ישראל-ארצות הברית: לשים את הדברים על השולחן

הדיבורים הבלתי פוסקים על אופק מדיני, הדרישה לנקוט ביוזמה מדינית והתפתחות רגשות אשם שהנה לא עשינו די, הם מחלה מערבית שאין לה מקום באזורנו. לאסלאם יש זמן – אז גם לנו יש את הזמן

ישראל-ארצות הברית: לשים את הדברים על השולחן

הדיבורים הבלתי פוסקים על אופק מדיני, הדרישה לנקוט ביוזמה מדינית והתפתחות רגשות אשם שהנה לא עשינו די, הם מחלה מערבית שאין לה מקום באזורנו. לאסלאם יש זמן – אז גם לנו יש את הזמן

היחסים הלא טובים בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נגזרים בראש וראשונה מכך שארה"ב לא מבינה ולא קוראת נכון את המציאות המזרח תיכונית, ופועלת באופן המתאים אולי למדינות כמו צרפת, אנגליה ושבדיה ולא למעצמת-על.

היחסים האישיים בין שני המנהיגים האלה הם חשובים, אך הם לא לב העניין. זה התחיל בכך שברק אובמה, בראשית כהונתו, ביקר במצרים ובנאום שנשא באוניברסיטת קהיר הוא ביקש מחילה מהעם המצרי, והעולם הערבי-אסלאמי כולו, על תקופת הקולוניאליזם האמריקני והמערבי באזור, ודילג על ישראל במכוון.

תחת שיאמר למנהיגי ערב, שארצותיהן גדולות ורחבות ידיים, הן מבורכות במשאבים רבים ואיש מלבדם איננו שולט בהן עוד, ויקרא להם לשאת באחריות לפיתוח עמיהם וארצותיהן ולהשתלבות קונסטרוקטיבית בתהליכים הגלובליים והמודרנה, וארה"ב תיתן את ידה ותסייע להן במאמצים החשובים האלה, הוא בחר לכפוף את גבו ולהתנצל בפניהם.

מפליא עד כמה מעצמת-על כמו ארה"ב פועלת באופן כל כך חובבני ופשטני ומחזקת בכך מגמות שליליות באזורנו. את הבוץ הזה אנו סופגים בעוצמה הולכת וגוברת מאז התמנותו של ברק אובמה לנשיא. נראה שהמערבונים האמריקניים אינם רק סרטים אלא תרבות חיים שלמה. אחרת, אי אפשר להבין את דרכם כאן.

ארה"ב נכשלה עם המצרים, עם ארדואן והטורקים, עם עירק ואפגניסטאן, בסוריה, בלוב ואיפה לא, והיא כושלת גם עם ישראל.

תפישה שגויה של המציאות. אובמה (צילום: הבית הלבן)
תפישה שגויה של המציאות. אובמה (צילום: הבית הלבן)

ביסוד הקלקול הגדול בינינו לנשיא ארה"ב ניצבת התפיסה של "שתי מדינות לשני העמים", כדבר הטוב היחיד הקיים לפתרון השאלה הפלסטינית. איש בקרב הממשל האמריקני לא טרח לבחון מחדש את התפיסה הישנה הזו השגורה בפי כל ולרעננה, וכך גם רבים בתוכנו. לאור החורף הערבי הקר והאכזר והמלחמה האחרונה בעזה, תהיה זו איוולת להמשיך ולתמוך בעמדות שפג תוקפן ואינן רלוונטיות עוד.

לא צריך להיות חוקר אסלאם מפורסם כדי לדעת ולהבין את הקונפליקט ההיסטורי הגדול שיש לאסלאם עם היהודים מיום היווסדו. כמו הנצרות שהקדימה אותם, גם המוסלמים רואים את עצמם כעם הנבחר – כמחליפיהם של היהודים. לדידם, היהודים כשלו והם אינם ראויים עוד להיות נבחרים.

כשמסביב יהום הסער, ועקרון הריבונות המדינתי הקדוש נשחק עד דק ומגילת זכויות האדם מושלכת אחר כבוד לבארות המים היבשים של מדבריות ערב על ידי לוחמי דאע"ש, ואיש איננו יודע כיצד יראו פני האזור אפילו בעוד שנה, זו לא העת להקים מדינת ננס פלסטינית שתאחז בגרונה של ישראל.

יצאנו מלבנון וקיבלנו את החיזבאללה. יצאנו מעזה וקיבלנו את החמאס. מי תוקע לידינו שזה יהיה אחרת כשנצא מיהודה ושומרון? אני לא הייתי מהמר ככה עם ההיסטוריה. ישראל איננה ניסוי שאפשר לחזור בו. היא עובדה קיימת.

