בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אתמול (חמישי) שתי נערות ליווי מאוקראינה, אנה קורמשינה (32), ומרינה טראנסקו (27), ברצח בכוונה תחילה של ד"ר אלי ללוז בן ה-70, בדירתו שבתל אביב. השתיים שהגיעו על מנת לספק לו שירותי מין, דקרו וחנקו אותו ואז שרפו את גופתו ושדדו את תכולת הדירה ב-26 בדצמבר 2011.

בית המשפט לא קיבל את עמדת ההגנה שהתקבעה בעיקר על 2 טענות מרכזיות. האחת כי השתיים פעלו במצב של שיכרות: בעוד אנה טענה כי עקב שכרותה פעלה כפי שפעלה וזיכרונה לגבי פרטים מסוימים מעורפל, טענה מרינה שעקב שכרותה נרדמה ואיננה זוכרת דבר. גרסתה השתנתה להודאה חלקית על חלקה בשוד וברצח עצמו. הטענה השנייה גרסה כי השתיים הגיעו למשבר נפשי עקב העיסוק הממושך בזנות שגרם להן לאבד שליטה על מעשיהן בליל הרצח. ההגנה גם טענה לפגמים שנפלו בחקירתה של מרינה בעת הודאתה בשוד וברצח. מנגד טענה התביעה כי מצב השכרות איננו מפחית מאחריותן הפלילית של השתיים וכי טיעון ההגנה לפגמים בחקירה איננו רלוונטי לאור חקירה מאומצת והוגנת בנחקרת קשה (מרינה), ששמרה על קו של שקרים וזכות שתיקה במהלך חקירתה.

החקירה וביצוע המעצרים

מהכרעת הדין עולה סיפור של חקירה משטרתית מאומצת שהתבססה בתחילה על פתק בודד שנמצא בדירת הנרצח ועליו מספר טלפון בלתי ידוע. מספר זה כונה בידי צוות החקירה כמספר "העוגן".

בדצמבר 2011 נמצאה גופתו של ללוז, בן ה-70, בדירתו שברחוב דיזנגוף בתל אביב. הגופה הייתה שרופה לחלוטין ונשאה עליה סימני אלימות קשים כשקית ניילון שחורה מכסה את ראש הרצח וכרוכה סביב צווארו. למקום הוזעקו כוחות רבים ובהם צוות מד"א, מומחי מז"פ (זיהוי פלילי), חוקר שריפות ונציג המכון לרפואה משפטית.

זה היה "העוגן" שהוביל את החוקרים לקורמשינה. מספר הטלפון אותר באשדוד והוביל לכתובת מגוריהן של השתיים עם בני זוגן. בשלב זה זוהתה קורמשינה יוצאת מהדירה אך בידיי החוקרים לא הייתה פיסת מידע בדבר מעורבותה ברצח.

סנ"צ דאדי, ראש צוות החקירה המיוחד הורה לבצע תרגיל. ניידת סמויה עצרה את מרינה וביקשה ממנה להציג תעודת זהות או דרכון בר תוקף. בדיקה תמימה לכאורה. היא הזדהתה באמצעות צילום דרכון שמצא לא תקין. בשלב זה היא עוכבה כשוהה לא חוקית בישראל. מרינה סירבה לשתף פעולה "ומסרה לחוקריה פרטים שיקריים ביחס לכל עניין, פעוט כגדול, עליו נשאלה".

במקביל הוחלט לבצע פשיטה על הדירה בה שהו בני הזוג של נערות הליווי ואנה. בדירה נתפסו שטרות אירו, טלויזיה חדשה מסוג סמסונג LCD וכרטיס הסים של אנה. כהאחרונה הבחינה בשוטרים נמלטה למקלחת הוציאה את כרטיס הסים שלה, עטפה אותו בפיסת נייר וזרקה אותו לפח. השוטרים שחשדם התעורר מצאו את הסים בפח האשפה. שתיהן כך הסתבר הגיעו לישראל באופן לא חוקי. אנה נעצרה והובאה למעצר.

חשד החוקרים עדיין לא היה לו על מה להתבסס מעבר להיות שתיהן בחזקת שב"ח. מרינה המשיכה לשקר בחקירתה בכל פרט ופרט. "כך למשל שיקרה ביחס לעיר מגוריה, שותפיה לדירה, נסיבות הגעתה ארצה ואף ביחס למקור פרנסתה".

