ככל שנמשיך להתעלם מן הצורך הדורי האקוטי שלנו לטפל במערכות חיינו הציבוריים במדינה ובראשם חולשתם הקולוסאלית של המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, כך ילכו ויעמיקו בתוכנו מגמות של שקיעה והדרדרות. כך, מדי שנתיים בממוצע נלך לבחירות וכך, השיח הציבורי המלווה אותנו יהיה אלים ודורסני יותר ובעיקר מסית ומדיח. וכך גם תתפתחנה תופעות שליליות לרוב הפוגעות בחוסנה ובטחונה של המדינה. וזה בדיוק גם מה שקורה לנו כבר קרוב לשלושים שנה.

כמו תמיד לצד סיפור גדול מופיעים לרוב סיפורים קטנים יותר שלעיתים הם הדבר. כשניגשתי לסכם בספרי על הפוליטיקה את התופעה המרתקת הזו של חולשת המערכת הפוליטית בישראל, הזדקר כלפי מעלה הסיפור המדהים של 'כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות'. הדברים אינם כשורה לא מפני שהאנשים הם רעים אלא מפני שהם לא עושים את הדברים הנכונים. הם אינם קוראים נכון את המציאות, אינם מזהים את עוצמת חומרתם של הדברים ואינם מתרוממים לגודל העשייה והאחריות הנדרשים.
כך למשל, ניתן להצביע על תום עידן 'בחורינו הטובים-מלח הארץ-גיבורי החייל'. כל עוד הם פעלו תחת נוכחותם והשפעתם של האבות המייסדים, שעיצבו את מערכותיה וערכיה של המדינה, הם פרחו ועמם גם המיתוס הגדול שלהם. אם היעלמותם של המייסדים לא השכילו אותם 'גיבורים' לעצב מחדש את אורחותיה של המדינה בהתאם לנדרש בגין שינויי העיתים. ממשרתי ציבור הם הפכו לאליטה המשרתת את עצמה ובזה הסתיים הפלא הגדול הזה. הם עשו לביתם וברחו מאחריותם הציבורית. ועתה הם ניצבים בפתח וחוסמים כל ניסיון לשינוי ולחדשנות.

ואנחנו החלטנו שפוליטיקה איננה מקצוע שיש ללומדו ולהעמיק בו. נדמה לנו שפטפוט בלתי נלאה על שלום וביטחון וחברה וכלכלה היא העשייה הפוליטית האולטימטיבית. כך, מבלי משים שמנו קץ לישות החשובה הזו במארג הדמוקרטי של חיינו. הלאמנו אותה ולמעשה אין מתקיימים בארצנו חיים פוליטיים של ממש. כרתנו מחיינו את הדבר החשוב הזה שתפקידו לייצר עוצמה של חיים דמוקרטיים בקרבנו. עוצמה שתאפשר להגיע להסכמות לאומיות נרחבות, לנהל שיח ציבורי פורה ומניב ולא מסית ומדיח, לקבל החלטות ולהגשימן. ואז מתרגשים עלינו הפסדים עצומים ואנו מתקשים להתמודד עמם.

תחת שנעמול על טיפוח מערכות חיינו הציבוריים אנו מרוממים את עצמנו בערכים ובאידאולוגיות במנוסתנו מאחריות לכישלונם הגדול. איננו מבינים שטובת המדינה איננה יכולה לבוא על חורבותיה של המערכת הפוליטית. שטובת המדינה היא טובת הפוליטיקה. איננו מבינים שבמו ידינו אנו מבססים כאן חברה שמייצרת בעיות ולא פותרת אותן. כל הדבר הלא טוב הזה מתנקז אל השיח הציבורי, שבעזרת התקשורת מעצים עוד יותר את הרוח המשלהבת הרעה שלא משאירה בידינו כל סיכוי להיחלץ מן המייצר אליו נקלענו.

מועמדי הרשימות לכנסת בבחירות הקרובות הם אנשים טובים בעיקרם. חלקם דור חדש של צעירים ששואפים לטוב. באמונה שלמה. אך כל זאת לא יואיל להם ולנו אם כל פועלם יסתכם בעשיית עוד מאותו הדבר שעשו קודמיהם. מהפך אמיתי ייעשה כאן רק כאשר נבין כולנו שיש להשיב את הפוליטיקה אל העם. שיש לחלצה ממלטאות המדינה ולאפשר לה לתפקד באופן אוטונומי. שללא מערכות ציבוריות איכותיות לא נוכל להתרומם מעלה מעלה.

אפשר להבין את מאמציו ורצונו של השמאל להוריד את בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה. הוא הרוויח את זאת בצדק. אך כדי להוות אלטרנטיבה של ממש צריכים להתקיים שני דברים מהותיים: סיפור חדש ומאתגר ומנהיגות מכוננת. ושני אלה מאוד חסרים בשמאל בראשות המחנה הציוני. קומבינות פוליטיות כאלה ואחרות אינן תחליף לעשייה מהותית כמו גם קמפיין אלים ודורסני, כאמור לעיל. זה לא הם זה אנחנו צריך להיות הקו המוביל החדש כדי לחולל כאן תמורות של ממש. חלוקת הציבור לאנחנו הטובים והם הרעים חייבת לפנות את מקומה לאנחנו אחד גדול. כולנו נושאים באחריות לכישלונו של הדור. זה סיפור ענק שצריכים לספרו ואיש לא עושה זאת.