מוות במשפחה – המאבק שלי I  / קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד  יום אחד התעורר הסופר הנורווגי שלפנינו והחליט שהחיים שלו מספיק מעניינים בשביל לכתוב אוטוביוגרפיה. ישב וכתב והתוצאה התלכדה לשישה כרכים עבים במיוחד המשתרעים על פני 3500 (!!) עמודים. קְנַאוּסְגוֹרְד, בסך הכל בן 43 ומצד שני יש שיאמרו שמדובר בכמות עודפת של מילים גם עבור אדם בן מאה שחייו היו מרתקים במיוחד..

מדובר באוטוביוגרפיה חשופה למדי ובה מספר קְנַאוּסְגוֹרְד  על על יחסיו המורכבים עם אמו ואביו האלכוהוליסט, על נישואיו ועל רגשותיו המעורבים בנוגע לעצמו כהורה. החשיפה המוחלטת הזו שבנורווגיה כנראה שכיחה אפילו פחות הפכה את הספר לסנסציה וגם שמו של הכרך הראשון, הזהה לשמו של ספרו הנודע של היטלר תרמה לכך לא מעט. החלקים הראשונים שראו אור מחוץ לנורווגיה זכו לביקורות אוהדות לרוב על אף שכונו "מעשה התאבדות ספרותי". הספר הראשון, 'המאבק שלי I ' , כמו גם האחרים, עומד בפני עצמו והוא בהחלט יצירה עצמאית שקריאתה אינה תלויה באלו שיבואו בהמשך.

 מוות במשפחה – המאבק שלי I   מאת קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד , הוצאת מודן, תרגמה מנורווגית: דנה כספי, 416 עמ'

הרי אתה נושא את שמי / נורברט ושטפן לברט  בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה שעם הזמן קיבלו את הכינוי "הדור השני" מהווים את אחד הנושאים המרכזים בספרות הישראלית מ"עיין ערך אהבה" של גרוסמן ועד "חמסין וציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור-רותם. כצפוי, גם בגרמניה עוסקים בנושא לא מעט, ומדי פעם גם מצידם של הפושעים.

בשנת 1960 פרסם עיתונאי בשם נורברט לברט סדרת כתבות שכותרתם הייתה "הרי אתה נושא את שמי" ובהן ראיין את בניהם ובנותיהם של אחדים מהפושעים הנאצים הבכירים ביותר. ארבעים שנה לאחר פרסום הכתבות חוזר שטפן לברט, בנו של אותו עיתונאי, אל הילדים הללו שבינתיים הפכו לאנשים בוגרים. למרבה ההפתעה, או די כצפוי, מה שתעדיפו, רובם מגינים בחירוף נפש על מעשיהם של האבות ומנסים למצוא הצדקה להתנהגותם. שברט מספר את סיפורם האישי אך מספק גם תמונה רחבה יותר של התייחסותה של החברה הגרמנית לשואה והדרכים בהן היא מתמודדת עם פשעי העבר.

 הרי אתה נושא את שמי מאת נורברט ושטפן לברט, הוצאת עם עובד, תרגם מגרמנית: דן תמיר, 189 עמ'

פיסוק של נעלמים / גלעד כהנא  ספרו השלישי של סולן להקת ג'ירפות הוא ניסיון ספרותי מרתק בנוף הכתיבה הישראלי שכמעט כולו זרם מרכזי בעל שוליים דקיקים מדי. ספק אם מישהו בעל מעמד איתן פחות בתרבות הישראלית מזה של כהנא יכול היה ליטול על עצמו את הסיכון הזה.

כמו בספרו הראשון, "תכנון להתאוששות מאסון", גם כאן עומד במרכז עולם נחרב ומה שנשאר ממנו. פחות בני אדם, פחות יחסים, פחות דיבורים. יותר צמחים, יותר חפצים חומרי גלם והרבה יותר חיות. רימות ושפמנונים, תנים ועכברים, דובי נמלים ועוד ועוד.

הספר כולו  עשוי קטעים קצרים, ספק פרוזה ספק שירה, ואולי אפשר להשאיר את זה ככה, עם הספק. את הספר מלוות עבודות קולאז' בשחור-לבן שגם הן פרי עבודתו של האיש המוכשר הזה.

 פיסוק של נעלמים מאת גלעד כהנא, הוצאת אבן חושן, 124 עמ'

ערס פואטיקה 13  לא שפרויקט השירה הזו צריך את השורות הללו בשביל למלא את הערבים שלהם אבל השבוע הסתבר לי שיש עדיין בודדים שלא נתקלו בהם. ואכן, מדובר בהיתקלות. אנשי ערס פואטיקה מביאים שירה מזרחית חדשה ולא מתחנפת ישר לפנים ונמנעים במוצהר מכל טשטוש של זהותם או התאמה כלשהי לממסד הספרותי. הערבים הללו שעל פי איך שמכנים אותם אנשי הפרויקט כוללים שירה חאפלה וריקודי-בטן כבר הספיקו להפוך ללהיט היסטרי, מה שאומר שיש סיכוי טוב שתמצאו את עצמיכם ללא כיסא. מצד שני, מי רוצה לשבת בחאפלה?!  זה מכבר ראתה אור אסופת השירים השנייה של הפרויקט שאותה ניתן יהיה לרכוש באירוע עצמו. הנה טעימה קטנה, רק התחלה, של מי שיסדה אותו, עדי קיסר:

אֲנִי הַמִּזְרָחִית / שֶׁאַתֶּם לֹא מַכִּירִים / אֲנִי הַמִּזְרָחִית / שֶׁאַתֶּם לֹא מַזְכִּירִים / שֶׁיּוֹדַעַת לְדַקְלֵם / אֶת כָּל הַשִּׁירִים / שֶׁל זֹהַר אַרְגּוֹב / וְקוֹרֵאת אַלְבֶּר קָאמִי / וְבּוּלְגָּקוֹב / מְעַרְבֶּבֶת הַכֹּל לְאַט לְאַט / עַל אֵשׁ קְטַנָּה / חָלָב וּבָשָׂר / שָׁחֹר וְלָבָן / הָאֵדִים מַרְעִילִים / אֶת הַשָּׁמַיִם כָּחֹל לָבָן / שֶׁלָּכֶם. 

ערס פואטיקה 13 26.1.14 בשעה 21:00,  פסאז' אלנבי 94

[related-posts title="הצעה לספר"]