בדיקת הטלפון הסלולרי שהיה ברשותה העלתה שמספר "העוגן" שמור באנשי הקשר שלה תחת השם "אנוטה". לאחר מספר פעולות חקירה נוספות והצלבות מידע, החליט דאודי להודיע למרינה כי היא חשודה במעורבות ברצח ובהצתה. דאודי הקריא לה את זכויותיה אך הודיע לה כי עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה, זכותה להיוועץ בעורך דין מעוכבת. על כך טענה ההגנה בדבר שיבוש הליכי חקירה מצד המשטרה.

בעדותו בבית המשפט הסביר החוקר כי בשלב זה עדיין לא החליט לפשוט על דירת המגורים באשדוד. דאודי הסביר כי דווקא "כשראיתי כי היא משקרת לגבי עובדות הבסיסיות ביותר, החלטתי להחשיד אותה במעורבות ברצח כשאני עדיין לא יודע את חלקה ובשלב זה אני משתמש בסמכותי החוקית למנוע פגישה עם עו"ד". הוא סיפר כי הם ידעו כי שותפתה נמצאת בדירה המתוצפתת באשדוד וחשש כי עם יעביר את בקשתה לייצוג לידיי הסנגריה הציבורית, עלולים סנגוריה ליצור קשר עם שותפתה בדירה וזו תפעל להעלמת חפצים וראיות ולנצל את הזמן לבריחה.

תוך כך, בשעות הצהריים הורה דאודי לבלשיו לפרוץ לדירת המגורים. עם ביצוע הפריצה העביר את בקשתה ליצוג משפטי לידי הסנגוריה הציבורית. בחקירתה המשיכה מרינה לשקר וכשהוטחו בפניה עובדות המעידות כי היא משקרת, בחרה לשתוק.

ההודאה
אנה, שנעצרה בדירתה, החליטה אחרת. היא ביקשה למסור את כל הידוע לה על הרצח ואף שיחזרה את האירועים בדירה, שם הדגימה פיזית כיצד דקרו השתיים את הנרצח.

השתיים הגיעו לבית הנרצח לאחר שמרינה נפגשה שבוע קודם לכן עם ללוז והעניקה לו יחסי מין בתשלום. היא סיכמה איתו על מפגש נוסף והפעם עם בחורה נוספת להנאה גדולה יותר. השתיים, כך נטען, תיכננו מראש לסממו ולשדוד את כספו וחפציו. לטענת התביעה זממו לרוצחו.

אנה: "אנחנו הגענו לדירה. הוא מזג לנו שתייה. כאשר הלך לאמבטיה מרינה זרקה לכוס שלו כדור אקסטזי. …אח"כ הלכנו לחדר איתו. הוא הוריד את הבגדים ונשכב על המיטה", השתיים נשכבו לידו ואז לדברי אנה, מרינה הלכה למטבח והביאה שני סכינים. היא התיישבה לצד ד"ר ללוז ולפתע דקרה אותו באזור החזה.

"את הסכין השנייה נתנה לי," העידה אנה, "ואני דקרתי אותו פעם אחת בצוואר". היא העידה כי בשלב זה נשברה הסכין שבידה. הלהב נשאר נעוץ בצוואר הקורבן והידית נותרה בידה. ואכן, הלהב נמצא בגופו של ללוז. אלא שללוז עדיין פרפר.

"אח"כ מרינה ביקשה ממני להביא שקית מהמטבח. אני הבאתי שקית, לדעתי בצבע שחור מניילון, אני נתתי למרינה את השקית והיא הלבישה את השקית על ראש הגבר". השתיים התחילו לחפש כסף בדירה והפכו את הדירה על פיה. הן כנראה חיפשו כסף במיטת הנרצח ולשם כך גלגלו את גופתו אל הרצפה ועטפו אותה בשמיכה אותה הספיגו מאוחר יותר באלכוהול כדי לשרפה.

"אני לקחתי לעצמי 800 שקל שמצאתי," העידה אנה, "ואת השאר כולל יורו מסרתי למרינה. מטבח על הקיר הייתה טלוויזיית סמסונג דקה, הוא נראה כמו מסך של מחשב זה [השגיאות במקור א.מ]. מרינה הורידה את הטלוויזיה, היא לא כבדה".

