"תקשיבי, תקשיבי", אמא שלי היתה דומעת, כששוב נשמע קולה של נסיכת הצ'רדש כשהיא שרה על אהבתה, חצי בוכה, חצי צוחקת, מתוך תקליטי הוויניל הישנים בבית. וככה, בגיל תשע וחצי, למדתי עוד משהו על געגוע.

סנטימנטליות, איך לומר בעדינות, תמיד היתה תכונת הדגל של ההונגרים ומסעה של נסיכת הצ'רדש מהאשפתות ועד להיותה דוכסית, לא מפסיק לרגש אותם. אחת לדקה, כך טוענת השמועה, מנוגנת האופרטה "נסיכת הצ'רדש" באירופה. ברדיו, בטלוויזיה, או על הבמות. עכשיו היא מגיעה לתל-אביב היישר מבית האופרטה הממלכתית של בודפשט.

יש הרבה סיבות להתמכר ל"נסיכת הצ'רדש". למי שעוד לא מכיר, מדובר בשלוש שעות של מיוזיקל הונגרי עסיסי משובח. המוזיקה נפלאה, נוגעת ללב, מתוקה כמו פחמימות מנחמות, מרגשת כמו קרמשניט טובה ומשמחת כמו התפרצות של אהבה חדשה.

העלילה אפופת קוריוזים וניצוצות,  אבל לא רק בזאת מסתכם סוד קסמה של האופרטה. לא פחות מרתק הוא דווקא המסע המרשים שלה ושל אופרטות דומות לה, בערך מאה שנה מאז הולדתה ("הלנה היפה" של אופנבך היתה הראשונה) ממועדוני הלילה החשוכים ועד לאולמות האופרה המרכזיים והנחשבים ביותר בעולם. עוד הרבה לפני תוכניות הריאליטי, האופרטה שימשה כהצצה מוזיקאלית חיננית ומרגשת לחיים האמיתיים, לא לחיי הזוהר. ההונגרים אומרים שאם לא ראית אופרטה אחת לפחות, כאילו לא ביקרת בהונגריה – ויש משהו בדבריהם.

"נסיכת הצ'רדש", כמו כל האופרטות של אמריך (אימרה) קלמן, משקפת את הבוהמה ההונגרית מהאשפתות ועד לאור הזרקורים. ממועדון חשוך בדרום ת"א, אם תרצו, למקום הראשון ב"כוכב נולד". היא מגיעה מלמטה, מהעם, מתארת את חייהם של האנשים הפשוטים, הרגילים, עם צרותיהם ומכאוביהם היום-יומיים. סוג של ריאליטי, אם תרצו, רווי בטיפוסים ססגוניים, ושמחה עממית פשוטה ולא מתנשאת.

האופרטה היא קודם כל על אנשים, בשביל האנשים, מתוך האנשים. קצת גסה, לא מעודנת, פראית, רומנטית, חסרת גבולות. היא לא מנסה להרים את האף או להיות אריסטוקרטית. אם כבר, היא שמה ללעג ולקלס ומפוצצת את הבועה שמכונה "החברה הגבוהה". אם האופרה הקלאסית נחשבת לבת המיוחסת, הרי שהאופרטה היא הבת הלא חוקית, שמצליחה לגרוף את הלבבות של כולם בזכות קסמה האישי.

המסע של הריאליטי ההונגרי הזה לפריים טיים של הבמות החשובות בעולם, מרשים ביותר, בעיקר בזכות העובדה שהיא מצליחה לספוג  לתוכה את כל הניחוחות ההונגריים העממיים, האישיים והפטריוטים, ולא חוטאת בהתיימרות מכל סוג שהוא. להיפך, היא מאדירה את החולשות הגדולות ביותר, ומצליחה לתרגם את העצב האנושי המשותף לאקסטזה מוזיקלית משחררת. לא בכדי היא נחשבת  לאופרטה  המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם. תיאטרון האופרטה של בודפשט מבוקש לא פחות מכל בית אופרה מהליגה הראשונה באירופה.

שלא כמו באופרה קלאסית, שם צריך לחכות לפעמים בסבלנות לאריה הטובה הבאה, כאן אין רגע דל. סיפור העלילה של "נסיכת הצ'רדש" הוא בעצם סיפור הצלחתה של האופרטה בעולם. העלילה מתרחשת במועדון לילה, שם שרה מלכת הצ'רדש, זמרת קברט ממוצא צועני, והיא מתארת את נפתולי  אהבתה הבלתי אפשרית לדוכס צעיר ממשפחת אצולה וינאית. הז'אנר הוא קומדיה, והמוזיקה מנצחת על כל הפיתולים, ההפתעות, הדרמות, האכזבות, הטעויות וכמובן – איך אפשר בלי טוויסט לקראת הסיום (הפי-אנד, אלא מה).

הצ'רדש הוא הריקוד הלאומי ההונגרי לדורותיו, אוסף של ריקודים צועניים הונגריים נפלאים, שהרבה מאד מלחינים קלאסיים מן השורה הראשונה שילבו אותו ביצירותיהם: ליסט, ברהמס, צ'ייקובסקי ועוד. האופרטה ההונגרית מזוהה עם ההונגרים קודם כל בגלל המחבר קלמן, הונגרי יהודי, שגדל למרגלות נהר הבלטון המפורסם והתפרסם בזכות "הרוזנת מאריצה", "נסיכת הצ'רדש" ו"נסיכת הקרקס" שברבות הימים הועתקו לאופרטה הווינאית ושולבו עם וולסים נפלאים של להאר, כדוגמת "האלמנה העליזה".

המופע, שיועלה 13 פעם במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב (בעבר הועלו בארץ הפקות אחרות של האופרטה), הוא הפקת ענק ססגונית שכוללת 150 זמרים, רקדנים, מוזיקאים ומקהלה, אליהם מצטרפת  תזמורת סימפונט רעננה שתלווה בלהקה צוענית (להקת "צ'וקרליה" הישראלית). היא  תוצג בהונגרית עם תרגום מוקרן בעברית ובאנגלית. לאסלו מקלארי מנצח, הבימוי של מיקלוש גאבור קריני, המנהל האמנותי של תיאטרון האופרטה בבודפשט. ההפקה עולה על בימת המשכן לאמנויות  הבמה בת"א במסגרת העונה החדשה של האופרה הישראלית.