במלחמת העולם השנייה היו יותר מ-50 מיליון פליטים באירופה, שכולם נקלטו בארצותיהן החדשות. רק באזורנו 650 אלף פליטים פלסטינים, שברחו וגורשו משטחי ארץ ישראל בעת מלחמת העצמאות, הפכו לפתע לרוב עם. התמונה ידועה לכל: הערבים הפכו את הפליטים למנוף לנגח את ישראל במגמה לנפנפה מן האזור. זה הסיפור ואין אחר. כל פתרון בר קיימא ובר היתכנות של הבעיה הפלסטינית חייב להיגזר מנכונותם של הערבים להכיל אותם בארצותיהם. וככך, אפשר להתנסח ולומר שכל עוד הפלסטינים עם גבם לירדן ולמצרים ועם פניהם למדינת ישראל לא ישרור כאן שלום.

לא עלינו ולא על ידידנו במערב להקים את המדינה הפלסטינית. אם הערבים רוצים להקים להם מדינה שיעשו זאת בשטחיהם ואנחנו את חלקנו ניתן בבוא הזמן וכשהדברים יתייצבו ויתבהרו, ובזאת יסתיים ה"כיבוש". פתרון ריאלי אפשרי הוא שילובם של הפלסטינים במסגרת מדינת ירדן, כפי שהיה המצב לפני מלחמת ששת הימים. נוכל אז להעביר לידי המסגרת שתקום חלקים ניכרים משטחי יהודה ושומרון, אך בשום פנים ואופן לא את כולם. וזאת רק לאחר ששטחים אלה יפורזו ויובטח ביטחוננו.

מדינת ננס בגבולות 67 ומעמד חזק לה בירושלים היא נוסחת התאבדות ולא פתרון בר קיימא. מבחינת הערבים והפלסטינים זה עוד צעד בדרך הארוכה לסילוקה של ישראל מן האזור. רק לחשוב על נמל בעזה ואניות מלחמה איראניות וטורקיות עוגנות שם דרך קבע,  מעורר חלחלה. וירושלים כבירת המדינה הפלסטינית משמעותה מהומה אזורית רבתית שאיש לא יודע את סופה. ואין כמו ירושלים לסמל את נצחונו הגדול של האסלם על היהודים במלחמתם להחלפתם כעם הנבחר.

עלינו להישמר שלא להכפיף את הדיון הציבורי בתוכנו בשאלה הפלסטינית למסגרות פוליטיות, אידאולוגיות וערכיות קיימות, ולשאוף לנהלו באופן ענייני ומקצועי ככל האפשר. רק כך נגיע להסכמות לאומיות נרחבות ולדרך ראויה יותר. הימין הקיצוני המשיחי הוא סכנה לקיומנו בדיוק כפי שהשמאל הגאולי, הסבור שבידו מטה קסמים העונה לשם "הערכים האוניברסליים", שיביא מזור לכל חוליי העולם. לא זה ולא זה. שתי מדינות לשני העמים היא  תפיסה גאולית מבית היוצר של השמאל, וסיפוח כל שטחי יהודה ושומרון ובניית בית המקדש והשאר בידי שמיים –  מבית מדרשו של הימין המשיחי.

צודק ראש הממשלה בנימין נתניהו בכך שהוא מסתייג מרעיון שתי המדינות, כפי שהתקבע עד היום בעולם. ואובמה, שזכה בפרס נובל לשלום, לו רק היה יודע שהקמת מדינה פלסטינית, במודל השגור כיום, מהווה איום ישיר על קיומה של המדינה, אני בטוח שלא היה רוצה ששמו ייחרט בהיסטוריה כמי שנתן את ידו לאסון נוסף על העם היהודי.

ובעיקר נדרש להבין שלא הכול תלוי אך ורק בנו ובמעשי ידינו. גם הערבים נושאים באחריות לדברים. כל פתרון המשחרר אותם מאחריותם לבעיה הפלסטינית, הוא פסול מראש ואין לקבלו. כמו כן, יהיה עלינו להבליג ולהישמר שלא להיסחף אחר הדחפים האנושיים ההרסניים לשליטה ולריבונות על המציאות. הדיבורים הבלתי פוסקים על אופק מדיני, הדרישה לנקוט ביוזמה מדינית והתפתחות רגשות אשם שהנה לא עשינו די, הם מחלה מערבית שאין לה מקום באזורנו. לאסלאם יש זמן – אז גם לנו יש את הזמן. הציונות המודרנית החלה לפני למעלה מ-120 שנה ועם כל הבעיות בדרך אנו פורחים ומשגשגים, ואין להלך עלינו אימים.