השתיים החליטו לנקות את הדירה מראיות שיקשרו אותן למעשה הרצח ולקחו שקית ניילון נוספת מארון המטבח. הן אספו לתוך השקית את כל כוסות השתיה מהן שתו, בקבוק שתייה חריפה מלא בחציו, את סכיני הרצח (סכין אחת ואת קת הסכין השבורה), את שני הטלפונים הסלולארים של המנוח, כי "היו שם מספרי טלפון שלנו". "מרינה לקחה את הטלוויזיה ואני לקחתי את שקית הזבל ובתוכה הסכינים, כוסות ובקבוק. ולפני שיצאנו מהחדר מרינה התיזה את החדר מתוך בקבוק וויסקי …והציתה".

השתיים ירדו במעלית ולקחו טקסי ספיישל לאשדוד. במהלך הנסיעה נוצר וויכוח על גובה התשלום לנהג המונית ואנה התקשרה לבן זוגה באשדוד. הוא שוחח עם הנהג ולאחר מכן הורה לה לשלם לו 250 שקל בתום הנסיעה ולהשאיר לו טיפ של 20 שקל. "אני נתתי לו 250 אבל 20 לא נתתי," העידה אנה. בהגיען לאזור השכונה בה הן גרו, עצרו השתיים והשליכו לפח זבל את שקית הראיות שבידיהן.

התרגיל
מרינה המשיכה לשקר ולהכחיש את העובדות ולאחר העימות שנערך בין השתיים שינתה מעט את גרסתה וטענה כי הגיעה לביתו של ללוז כשהיא שכורה ואז נרדמה ומכאן שאינה יודעת דבר.

חוקרי המשטרה ביקשו לבסס את החומר שבידיהם. הוחלט להפגיש שוב את השתיים בתוך רכב משטרתי שצויד באמצעי האזנה והקלטה. בתואנה פשוטה השאירו אותן החוקרים לבד והקליטו את השיחה בין שתיהן.

השופטת מרים דיסקין כתבה על כך: "הייתה לנאשמות הזדמנות להטיח האחת בשנייה האשמות, זו על הפללתה של זו. …בעיקר כך היה מצופה ממרינה שצפתה בשחזור וראתה כיצד תוארה על ידי אנה כיוזמת והדומיננטית ומי שהייתה הרוח החיה באירוע".

אך בפועל הופתעו בחוקרים. השתיים "נשמעו מפויסות ותחת החלפת האשמות הדדיות, כל אחת ניסתה להסביר מדוע ולמה הודתה. מהשיחה עולה שהנאשמות שלמות עם התיאור שמסרה אנה …לסיום הפרק לא למותר לציין כיצד בהמשך השיחה דיברו השתיים בקור רוח ובאופן מחושב על אורך המאסר הצפוי להן ועל דרכים אפשריות להפחית את התקופה," כותבת השופטת ומציינת, כי הדיאלוג בין השתיים נעדר גם מירמור וכעס של אדם שמופלל על לא עוול בכפו.

תם אך לא נשלם

שלושת שופטי בית המשפט – מרים דיסקין, רענן בן-יוסף ונורית אחיטוב – החליטו איפה להרשיע את השתיים בסעיפי רצח בכוונה תחילה, ברצח אגב ביצוע שוד ובנוסף לכך בהצתה, בהשמדת ראייה ובשיבוש הליכי משפט.

"בית המשפט ראה עין בעין את כל טענות התביעה," הגיבה בסיפוק עורכת הדין סנאית פישר-אהרוני. "זהו רצח אכזרי במיוחד," היא ציינה והוסיפה כי התביעה תלמד את הכרעת הדין ותדרוש מאסרים מצטברים בהתאם עד כדי מאסר עולם.

עורכי הדין קטי צווטקוב, ניל סימון וירוסלב מץ, מהסנגוריה הציבורית, המייצגים את הנשים, מסרו כי "מדובר בשלב אחד מתוך מערכה משפטית גדולה שצפויה להימשך. הטענות שהצגנו הן כבדות משקל. אחרי שנלמד לעומק את הכרעת הדין נבחן את האפשרויות להמשיך ולשכנע את בית המשפט במסגרת הערכאות הגבוהות".