הסיפור של יהודה ויוסף ושל הנשים בחייהם שופך אור אחר על יהדות מקורית במיטבה 

מאת: איתמר גור

פרשת וישב מפגישה לראשונה את שני האישים שינהיגו את עם ישראל לאורך הדורות. יהודה ויוסף מתחילים בגיבוש זהותם ומראים ניצני מנהיגות כל אחד בדרכו הייחודית. על הדרך הם מראים לנו שאפשר לחיות עם נשים. יהודה ויוסף נפגשים לראשונה לרגע קצר כשיהודה מציע לאחים למכור את יוסף לישמעאלים במקום להרוג אותו ומיד נפרדות דרכיהם. יוסף למצרים ויהודה בחזרה לבית יעקב.

 מותו לכאורה של יוסף שובר את רוחו של יעקב ויהודה, שכנראה סובל מייסורי מצפון קשים, לוקח מרחק מאווירת הנכאים שהשתלטה על הבית ויורד לעדולם שם הוא מסתבך בפרשת תמר.

 יהודה משיא את תמר לער, בנו הבכור. כשזה מת היא עוברת בנו השני, אונן. כשגם השני מת מבקש יהודה מתמר לחזור לגור עם ההורים ולחכות לשלה, הבן האחרון.

 כשהזמן עובר ויהודה מתעלם מהתחייבותו לתמר היא לוקחת את העניינים לידיים ומחליטה לשקף ליהודה את העוול שהוא גורם לה. היא מתחפשת לזונה ואורבת בדרכו של יהודה שנהנה משירותיה הטובים אך נתקע בלי מזומנים ומשאיר אצלה ערבון.

 כעבור שלושה חודשים נדהם יהודה לגלות שכלתו זינתה והיא בהריון וכדרך הימים ההם פוסק לה מוות. כשמציגה תמר, רגע לפני שהיא עולה על המוקד, הוכחות חותכות שיהודה אחראי להריונה הוא מודה מיד בטעותו קבל עם ועדה. הכתוב אגב לא מתייחס למעשה יהודה עם הזונה באור שלילי רק מוסיף שלא הוסיף לדעת את תמר כלתו.

 אפשר לטעות, מלמד אותנו יהודה, אבל צריך לדעת להודות בטעות, גם כשהיא מביכה, ולדעת גם להיבנות ממנה.

 ביקום מקביל מגיע יוסף לביתו של פוטיפר שר הטבחים של פרעה. יוסף שמתברך בכישורי ניהול יוצאי דופן מביא ברכה לאדונו ומופקד עד מהרה על ביתו של פוטיפר. אשתו של האחרון שמה את עינה ביוסף ומנסה לפתות אותו בכל הזדמנות. יוסף עומד בנסיון הקשה יום יום, מדבר על ליבה ומנסה להניא אותה מזממה. רק כשהיא מנסה לאנוס אותו הוא בורח מהבית.

 עם כל הבעייתיות שביחסים בין המינים בוחרים שני האישים, יהודה ויוסף, להתמודד עם הנשים בחייהם. במקום להרחיק ולהתרחק הם נשארים. במקום להעביר אותן למדרכה השנייה או לאחורי הגמל הם מתייצבים מולן, מישירים מבט ולוקחים אחריות על עצמם.