על ברק אובמה לבוא בדרישות כלפי הערבים ולא כלפינו. אנחנו את חלקנו ניתן בבוא העת. ובראייה שכזו אפשר בהחלט לסכם ולומר ש"הכיבוש" במובנים רבים נכפה עלינו.

ואחרית דבר: הסיפור הזה שיש בתוכנו אנשים טובים שרוצים בשלום ומולם אנשים רעים שמתנגדים לו חייב להיפסק ומיד. עלינו לעבור משיח של משאלות לב לשיח על הרלוונטי ועל האפשרי והמציאותי בחיינו. ימי הזיכרון ליצחק רבין נכון יותר שיוקדשו לחיזוק הדמוקרטיה והמשותף והמאחד בינינו, מאשר ילבו עוד יותר את אש שיח המשאלות בתוכנו, בעצם טיפוח אשליית השלום התלוי אך ורק בנו.

7 Comments

  1. גידי
    9 בנובמבר 2014 @ 17:10

    נמרוד שלום .
    1.תודה,דבריך מאירים ומחכימים.לגבי מדינה פלסטינית אני קצת חולק ומוכן למדינה כזו בתנאי שיהיה למי שירצה ויהיה מוכן לנהל אותה.
    2.ראה מי תוקף אותך,עמית מנדלזון היקר. לגביו אומר דברים (לא רק שלי).
    מדובר בישראלי שירד למרסיי,היינו עיתונאי שהוא אופוזיציה גולה.בהיותו מהגר אינו ממש מכיר את החברה בישראל.הוא עויין לכל מה שאנו מאמינים.(כשהוא מגיע לביקור ,בירידה מהמטוס הוא מכה מוכס)
    הפלסטינים הם הגיבורים שלו וכל מה שקשור לממסד הישראלי (צבא-8200,שבכ,מוסד ,משטרה,חכים ,שרים וכו
    מתוארים ומתייחס אליהם באופן מעליב ופוגע. הביטחון הוא אוייב ,התקציב, המבצעים,אנשי קבע מטוסים,טייסים, הכל כישלון ואין בו צורך…
    נראה שמטרתו של עמית היא למצוא חן בעיני אדוניו החדשים,לכן הוא לועג לנו.
    את הלגיטימציה לדבריו וכתבותיו הוא שואב מאירופה מכורתו(שבדיה,?) הוא כבר לא בצד שלנו…
    המרחק והגלות של עמית גורמים לו להתגעגע למה שתם זמנו ועבר מהארץ.לכן דבריו בטלים.
    אני תמיד אקבל את עמית כשיחזור והוא מוזמן.

    • עמית מנדלזון
      9 בנובמבר 2014 @ 21:14

      תודה גידי, אבל נראה לי שהסיכוי שאתה שנחת אצלי גדול יותר בקצב בו הבלאגן בישראל מתגבר. רק לידיעתך עמית מנדלזון שירת ב- 8200 ואין לו דבר מה רע לומר על טייסים ואכן הוא אנטי הממסד המושחת שאתה מגן עליו. אירופה איננה מכורתו כי הוא נולד בישראל וחי בה 43 שנה, ביתו משרתת שם בצבא ולכן הוא מעביר ויעביר ביקורת תמיד, כשהיא במקום. מדינה שביקורת בה אסורה איננה דמוקרטיה, מדינה בה מתייחסים למעבירי ביקורת כאל בוגדים היא דיקטטוורה לאומנית, ואלו שמסרבים לקבל ביקורת למרות שהכל מתרחש תחת אפם לאלו קוראים… בנות יענה

  2. נמרוד נוי
    9 בנובמבר 2014 @ 6:08

    תודה על התגובות
    במאמרי התייחסתי בעיקר לממשל אובמה ולא למכלול היחסים שלנו עם ארה"ב. וודאי שהקשר עם ארה"ב הוא קריטי לישראל, אך אין להלך אימים עלינו בתרחישים קיצוניים כמו ניתוק הקשר עם ארה"ב. עיקר הדיון התייחס לנושא הקמת המדינה הפלשתינאית ועמדתי הייתה נגד. עלינו לשבת עם עצמנו בנחת ולבחון אחד לאחד את האפשרויות מה נכון וטוב לעשות ומה לא. אני בהחלט סבור שרעיון המדינה הפלשתינאית בנוסח השגור כיום הוא אסוני לישראל. עלינו כמובן לכלכל את צעדנו בתבונה אך תמיד לזכור שלא הכל תלוי אך ורק בנו, ולעמוד על שלנו בנחישות ובאומץ לב. עתידה של ישראל לא יכול להיות תלוי במה שמדינות העולם אומרות. למרביתן אין רצון אמתי לפתור את הבעיות במזרח התיכון והן מעדיפות את המלאכה הקלה של יציאה צינית וחזיתית כל כך נגד מדינת ישראל.

