"אני רוצה לדבר אתכם על הבעיה שאין לה פתרון. אני רוצה לדבר על הבעיה שאנחנו מתחמקים ממנה, ועוקפים אותה, ובאירועים כמו האירוע הזה אנחנו יושבים ומעמידים פנים שהיא אינה קיימת. אבל היא קיימת, והיא עומדת בבסיס כל מפגש בין יהודים לערבים בארץ הזו. אמר שר האוצר יאיר לפיד בפתח נאומו בוועידת ראש הממשלה "שותפות וצמיחה", המתקיימת היום באוניברסיטת תל אביב.

כולם מעמידים פנים

לפיד הסביר, "הבעיה שאין לה פתרון היא שמדינת ישראל מוגדרת – גם בחוק, וגם על דעת רוב מוחלט של אזרחיה – כמדינה יהודית דמוקרטית. במפגשים כמו זה נהוג להצניע את ההגדרה הזו. אנחנו מעדיפים להדגיש את הדמוקרטיה הישראלית, את הזכות לבחור ולהיבחר, את העובדה שיש לנו חברי כנסת ערבים, ושופטים ערבים, וקצינים ערבים בצה"ל, וכולנו מעמידים פנים אחד בפני השני שאם יש כדורגלן ערבי בנבחרת ישראל בכדורגל אז אין בעיה – אבל יש בעיה".

"זו בעיה, ואין לה פתרון. מפני שהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית אינה הגדרה קלינית", טוען לפיד. "זו לא נוסחה מתמטית או בעיה אנליטית שמישהו יכול לפתור עם לוח וגיר על הקיר. אם המדינה היא דמוקרטית, איך היא יכולה להיות שייכת לבני לאום אחד? מהות הדמוקרטיה היא השוויון בפני החוק, איך יכולה מדינת ישראל לטעון שכולם שווים בפני החוק – שאתם שווים בפני החוק – בזמן שהחוק מגדיר את היהדות כבסיס התרבותי, הלאומי והתחוקתי שעליו מתקיימת המדינה?"

חלקים בדמוקרטיה סותרים את הדת

"ולכיוון השני זה מסובך לא פחות", ציין לפיד, "איך יכולה המדינה הזו להיות יהודית, אם היא רוצה להיות גם דמוקרטית. בדומה לאיסלאם, בדומה לנצרות, היהדות היא היסטוריה, היהדות היא ציביליזציה, היהדות היא מסורת והיהדות היא דת. היהדות היא שורה שלמה של ערכים שקיימים אלפי שנים, אבל הרעיון הדמוקרטי הוא רעיון חדש שחלקים מהותיים ממנו עומדים בסתירה ליהדות. לא יהיה עוד מלך בישראל, הנביאים לא יובילו אותנו לקרב, ארגונים המגינים על זכויות בעלי החיים לא יאפשרו לנו להקריב קורבנות, הכלכלה המודרנית אינה מאפשרת שנת שמיטה, האנושות הקיאה מתוכה את העבדות, הרבנים – גדולים ככל שיהיו, חכמים ככל שיהיו – אינם קובעים את החוקים".

לפיד טען, כי מדינות אחרות פתרו את הבעיה הזו בכך שהכריזו על הפרדת הדת מהמדינה. "זה לא יקרה בישראל. זה לא יקרה פה מפני שמדינת ישראל – בשונה מרוב המדינות – אינה רק מקום, היא גם רעיון. היא הוקמה אחרי שהעולם הוכיח לנו – פעם אחר פעם, מאה אחרי מאה, קורבן אחרי קורבן, דם אחרי דם – שאין לנו מקום אחר ללכת אליו. היא הוקמה אחרי שגילינו, בדרכים הכואבות ביותר, שעלינו לשלוט בגורלנו ולא לסמוך על אחרים. ודווקא בגלל זה יש לנו את החובה המוסרית, ואנחנו צריכים להקפיד עליה בכל יום – ואנחנו לא מספיק מקפידים עליה בכל יום – לזכור תמיד איך זה להיות מיעוט, איך זה להיות מקופח, איך זה להרגיש זר במקום שבו נולדת ואזרח מדרגה שנייה בארץ אהובה".

מתח בין היהודי לבין הדמוקרטי

לדברי לפיד, אין פתרון לבעיה, יש מתח מתמיד בין שני החלקים של ההגדרה הזו – החלק היהודי והחלק הדמוקרטי – וכל התעלולים המשפטיים או המילוליים לא יעזרו. לטוב ולרע, יש בחיים בעיות כאלה שאין להן פתרון אחד, פשוט ואלגנטי. "אני לא יודע אם שמתם לב, אבל גם היהודים בישראל עוד לא הגיעו להסכמה מה פירוש מדינה יהודית-דמוקרטית. גם בציבור היהודי יש מאבק, שאינו נראה כאילו הוא עומד להסתיים אי פעם, בשאלה האם אנחנו יותר יהודים או יותר דמוקרטיים, יותר אזרחיים או יותר לאומיים, יותר המערב החדש או יותר המזרח הקדום? וגם אנחנו לא נגיע לתשובה, מפני שאין תשובה אחת. מפני שלא לכל שאלה יש תשובה אחת".

