ועכשיו, בשוך תרועת הפסטיבלים על חזרתה של הציונות והבשורה שממש מחר, ממש בחודש הבא, תזרח השמש ו"כל חרדי יקבל צו גיוס וכל תלמיד ישיבה יתייצב בשערי הבקו"ם" עם צ'ימידן תפוח על גבו, ראוי לבחון בנחת את חוק "השוויון בנטל". אחד לאחד.

1. נתחיל בביטוי השחוק שנגזר מהמילה "שוויון". אין שוויון, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. בלי שום קשר לחרדים, תורתם אמנותם וכל הג'אז הזה. בישראל אין שוויון בין ותיקים לחדשים, בין עניים לעשירים, בין גברים לנשים, בין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה – ובוודאי שלא שוויון בנטל. בשום נטל.

2. וראוי גם לשכוח מהביטוי המכובס "סנקציות פליליות". אין דבר כזה – יש חוק. ומי שמפר חוק, כל חוק שהוא, צפוי לסנקציות הקבועות בחוק. גם היום יש חוק, והוא נקרא "חוק שירות ביטחון". כל ישראלי וישראלית שמגיעים לגיל 18 (ובעצם הרבה לפני – נסו להוציא מהארץ ילד בן 16 וחצי) מקבלים צו ראשון וצו שני והחוק מחייב אותם לשירות צבאי אחרי שמלאו להם 18 שנים. זה החוק, ומי שמפר אותו צפוי לעונש.

3. אותן סנקציות פליליות לכאורה קיימות גם היום. הן חלות על כותב שורות אלה, על ילדיו, על כל אזרח (יהודי). וגם על בני הישיבות. מה שקורה בפועל זה ששר הביטחון מוסמך בראש ובראשונה לדחות את השירות למי שהוא לא רוצה להתעסק איתו. זו החלטה פוליטית שמתבצעת באמצעות סמכות שהוענקה לשר הביטחון. "דחיית שירות" בשלב ראשון, "פטור מחובת שירות" בהמשך.

החוק היה תמיד – השאלה היחידה היא שאלת האכיפה. ואמנם, גם היום, פרט לכמה סרבנים אידיאולוגיים שמאלנים קיצוניים, אף אחד לא באמת הולך לכלא רק בגלל שהוא לא רוצה לעשות צבא. כולם מסתדרים. אצל החרדים זה מאורגן וממוסד ונכפה מכוח אינטרסים פוליטיים. וזה לא השתנה. ולא ישתנה.

4. אכיפה לא תהיה גם אחרי הניצחון האדיר של היפים והאמיצים. תמיד ראוי להשקיע ולהרחיב את מתקני הכליאה, אבל אין צורך לטרוח בהכשרה בד"צית. החרדים לא יגיעו לשם.

5. גם ע"פ החוק החדש, מדובר על גיוס בני הישיבות ממש לא בגיל 18, כמו כולנו, אלא – במקרה הטוב – בגילאי 22 עד 24; כשהם נשואים, מרובי ילדים, עולים הון ותורמים כלום. אחלה דיל.

6. התרת הקשר הגורדי בין הישיבה בישיבה לאיסור על עבודה: גם אם נניח שזה נכון, הנה כמה תהיות: כמה מהם יושבים בפועל באוהלה של תורה גם היום? כמה מהם מסתובבים ועובדים או סתם מסתובבים ולא ממש לומדים כבר היום? כמה באמת נהרגים באוהל הקדוש של התורה הקדושה?

ויותר מזה: מי יתקע לידיו שאם מחר בבוקר יתיר להם החוק לצאת לעבודה, הם אכן יעשו זאת? והרי עמיתיהם המבוגרים יותר, שלומדים בישיבות, לא עובדים – ובמקביל שולחים את נשותיהם (שוויון בנטל!) לעבוד עבודה קשה בפרנסת הבית, הילדים וכל השאר. ועל הדרך גם מקבל קצבאות מהמדינה ומהישיבה. אז איפה כאן הבשורה?

7. ואם אכן כולם – עד האחרון שבהם – ייצאו מחר בבוקר לשוק העבודה: מה בדיוק הם יעשו בשוק הזה? יהיו פועלי בניין? יעבדו בחקלאות? ישמשו כמלצרים בארומה? יהיו מתדלקים בסונול? יכהנו כמדעני טילים בטכניון? איזו הכשרה לחיים הם עברו ב-18 השנים מאז שנולדו ועד שדילגו על חובת הגיוס? מאיפה בדיוק נמצא עבודה בשביל כולם, כשגם ככה עומד אחוז האבטלה האמיתי על 15% ויותר?

8. ומה יהיה אחרי תקופת המעבר? בעוד שלוש שנים? בעוד ארבע שנים? גם אז יוכל שר הביטחון לפטור משירות את כל מי שבא לו, כל מי שלא יתאים לו, כל מי שהוא לא ירצה להתעסק איתו מכל סיבה שהיא. אישית, פוליטית וגם עניינית. הם אומרים "יהיו מכסות". ומי קובע את גובה המכסה? וגם אם המכסה תיקבע בחוק, בעוד כמה שבועות, מי ימנע משר הביטחון לקבוע אותן מחדש ע"פ המציאות החדשה? ע"פ הצורך אד הוק? ומי יערער את המכסה שיקבע שר הביטחון? אף אחד.

9. ולבסוף, הבדיחה הכי גדולה שכולה דיל פוליטי מצחין: ישיבות ההסדר. על מה ולמה הסדר? הסדר של מי ועם מי ולאיזה צורך בדיוק? בהם, באלה שמשרתים בקושי חצי משירות החובה של כולנו, ברית האחים (החורגים) לא פגעה. הוסיפו להם חודש. הללויה.

10. וככלת הכל: כמה חרדים בני 18 יתגייסו לצבא בגלל החוק המפואר הזה? כמה בני ישיבות יילכו לכלא בגלל שלא התייצבו בבקו"ם ביום הגיוס?

אפס. אפס אחד גדול. אוויר חם. ובמילים אחרות: יש עתיד.

נ.ב.: ועוד לא אמרנו מילה על קואליציות שישתנו, בחירות חדשות שייערכו, ממשלות חדשות שיוקמו, חוקים ישנים שיבוטלו ואחרים שיחוקקו. אל תעצרו את הנשימה.