    • דותן
      9 בנובמבר 2014 @ 13:11

      נמרוד,

      נאה דרשת.

      גם במאמר וגם בתגובה.

      ישר כח!
      דותן

  3. מיכאל ב
    8 בנובמבר 2014 @ 23:29

    עמית, בכל הכבוד אתה טועה וביותר מנקודה אחת.
    א. איננו סועדים על שולחנו של אף אחד (כדאי שתלמד את העובדות ולא תתמכר למיתוסים שקריים).
    ב. ארצות הברית זקוקה לנו בדיוק כמו שאנחנו זקוקים לה מבחינה מדינית.
    ג. ארצות הברית בגדה בנו לא פעם כל עוד זה התאים לממשל שהיה בה באותו זמן, כמה דוגמאות:
    1. ארצות הברית בניגוד למחויבותה ב67 לא פתחה את מיצרי טירן וקר הזהירה אותנו שלא נהיה הראשונים שיתקפו, מזל שלא שמענו בעצתם. 2. לאחר הפסקת האש ב70 כשהמצרים הזיזו את טילי הקרקע אוויר בניגוד להסכם ארצות הברית לא נתנה לישראל להכריז אולטימטום, הטילים הוזזו ודם ישראלי רב נשפך בשל כך. 3. קיסינג'ר עיכב את הרכבת האווירית כדי: "שהישראלים יקיזו עוד דם ויהיו נוחים יותר למשא ומתן"
    4. הם הצילו את הארמיה השלישית המצרית.
    5. הם הפעילו לחץ על ישראל לסגור את פרוייקט הלביא כדי לשפר את מכירות הF16. לאחר סגירת הלביא הוכפל מחיר המטוס האמריקאי.
    6. במלחמת המפרץ הם שכנעו אותנו לא להתערב כי "הם יטפלו במשגרים" הם לא פגעו באף משגר וההרתעה הישראלית נפגעה קשות.
    7. בניגוד לטענתך "העולם" אינו יכול להוות שיקול מכריע כשבטחוננו הלאומי מונח על הכף, אחרת לא למדנו כלום מההיסטוריה.

    • עמית מנדלזון
      9 בנובמבר 2014 @ 0:11

      כן ? בוא נראה מה יקרה למדינת ישראל בלי תמיכת ארצות הברית. מי מממן את כיפת הברזל ? ארה"ב, מי מוכר לישראל נשק ? ארה"ב, מי דואג לערבויות ענק למדינת ישראל ? ארה"ב, מה יקרה אם ארה"ב תוותר פעם אחת על זכות הווטו שלה בנושא החלטות כנגד ישראל ? ברוך אחד גדול, האם ארצות הברית באמת זקוקה לישראל ? לא היא ממש לא זקוקה לישראל, פעם ישראל היתה נכס אסטרטגי, היום היא קוץ בישבן. האמריקאים ממש לא יוטרדו מהיעלמה של מדינת ישראל.
      בטחוננו הלאומי מונח על הכף כי מר נתניהו הניח אותו על הכף, הוא סיבך את כל העסק, ועומד להחריב את ירושלים או שיאלץ לכבוש אותה מחדש בדם רב.
      רק דבר אחד לגבי העולם, אם העולם יחליט להחרים את ישראל כמדינת אפרטהייד יהיו לך הרבה ירקות ופירות בזול והמון חקלאים רעבים, העולם יחליט שיש מדינה פלשתינית ולא נתניהו ובלי תמיכת ארה"ב תושבי מדינת ישראל יכולים להתחיל להתקפל

  4. עמית
    8 בנובמבר 2014 @ 20:15

    נמרוד, זה נכון אף אחד לא מבין אותנו, אבל מדינה כמו ארה"ב לא צריכה להבין אותנו, אנחנו סועדים על שולחנה, וללא הארוחות חינם הללו אנחנו משולים כמתים. את החמאס והחיזבאללה אנחנו סייענו להקים כי חשבנו לשחק אלוהים במקומות אחרים. ואת הבומרנג הזה קיבלנו בפנים. יצאנו מלבנון כי… נכנסנו לשם, מדינה ריבונית שלא היתה לנו שום זכות להיכנס אליה, נכנסנו לעזה ויצאנו ממנה כי גם עזה כבר איננה בריבונות ישראלית. מה אתב בדיוק רוצה ? שננעץ רגליים בקרקע נישא תפילה לאל עליון. ונתעלם מהעולם ?

היחסים הלא טובים בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נגזרים בראש וראשונה מכך שארה"ב לא מבינה ולא קוראת נכון את המציאות המזרח תיכונית, ופועלת באופן המתאים אולי למדינות כמו צרפת, אנגליה ושבדיה ולא למעצמת-על.

היחסים האישיים בין שני המנהיגים האלה הם חשובים, אך הם לא לב העניין. זה התחיל בכך שברק אובמה, בראשית כהונתו, ביקר במצרים ובנאום שנשא באוניברסיטת קהיר הוא ביקש מחילה מהעם המצרי, והעולם הערבי-אסלאמי כולו, על תקופת הקולוניאליזם האמריקני והמערבי באזור, ודילג על ישראל במכוון.

תחת שיאמר למנהיגי ערב, שארצותיהן גדולות ורחבות ידיים, הן מבורכות במשאבים רבים ואיש מלבדם איננו שולט בהן עוד, ויקרא להם לשאת באחריות לפיתוח עמיהם וארצותיהן ולהשתלבות קונסטרוקטיבית בתהליכים הגלובליים והמודרנה, וארה"ב תיתן את ידה ותסייע להן במאמצים החשובים האלה, הוא בחר לכפוף את גבו ולהתנצל בפניהם.

מפליא עד כמה מעצמת-על כמו ארה"ב פועלת באופן כל כך חובבני ופשטני ומחזקת בכך מגמות שליליות באזורנו. את הבוץ הזה אנו סופגים בעוצמה הולכת וגוברת מאז התמנותו של ברק אובמה לנשיא. נראה שהמערבונים האמריקניים אינם רק סרטים אלא תרבות חיים שלמה. אחרת, אי אפשר להבין את דרכם כאן.

ארה"ב נכשלה עם המצרים, עם ארדואן והטורקים, עם עירק ואפגניסטאן, בסוריה, בלוב ואיפה לא, והיא כושלת גם עם ישראל.

תפישה שגויה של המציאות. אובמה (צילום: הבית הלבן)
תפישה שגויה של המציאות. אובמה (צילום: הבית הלבן)

ביסוד הקלקול הגדול בינינו לנשיא ארה"ב ניצבת התפיסה של "שתי מדינות לשני העמים", כדבר הטוב היחיד הקיים לפתרון השאלה הפלסטינית. איש בקרב הממשל האמריקני לא טרח לבחון מחדש את התפיסה הישנה הזו השגורה בפי כל ולרעננה, וכך גם רבים בתוכנו. לאור החורף הערבי הקר והאכזר והמלחמה האחרונה בעזה, תהיה זו איוולת להמשיך ולתמוך בעמדות שפג תוקפן ואינן רלוונטיות עוד.

לא צריך להיות חוקר אסלאם מפורסם כדי לדעת ולהבין את הקונפליקט ההיסטורי הגדול שיש לאסלאם עם היהודים מיום היווסדו. כמו הנצרות שהקדימה אותם, גם המוסלמים רואים את עצמם כעם הנבחר – כמחליפיהם של היהודים. לדידם, היהודים כשלו והם אינם ראויים עוד להיות נבחרים.

כשמסביב יהום הסער, ועקרון הריבונות המדינתי הקדוש נשחק עד דק ומגילת זכויות האדם מושלכת אחר כבוד לבארות המים היבשים של מדבריות ערב על ידי לוחמי דאע"ש, ואיש איננו יודע כיצד יראו פני האזור אפילו בעוד שנה, זו לא העת להקים מדינת ננס פלסטינית שתאחז בגרונה של ישראל.

יצאנו מלבנון וקיבלנו את החיזבאללה. יצאנו מעזה וקיבלנו את החמאס. מי תוקע לידינו שזה יהיה אחרת כשנצא מיהודה ושומרון? אני לא הייתי מהמר ככה עם ההיסטוריה. ישראל איננה ניסוי שאפשר לחזור בו. היא עובדה קיימת.

