשר למהדרין וקפה אספרסו הוא טריפה. אל תתעצלו. לכו אל משגיח הכשרות לחדר (שם הוא מתאכסן קרוב לוודאי עם כל משפחתו), דפקו על הדלת, העירו אותו משנת הצהרים המתוקה ובקשו ממנו לבאר לכם את הסוגיה ההלכתית הזאת. זה יכול להיות אפילו משעשע למדי. אחרי כמה מאות מקרים כאלה יש סיכוי טוב שמישהו יישבר: או בעלי המלונות שהם אלופי הכניעה לגחמות של החרדים, או המשגיחים ששהות החינם במלונות בשבת תהפוך להם לסיוט.

לסובלים מניסיון השתלטות של חרדים בשכונותיהם: פנו להתארגנויות הקיימות במקומות מגוריכם והצטרפו לפעילות. התארגנויות מקומיות כאלה, כאשר פעלו בנחישות, הצליחו תמיד למנוע נסיונות השתלטות של חרדים על שכונות חילוניות. במקרה ואין בשכונתך התארגנות מסוג זה דבר עם שכניך, חבריך ובני משפחתך וקח את העניינים לידיים. אחרת, בעוד מספר שנים, תצטרך למכור את דירתך במחיר הפסד ולברוח, כל עוד נפשך בך.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכיר מן הסתם את השורה, מתוך המנון בית"ר, שבה נאמר, בין השאר: "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש". בואו נאמץ את המלצתו של זאב ז'בוטינסקי ונפעל כלשונה. כי תם עידן השתיקה.

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן