זכינו לכמה משחקים מרתקים ודרמטיים שהחזירו קצת את האמונה (לפחות לזמן קצר) בכדורגל הישראלי. ובפרמייר ליג האקשן האמיתי היה דווקא בשלב לחיצות הידיים 

מאת יוסי חלילי

תמונת תצוגה:

"אני פשוט קבצן של כדורגל טוב. אני מטייל בעולם, כובעי בידי, וכשאני מגיע לאצטדיון אני מתחנן: 'רק מהלך יפה אחד, בשם אלוהים'. וכשהכדורגל היפה זוקף את ראשו, אני מודה על הנס שהזדמן בפניי, זאת מבלי שאכפת לי באיזו קבוצה מדובר או איזו מדינה הציעה לי אותו…" (אדוארדו גלאנו)

למרות המשתמע משמו, הטור הזה הוא לא (רק) טור על כדורגל. התשוקה ליופי עומדת במרכזה של כל אמנות וכמו בכדורגל גם במוסיקה אנו מחפשים תמיד את הניצוץ, הריגוש, אותו האלמנט שמחבר אותנו באופן מושלם לרגע אחד טהור. את התשוקה הזו ננסה למצוא כאן, בעזרת סקירה של רגעים נבחרים ממגוון הליגות וההתמודדויות של עונת 2011/12, שיתובלו בקטעי מוסיקה חדשים וישנים. המשחק יוצא לדרך.

שריקת הפתיחה

עוד מחזור של ליגת העל מסתיים לו וחושף שוב את הפתטיות של כמה מקבוצות הפאר לשעבר של הכדורגל הישראלי. בית"ר ירושלים ממשיכה את המומנטום השלילי עם הפסד לעירוני רמת השרון,  והקו האדום שמהווה את השער לליגה הלאומית נראה קרוב מתמיד. למרות חילופי המאמנים ועזיבתו של יובל נעים השבוע, שום דבר לא נראה שונה על המגרש, וגם ביציע הפנים של היו"ר קורנפיין ושל האוהדים הירושלמיים עדיין מלאות ייאוש ודאגה. לאחר שמוטי איווניר סירב, הפתרון המסתמן הוא הבאתו של אלי כהן שיאמן לפחות עד לתום העונה הנוכחית, אבל אף אחד בבית"ר לא ממש בטוח שגם זה יעזור. צהובה נוספת שללא ספק ירדה מגדולתה השנה היא מכבי תל אביב, שמפסידה בדרבי התל אביבי הקטן לבני יהודה והופכת רשמית לתל אביבית הקטנה של הליגה. ארבעה משחקים ללא ניצחון והתנהלות בעייתית משהו לאורך העונה הביאו איתם את מחאת האוהדים, ולאורך כל המשחק נשמעו קריאות ה"ביזיון" ושריקות הבוז של הקהל הצהוב והזועם, שלבטח לא תורם להעלאת הביטחון הירוד ממילא של שחקני הקבוצה. גם התגובות של חלק מהשחקנים עצמם לאחר המשחק ("צריך להחליף את כל הקבוצה", "העונה שלנו גמורה") לא ממש מעודדות, ונראה שאת העגלה הזו יהיה קשה להוציא מהבוץ. כך או כך, הצהוב השנה ממש לא באופנה, והוא רך ומחורר ממש כמו גבינה.

ועוד לפני שבת, באמצע השבוע האחרון זכינו לכמה משחקים מרתקים ודרמטיים שהחזירו קצת את האמונה (לפחות לזמן קצר) בכדורגל הישראלי, במסגרת סיבוב ח' של גביע המדינה. עם הרבה שערים, מהפכים ומאבקים על כר הדשא, העפילו 16 קבוצות לשלב שמינית הגמר, וכך חזינו בין היתר ב-3:3 המרתק בין בני יהודה והפועל באר שבע שהסתיים בניצחון בבעיטות הכרעה של הבאר שבעים, בהפועל קריית שמונה שלא עוצרת גם בגביע, ואפילו במכבי חיפה שהצליחה לעבור שלב. בגזרת ההפתעות קיבלנו את בית"ר כפר סבא מליגה א' דרום שניצחה בצדק את הפועל ראשון לציון מליגת העל, את הפועל ירושלים שגברה בהארכה על מכבי תל אביב (כן, זו מהפסקה הקודמת) שסוגרת כבר שבע שנים רעות ללא העפלה לשלב השמינית, וכמובן, את הניצחון של הפועל בני לוד על בית"ר ירושלים. עוד לפני המשחק דאגו הצדדים לשמר את המתח הקיים בלאו הכי בין הקבוצות, כשיו"ר בני לוד אבו סובחי אמר בתקשורת דברים בגנות המועדון הבית"רי, ובתגובה סירב המאמן יובל נעים ללחוץ את ידו של אחיו, מאמן בני לוד, סלימאן אזברגה. על הדשא זה נגמר בתיקו אפס לאחר 120 דקות ובבעיטות הכרעה שהיטיבו עם החברים מלוד וסיפקו עוד סנסציה עסיסית, עוד כמה משפטים מיותרים של אבו סובחי ועוד סינדרלה עוקצנית במיוחד.