במלחמת העולם השנייה היו יותר מ-50 מיליון פליטים באירופה, שכולם נקלטו בארצותיהן החדשות. רק באזורנו 650 אלף פליטים פלסטינים, שברחו וגורשו משטחי ארץ ישראל בעת מלחמת העצמאות, הפכו לפתע לרוב עם. התמונה ידועה לכל: הערבים הפכו את הפליטים למנוף לנגח את ישראל במגמה לנפנפה מן האזור. זה הסיפור ואין אחר. כל פתרון בר קיימא ובר היתכנות של הבעיה הפלסטינית חייב להיגזר מנכונותם של הערבים להכיל אותם בארצותיהם. וככך, אפשר להתנסח ולומר שכל עוד הפלסטינים עם גבם לירדן ולמצרים ועם פניהם למדינת ישראל לא ישרור כאן שלום.

לא עלינו ולא על ידידנו במערב להקים את המדינה הפלסטינית. אם הערבים רוצים להקים להם מדינה שיעשו זאת בשטחיהם ואנחנו את חלקנו ניתן בבוא הזמן וכשהדברים יתייצבו ויתבהרו, ובזאת יסתיים ה"כיבוש". פתרון ריאלי אפשרי הוא שילובם של הפלסטינים במסגרת מדינת ירדן, כפי שהיה המצב לפני מלחמת ששת הימים. נוכל אז להעביר לידי המסגרת שתקום חלקים ניכרים משטחי יהודה ושומרון, אך בשום פנים ואופן לא את כולם. וזאת רק לאחר ששטחים אלה יפורזו ויובטח ביטחוננו.

מדינת ננס בגבולות 67 ומעמד חזק לה בירושלים היא נוסחת התאבדות ולא פתרון בר קיימא. מבחינת הערבים והפלסטינים זה עוד צעד בדרך הארוכה לסילוקה של ישראל מן האזור. רק לחשוב על נמל בעזה ואניות מלחמה איראניות וטורקיות עוגנות שם דרך קבע,  מעורר חלחלה. וירושלים כבירת המדינה הפלסטינית משמעותה מהומה אזורית רבתית שאיש לא יודע את סופה. ואין כמו ירושלים לסמל את נצחונו הגדול של האסלם על היהודים במלחמתם להחלפתם כעם הנבחר.

עלינו להישמר שלא להכפיף את הדיון הציבורי בתוכנו בשאלה הפלסטינית למסגרות פוליטיות, אידאולוגיות וערכיות קיימות, ולשאוף לנהלו באופן ענייני ומקצועי ככל האפשר. רק כך נגיע להסכמות לאומיות נרחבות ולדרך ראויה יותר. הימין הקיצוני המשיחי הוא סכנה לקיומנו בדיוק כפי שהשמאל הגאולי, הסבור שבידו מטה קסמים העונה לשם "הערכים האוניברסליים", שיביא מזור לכל חוליי העולם. לא זה ולא זה. שתי מדינות לשני העמים היא  תפיסה גאולית מבית היוצר של השמאל, וסיפוח כל שטחי יהודה ושומרון ובניית בית המקדש והשאר בידי שמיים –  מבית מדרשו של הימין המשיחי.

צודק ראש הממשלה בנימין נתניהו בכך שהוא מסתייג מרעיון שתי המדינות, כפי שהתקבע עד היום בעולם. ואובמה, שזכה בפרס נובל לשלום, לו רק היה יודע שהקמת מדינה פלסטינית, במודל השגור כיום, מהווה איום ישיר על קיומה של המדינה, אני בטוח שלא היה רוצה ששמו ייחרט בהיסטוריה כמי שנתן את ידו לאסון נוסף על העם היהודי.

ובעיקר נדרש להבין שלא הכול תלוי אך ורק בנו ובמעשי ידינו. גם הערבים נושאים באחריות לדברים. כל פתרון המשחרר אותם מאחריותם לבעיה הפלסטינית, הוא פסול מראש ואין לקבלו. כמו כן, יהיה עלינו להבליג ולהישמר שלא להיסחף אחר הדחפים האנושיים ההרסניים לשליטה ולריבונות על המציאות. הדיבורים הבלתי פוסקים על אופק מדיני, הדרישה לנקוט ביוזמה מדינית והתפתחות רגשות אשם שהנה לא עשינו די, הם מחלה מערבית שאין לה מקום באזורנו. לאסלאם יש זמן – אז גם לנו יש את הזמן. הציונות המודרנית החלה לפני למעלה מ-120 שנה ועם כל הבעיות בדרך אנו פורחים ומשגשגים, ואין להלך עלינו אימים.

על ברק אובמה לבוא בדרישות כלפי הערבים ולא כלפינו. אנחנו את חלקנו ניתן בבוא העת. ובראייה שכזו אפשר בהחלט לסכם ולומר ש"הכיבוש" במובנים רבים נכפה עלינו.

