[rating=4]

הזוכה המפתיע בפרס הגדול בפסטיבל קאן האחרון, "כחול הוא הצבע החם ביותר", הוא דרמה צרפתית בת שלוש שעות, והוא אינו דומה לשום דבר שראינו אי פעם. הסרט נכנס כל כך עמוק לעור הדמות המרכזית, כך שאפשר למצוא אמיתות בסיפור שלה, אם כי למרבית הצופים יהיה קשה להזדהות עימה. זהו סרט יוצא דופן שמחזיק אותנו בתשומת לב רבה, לוחץ את הצופים עד הקצה, ובסוף מאלץ אותנו להביט לתוך נשמתנו.

הסרט מתרחש בעיר ליל שבצפון צרפת, שם הנערה בת ה-15, אדל (אדל אקסרקופולוס, "תחנת איסוף"), אובססיבית למקצועות הספרות והפילוסופיה, מנסה להבין מי היא ומהי זהותה המינית. היא נכנעת ללחץ חבריה לכיתה לצאת עם הבחור הכי נחמד בבית הספר, תומאס (ג'רמי לאורט), אבל היא מרגישה שמשהו לא נכון. לאחר שהיא מבחינה בבחורה כחולת שיער, אמה (ליה סיידו, "חצות בפריז"), הן לומדות להכיר אחת את השנייה, והפריחה הרומנטית משתנה למין ולאהבה. הסרט עוקב אחריהן במשך מספר שנים, כשלאט לאט הן מזניחות אחת את השנייה, מוסחות מדברים אחרים – עד שזה מגיע לנקודת שבירה.

"כחול הוא הצבע החם ביותר" מתמקד בשלושה נושאים עיקריים בחיים: אמנות, אוכל וסקס, וכל השלושה מתערבלים לאורך ולרוחב העלילה. למרות ההנחה הראשונית, זה אינו סיפור יציאה מהארון של נערה, למרות שאדל מבועתת לגלות את המיניות שלה בפני הוריה (אורלייה רקוואה, "13 זמאטי" ו-קתרין סאלה, "טורפדו") וחבריה. במקום זאת, מדובר בחקירה מפורטת של המפגש הראשוני של בחורה עם המורכבויות שבאהבה. מה שחשוב לציין, כי סצנות המין הן מורחבות, מפורטות ונועזות, אך הן לא מיותרות, כי הן חושפות את הקשר המשתנה בין אדל ואמה.

הסרט ארוך מאוד, אבל הבמאי עבדלעטיף קשיש ("הגרגר והדג") לא מבזבז רגע. באמצעות הסיפור הנדיב שבו הוא מתאר את אדל, קשיש מצליח לבנות מגוון סצנות רגשניות והרסניות כאחד. הוא גם מצלם את הסרט בצורה מאוד אינטימית, בעיקר בתקריבי פנים ובהגבלת הצבעים שבכל שוט (כן, כחול נמצא בכל מקום).

הוא מצליח לשאוב את הצופים פנימה, הוא מאפשר לנו לחוות את הרגשות המורכבים של אדל בדרך רגועה ואישית. הצופים חשים את "כחול הוא הצבע החם ביותר" בעצמותיהם, ומגלים כי התשוקות הרומנטיות שבכל אחת ואחד מאיתנו מעט שונות בעקבות חוויה קולנועית זו.