בית הדין לעבודה קבע שהעירייה וחברת כוח האדם הינן "מעסיקים משותפים" של סייעת בית ספר שפוטרה. הסייעת תבעה את שתיהן משום שלא קיבלה פיצויי פיטורין . כל אחת מהנתבעות הטילה את האחרויות על כתפי השנייה. השופטת החליטה ששתיהן אחראיות

מאת אורלי ממן

סייעת בבית ספר ברמלה תבעה את העירייה ואת חברת כוח האדם שדרכה הועסקה בגין אי תשלום פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות נלוות. הסייעת תבעה את הכספים בבית הדין לעבודה מאחר שחברת כוח האדם הטילה את אחריות התשלומים על העירייה וזו מצידה טענה לחבות של חברת כוח האדם כמעסיקה. העובדת, שהועסקה משך כשנתיים ופוטרה בשנת 2008 התקבלה לעבודה ע"י העירייה, אך הועסקה באמצעות חברת כח האדם וטענה כי למרות פיטוריה לפני כארבע שנים טרם קיבלה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין סיום עבודתה בשל המחלוקת בין השתיים.

השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ קבעה כי  מדובר במקרה חריג בו העירייה וחברת כוח האדם הינן מעסיקות במשותף  אחראיות תשלום הזכויות לתובעת. נקבע, כי התובעת זכאית לקבל זכויות ככל עובדת עירייה, שכן על עובדי בית הספר חלה חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, ולא ייתכן שיהיה  הבדל בין "עובדי עיריה" לבין התובעת רק בשל העובדה שהועסקה דרך חברת וח אדם. בעניין זהות המעסיקה, נפסק, כי שני הגורמים יחד הינם מעסיקם במשותף. "מכיוון שהעירייה קיבלה את התובעת לעבודה, פיקחה על עבודתה בבית הספר וקבעה את שכרה, היא הייתה המעסיקה של התובעת, אולם גם חברת כוח האדם הינה מעסיקה, כיוון ששילמה לתובעת את השכר, פיטרה אותה בפועל, ואף התחייבה בהסכם עם העירייה כי הינה המעסיקה של העובדים".

נקבע כי  הנתבעות יפצו את התובעת ביחד ולחוד ב 37,192 שקלים, וזאת בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, קרן השתלמות, דמי הבראה והפרשות לקופת גמל,. חברת כח האדם גם חויבה לשלם לתובעת 500 שקל בגין הפרשות עובד שלא העבירה לקופת הגמל של הסייעת. הנתבעות חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 5,500 ש