ואחרית דבר: הסיפור הזה שיש בתוכנו אנשים טובים שרוצים בשלום ומולם אנשים רעים שמתנגדים לו חייב להיפסק ומיד. עלינו לעבור משיח של משאלות לב לשיח על הרלוונטי ועל האפשרי והמציאותי בחיינו. ימי הזיכרון ליצחק רבין נכון יותר שיוקדשו לחיזוק הדמוקרטיה והמשותף והמאחד בינינו, מאשר ילבו עוד יותר את אש שיח המשאלות בתוכנו, בעצם טיפוח אשליית השלום התלוי אך ורק בנו.

7 Comments

  1. גידי
    9 בנובמבר 2014 @ 17:10

    נמרוד שלום .
    1.תודה,דבריך מאירים ומחכימים.לגבי מדינה פלסטינית אני קצת חולק ומוכן למדינה כזו בתנאי שיהיה למי שירצה ויהיה מוכן לנהל אותה.
    2.ראה מי תוקף אותך,עמית מנדלזון היקר. לגביו אומר דברים (לא רק שלי).
    מדובר בישראלי שירד למרסיי,היינו עיתונאי שהוא אופוזיציה גולה.בהיותו מהגר אינו ממש מכיר את החברה בישראל.הוא עויין לכל מה שאנו מאמינים.(כשהוא מגיע לביקור ,בירידה מהמטוס הוא מכה מוכס)
    הפלסטינים הם הגיבורים שלו וכל מה שקשור לממסד הישראלי (צבא-8200,שבכ,מוסד ,משטרה,חכים ,שרים וכו
    מתוארים ומתייחס אליהם באופן מעליב ופוגע. הביטחון הוא אוייב ,התקציב, המבצעים,אנשי קבע מטוסים,טייסים, הכל כישלון ואין בו צורך…
    נראה שמטרתו של עמית היא למצוא חן בעיני אדוניו החדשים,לכן הוא לועג לנו.
    את הלגיטימציה לדבריו וכתבותיו הוא שואב מאירופה מכורתו(שבדיה,?) הוא כבר לא בצד שלנו…
    המרחק והגלות של עמית גורמים לו להתגעגע למה שתם זמנו ועבר מהארץ.לכן דבריו בטלים.
    אני תמיד אקבל את עמית כשיחזור והוא מוזמן.

    • עמית מנדלזון
      9 בנובמבר 2014 @ 21:14

      תודה גידי, אבל נראה לי שהסיכוי שאתה שנחת אצלי גדול יותר בקצב בו הבלאגן בישראל מתגבר. רק לידיעתך עמית מנדלזון שירת ב- 8200 ואין לו דבר מה רע לומר על טייסים ואכן הוא אנטי הממסד המושחת שאתה מגן עליו. אירופה איננה מכורתו כי הוא נולד בישראל וחי בה 43 שנה, ביתו משרתת שם בצבא ולכן הוא מעביר ויעביר ביקורת תמיד, כשהיא במקום. מדינה שביקורת בה אסורה איננה דמוקרטיה, מדינה בה מתייחסים למעבירי ביקורת כאל בוגדים היא דיקטטוורה לאומנית, ואלו שמסרבים לקבל ביקורת למרות שהכל מתרחש תחת אפם לאלו קוראים… בנות יענה

  2. נמרוד נוי
    9 בנובמבר 2014 @ 6:08

    תודה על התגובות
    במאמרי התייחסתי בעיקר לממשל אובמה ולא למכלול היחסים שלנו עם ארה"ב. וודאי שהקשר עם ארה"ב הוא קריטי לישראל, אך אין להלך אימים עלינו בתרחישים קיצוניים כמו ניתוק הקשר עם ארה"ב. עיקר הדיון התייחס לנושא הקמת המדינה הפלשתינאית ועמדתי הייתה נגד. עלינו לשבת עם עצמנו בנחת ולבחון אחד לאחד את האפשרויות מה נכון וטוב לעשות ומה לא. אני בהחלט סבור שרעיון המדינה הפלשתינאית בנוסח השגור כיום הוא אסוני לישראל. עלינו כמובן לכלכל את צעדנו בתבונה אך תמיד לזכור שלא הכל תלוי אך ורק בנו, ולעמוד על שלנו בנחישות ובאומץ לב. עתידה של ישראל לא יכול להיות תלוי במה שמדינות העולם אומרות. למרביתן אין רצון אמתי לפתור את הבעיות במזרח התיכון והן מעדיפות את המלאכה הקלה של יציאה צינית וחזיתית כל כך נגד מדינת ישראל.