מחצית

קופצים אל הפרמייר-ליג, שם הכדורגל (המשובח) הופך למשני. מנצ'סטר יונייטד אמנם מצליחה לנצח את ליברפול בעזרת צמד של ויין רוני במשחק מרתק, ולאתגר את יריבתה העירונית (שבינתיים מנצחת גם היא וחוזרת לפסגה). אך הסיפור האמיתי מתרחש ממש לפני השריקה בטקס לחיצות הידיים בין השחקנים, בו מסרב חלוץ ליברפול לואיס סוארז ללחוץ את ידו של פטריס אברה מגנה של היונייטד וממשיך בכך את התנהגותו הגזענית והבזויה מהעימות הקודם ביניהם. במחצית המשחק השניים עוד מספיקים להתעמת, כשרק התערבותם של שוטרים מונעת תגרה של ממש. בסוף המשחק נראות היטב החגיגות של המגן הסנגלי אל מול ירידתו החפויה מהמגרש של סוארז. ביום שאחרי שיגרה ליברפול הודעת התנצלות בשמה ובשם אוהדיה, שהתקבלה באבירות על ידי החברים ממנצ'סטר, ואפילו החלוץ מאורוגוואי החליט להביע חרטה ולהודות שטעה. למרות שסוארז רחוק מלהיות צדיק, גם את זה צריך לדעת לעשות לפעמים.

ומאנגליה לספרד, שם לראשונה מזה זמן רב מסתמנת מגמה חדשה – ברצלונה כבר לא מועמדת ריאלית לאליפות. ללא צ'אבי, אינייסטה, פברגאס ובוסקטס שלא שותפו (גווארדיולה כנראה העדיף לשמור אותם למפגש עם לברקוזן הערב בליגת האלופות) הגיע ההפסד המפתיע לאוסאסונה. זהו בסך הכל ההפסד השני של בארסה העונה, ועדיין, לאחר הניצחון של ריאל מדריד אתמול על לבאנטה (שלושער לרונאלדו), הפער בפסגה עומד כבר על עשר לטובת הבלאנקוס. מצב כזה לא נראה בליגה כבר הרבה זמן כאמור, מה שגרם לאוהדים במדריד לצאת לרחובות בחגיגות טרום אליפות. האם זה מוקדם מדי? ימים יגידו.

זמן פציעות

בתחילת השבוע פורסם כי כדורגלן בכיר חשוד בתקיפה ואלימות כלפי בליין במועדון תל אביבי. עוד לפני שהתמלאו שורות הטוקבקים בניחושים ושמות למכביר, הותר לפרסום כי מדובר בשי אבוטבול, קשר הפועל תל אביב, שבכלל הכחיש שנקט באלימות, אך הודה שנכח במקום וניהל דין ודברים עם אוהד שזרק לעברו קללות והערות בנוגע לכרטיס האדום שספג הקשר כמה שעות לפני כן. את מה שקרה שם באמת תצטרך המשטרה לפתור בחקירה, אך השאלה שכנראה תישאר פתוחה היא מדוע כדורגלן שמחשיב עצמו למקצוען מוצא עצמו בערב שלאחר משחק מבלה בשעות לא שעות בסביבה שאינה תואמת בעליל את אורח חייו. במקרה הזה מדובר באבוטבול, אבל כל תל אביבי ממוצע יוכל לנקוב בקלות בעוד כמה שמות של שחקני ליגה בכירים שעדיין לא החליטו מה הם יותר – שחקנים או בליינים.

• הטור השבועי "הכדור הוא הכל" מתפרסם במקור באתר קול הקמפוס