"החיים המשותפים שלנו – הציבור היהודי והערבי במדינת ישראל – מכילים, ותמיד יכילו, את הבעיה שאין לה פתרון", ציין לפיד והסביר: "אנחנו צריכים להחליט מה עלינו לעשות איתה. האם אנחנו רוצים להפוך אותה לחזות הכל, להגדרה היחידה שלנו, לרגש היחיד שפועם בנו ולטקסט היחיד שמרכיב את הדיאלוג בינינו? מפני שיש לנו גם אפשרות שניה. אנחנו יכולים להחליט – כל אחד בפני עצמו, אבל גם כולנו ביחד – שעלינו להתמקד בבעיות שיש להן פתרון. שעלינו להתמקד בחיים עצמם. הבעיות הקטנות שלנו הן גדולות מספיק".

הפתרונות שהעלה השר לפיד:

• עלינו לפתור את בעיית האדמות של ערביי ישראל. לא יכול להיות שחלק גדול כל כך מן היישובים הערביים יתקיימו ללא תוכניות מתאר מתאימות, ולא יכול להיות – וזה הצד השני של אותה משוואה – שהבניה הבלתי חוקית בישובים הערביים תמשיך להיות הסטנדרט.

• עלינו לפתור את בעיית הפשיעה במגזר הערבי. אני מקיים על זה שיחות עם לא מעטות עם השר לביטחון פנים וגם עם הח"כים הערביים. אנחנו צריכים לתגבר את השיטור בתוך הישובים ולייצר משטרה מקומית או עירונית, שתאפשר לתושבים להגיד לעבריינים במגזר שהשתוללות חייבת להפסק.

• עלינו ליצור הזדמנויות לקידום מקצועי לצעירים ערבים. אני יודע שיש במגזר התנגדות לשירות האזרחי, אבל הם צריכים לדעת שמתווה השוויון בנטל הוא הזדמנות משותפת, מפני שהוא יאפשר לצעירים מהמגזר לשרת בתוך הקהילה שלהם וזה יחייב את המדינה לתת להם את כל ההזדמנויות שהיא נותנת היום ליוצאי צבא.

• עלינו לפתור את שאלת התעסוקה של הנשים הערביות. בשנת 2008 23% מהנשים הערביות עבדו. בשנת 2011 המספר הזה עלה ל-27%. למה? כי התחלנו לטפל בזה. המדינה הגדירה כיעד לאומי להגיע בשנת 2020 ל-41% תעסוקה בקרב הנשים הערביות. זה אפשרי, גם מפני שהגדלנו בשנה שעברה את מענקי ההכנסה לנשים עובדות, אבל זה לא יקרה מעצמו. זה שינוי תרבותי עמוק שהציבור הערבי צריך להיות שותף לו.

• עד שנת 2016 אנחנו נקצה ונוציא כארבעה מיליארד שקל לתוכניות שונות לקידום האוכלוסייה הערבית בישראל. בסיוע לרשויות הערביות, בשיווק יחידות דיור, בהקמת מעונות יום, בשינוי מבחני ההתאמה לשירות המדינה כך שהם יתאימו גם לאוכלוסיה הערבית.

יחד עם זאת אמר לפיד שזה לא מספיק. "זה לא יכול להספיק, וזה לא יכול לפתור את הבעיה שאין לה פתרון. אבל זה יכול לעשות דבר אחר. זה יכול לפתוח בינינו דיאלוג שלא מבוסס רק על הבעיה. הבעיה שאין לה פתרון היא כבדה, אבל היא לא יכולה להגדיר אותנו, מפני שזוהי הגדרה שמקטינה אותנו כבני אדם.

"לכולנו יש לא מעט הגדרות. כשאני מסתכל בראי, אני רואה שם פנים רבות: אני יהודי, אני דמוקרט, אני אדם, אני אזרח העולם, אני אבא, אני בעל, אני אדם עובד, אני אוהב את המקום בו אני חי, אני רוצה להזדקן בכבוד ושילדי יצליחו. האם ברשימה הזו אין מספיק הגדרות משותפות? האם לא כולנו יכולים למצוא את עצמנו בתוכה? האם אנחנו יכולים – וזוהי השאלה הגדולה שתלווה את חיינו במקום הזה – לפעול ביחד על בסיס מה שדומה בינינו כבני אדם, כך שנוכל לקבל אחד את השני על בסיס מה ששונה בינינו כבני אדם? אני מאמין שכן.