    • דותן
      9 בנובמבר 2014 @ 13:11

      נמרוד,

      נאה דרשת.

      גם במאמר וגם בתגובה.

      ישר כח!
      דותן

  3. מיכאל ב
    8 בנובמבר 2014 @ 23:29

    עמית, בכל הכבוד אתה טועה וביותר מנקודה אחת.
    א. איננו סועדים על שולחנו של אף אחד (כדאי שתלמד את העובדות ולא תתמכר למיתוסים שקריים).
    ב. ארצות הברית זקוקה לנו בדיוק כמו שאנחנו זקוקים לה מבחינה מדינית.
    ג. ארצות הברית בגדה בנו לא פעם כל עוד זה התאים לממשל שהיה בה באותו זמן, כמה דוגמאות:
    1. ארצות הברית בניגוד למחויבותה ב67 לא פתחה את מיצרי טירן וקר הזהירה אותנו שלא נהיה הראשונים שיתקפו, מזל שלא שמענו בעצתם. 2. לאחר הפסקת האש ב70 כשהמצרים הזיזו את טילי הקרקע אוויר בניגוד להסכם ארצות הברית לא נתנה לישראל להכריז אולטימטום, הטילים הוזזו ודם ישראלי רב נשפך בשל כך. 3. קיסינג'ר עיכב את הרכבת האווירית כדי: "שהישראלים יקיזו עוד דם ויהיו נוחים יותר למשא ומתן"
    4. הם הצילו את הארמיה השלישית המצרית.
    5. הם הפעילו לחץ על ישראל לסגור את פרוייקט הלביא כדי לשפר את מכירות הF16. לאחר סגירת הלביא הוכפל מחיר המטוס האמריקאי.
    6. במלחמת המפרץ הם שכנעו אותנו לא להתערב כי "הם יטפלו במשגרים" הם לא פגעו באף משגר וההרתעה הישראלית נפגעה קשות.
    7. בניגוד לטענתך "העולם" אינו יכול להוות שיקול מכריע כשבטחוננו הלאומי מונח על הכף, אחרת לא למדנו כלום מההיסטוריה.

    • עמית מנדלזון
      9 בנובמבר 2014 @ 0:11

      כן ? בוא נראה מה יקרה למדינת ישראל בלי תמיכת ארצות הברית. מי מממן את כיפת הברזל ? ארה"ב, מי מוכר לישראל נשק ? ארה"ב, מי דואג לערבויות ענק למדינת ישראל ? ארה"ב, מה יקרה אם ארה"ב תוותר פעם אחת על זכות הווטו שלה בנושא החלטות כנגד ישראל ? ברוך אחד גדול, האם ארצות הברית באמת זקוקה לישראל ? לא היא ממש לא זקוקה לישראל, פעם ישראל היתה נכס אסטרטגי, היום היא קוץ בישבן. האמריקאים ממש לא יוטרדו מהיעלמה של מדינת ישראל.
      בטחוננו הלאומי מונח על הכף כי מר נתניהו הניח אותו על הכף, הוא סיבך את כל העסק, ועומד להחריב את ירושלים או שיאלץ לכבוש אותה מחדש בדם רב.
      רק דבר אחד לגבי העולם, אם העולם יחליט להחרים את ישראל כמדינת אפרטהייד יהיו לך הרבה ירקות ופירות בזול והמון חקלאים רעבים, העולם יחליט שיש מדינה פלשתינית ולא נתניהו ובלי תמיכת ארה"ב תושבי מדינת ישראל יכולים להתחיל להתקפל

  4. עמית
    8 בנובמבר 2014 @ 20:15

    נמרוד, זה נכון אף אחד לא מבין אותנו, אבל מדינה כמו ארה"ב לא צריכה להבין אותנו, אנחנו סועדים על שולחנה, וללא הארוחות חינם הללו אנחנו משולים כמתים. את החמאס והחיזבאללה אנחנו סייענו להקים כי חשבנו לשחק אלוהים במקומות אחרים. ואת הבומרנג הזה קיבלנו בפנים. יצאנו מלבנון כי… נכנסנו לשם, מדינה ריבונית שלא היתה לנו שום זכות להיכנס אליה, נכנסנו לעזה ויצאנו ממנה כי גם עזה כבר איננה בריבונות ישראלית. מה אתב בדיוק רוצה ? שננעץ רגליים בקרקע נישא תפילה לאל עליון. ונתעלם מהעולם ?

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן