[rating=3]

הסרט "משחק החיקוי" חושף נדבך נוסף מן העובדות שלא ידענו על מלחמת העולם השנייה: המסע הסודי ביותר של המתמטיקאי אלן טיורינג (בנדיקט קאמברבאץ', "12 שנים של עבדות"), לפצח את מערכת ההודעות המוצפנות של הנאצים, המכונה "אניגמה". העבודה במתקן הצבאי בלצ'לי פארק לצד פצחנים נוספים – יו אלכסנדר (מת'יו גוד, "האישה הטובה") וג'ואן קלארק המוכשרת (קירה נייטלי, "התחלה חדשה"), הביאה את טיורינג לרעיון מהפכני: בניית מכונה שחושבת ומסוגלת להערים על המערכת הגרמנית. היום אנו קוראים למכונה זו: מחשב.

בהתבסס על הספר: "אלן טיורינג: האניגמה", שכתב אנדרו הודג'ס, "משחק החיקוי" הוא סרט שמצליח להביא תובנות חדשות על תת-הסוגה, המתישה כבר למדי, העוסקת במלחמת העולם השנייה, ומציע אנסמבל נהדר של שחקנים מצוינים. בעוד שהתסריט והליהוק טובים, הסרט אינו סוחף ברמה קולנועית, ומביא את אחד הדיוקנאות המשעממים יותר של פני המלחמה.

הבמאי הנורבגי, מורטן טילדום ("ציידי הראשים"), נמצא במיטבו כאשר הוא מביים את הסרט כמו מחזה. מבנה התפאורה פשוט, הצילום חד ומודרני, וההפקה זורקת את הצופים מבחינה סגנונית לעידן מלחמת העולם השנייה. טילדום מאפשר לשחקנים לפצח כל סצנה במינימום התערבות, וכתוצאה מכך, רוב האינטראקציות בין הדמויות מסקרנות לצפייה.

מה שלא כל כך מעניין, הוא תיאור המלחמה מחוץ לבלצ'לי פארק. מונטאז' הצילומים של כלי תחבורה מלחמתיים אמור לתאר את קרבות מלחמת העולם השנייה – או שאולי אמור לתאר את הפער בין דמיון הפצחנים למציאות האמיתית של מלחמה. סצנות שיחה מבוימות היטב לצד שחזורים פשוטים למראה, יוצרים אווירה של צפייה בדוקו-דרמה עשויה היטב של ערוץ ההיסטוריה, ולא בקולנוע גדול. עובדה זו אמנם לא טורפת את קלפי הסרט, אבל זה מספיק כדי למנוע מ"משחק החיקוי" להגיע לדרגות של סרט ענק.

"משחק החיקוי" בנוי על התסריט באורך המלא הראשון של גרהם מור, ואפילו עם החירות המסוימת שנלקחה מן הביוגרפיה הספרותית, כשחלק גדול מן המידע נשאר בחוץ – זהו עדיין סיפור מעורר השראה. באמצעות שימוש רב בפלאשבקים (הצרות שלאחר המלחמה של טיורינג, גבורתו במלחמה וטראומות ילדות), אנו מקבלים הגדרת דמות מוצקה, כיצד גאון אקסצנטרי זה תמיד סבל ממוזרויות, שכללו אישיות על גבול האספרגר, או שנדחק לארון בשל היותו הומוסקסואל – מה שנחשב לפשע על פי החוק הבריטי של אותה התקופה.

קאמברבאץ' מפעיל בסרט זה חלק מגינוני האופי של "שרלוק", שאותו גילם בעבר, ואף מצליח להדגיש ניואנסים נוספים אל מול עדינות, וזאת כדי לספק תובנה עמוק הרבה יותר על טיורינג. גוד ונייטלי מוכיחים את עצמם כשחקני תמיכה נהדרים. גוד שופע ביטחון, נעים הליכות וקסם. באופן דומה, נייטלי חמודה, קרת רוח וחזקה כאישה מבריקה החיה בעידן שוביניסטי.

"משחק החיקוי" הוא פיסה נהדרת של תיאטרון היסטורי, שלא ממש מצליח לחבק את הזהות הקולנועית שלו באופן מלא. הנושא המרכזי של העלילה מבדל אותו מסרטי הזיכרונות הרגילים – ובשילוב עם ההופעות של קאמברבאץ' ושות', בהחלט אפשר לכנות זאת כשילוב מנצח. גם אם פספסתם את הסרט בבתי הקולנוע, ובמקום זאת אתם מחכים שיופיע בטלוויזיה, לא יקרה כלום; אבל אם תרצו להיות מעורים בעונת פרסי האוסקר וגלובוס הזהב המתקרבת, הסרט בהחלט ראוי לצפייה.