האם מותר לקרוא לשופט: "בן זונה"?, או מה לגבי קריאות כמו "אידיוט" ו"אפס", לשוטר? למה אדם אחד שקרא לשוטר "בן זונה" זוכה מאשמה ואילו אחר שכינה קבוצת שוטרים בהפגנה "בני זונות שרמוטות", הורשע?,  האם לקרוא לקצין צה"ל "רוצח" זה חלק מחופש הביטוי? איזה ביטוי מהווה עבירה פלילית ואיזה ביקורת קיצונית אך לגיטימית?, על שאלות אלו יצטרך הרכב מיוחד בן 9 שופטים לדון ביום ראשון הקרוב בבית המשפט העליון. מה הן גבולות עבירת "העלבת עובד ציבור" ומתי אזרח זועם ישלח לכלא על אמירותיו כמו הדוגמאות שמובאות לעיל. על פי נתוני המשטרה שנמסרו לאגודה לזכויות האזרח, בשנת 2014 בלבד הוגשו 1,620 כתבי אישום עם סעיף העלבת עובד ציבור, ב-131 מתוכם היה זה סעיף האישום היחיד. מדובר בעלייה דרמטית משנת 2013, אז הוגשו 1,255 כתבי אישום. אין נתונים על כמה חקירות נפתחו בעניין הסעיף, אולם סביר להניח שמדובר במספרים גדולים בהרבה.

הדיון ביום ראשון הקרוב יתקיים סביב ערעורו של הרב אליצור סגל, תושב ההתנחלות עפרה שבשלהי 2004 פרסם מאמר בעלון של תנועת "מנהיגות יהודית" של משה פיגלין, על רקע תכנית ההתנתקות, שבו תקף את הרב הצבאי הראשי באותם ימים, ישראל וייס.
"הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות – איסור ייהרג ובל יעבור", "הרב הצבאי שותף לחילול שבת שהוא איסור סקילה", "הרב הצבאי שותף לביטול מצוות יישוב הארץ", "הוא שותף להאכלת אלפי יהודים באיסורי דאורייתא" נכתב במאמר  שכתב סגל. בעקבות תלונה במשטרה שהגיש ח"כ מטעם מפלגת העבודה, הוגש נגדו כתב אישום וביולי 2006 הורשע סגל בגין העלבת עובד ציבור. הערעור ידון סביב הרשעה חריגה בעבירה של העלבת עובד ציבור שתעלה לדיון את המתח שבין העבירה לחופש הביטוי.
במהלך המשפט, נאלצה הפרקליטות למסור מידע על כל ההחלטות הנוגעות להעמדה לדין בעבירה זו בשנים 2003 ,2004 ו-2006. מהנתונים שהוגשו לבית המשפט התברר, כי מתוך 65 תלונות שטופלו בפרקליטות המדינה, הועמדו רק 3 לדין על עבירה של העלבת עובד ציבור: על הפצה של תמונת המפכ"ל דאז משה קראדי עם צלב קרס, על צעקות "מגרש יהודים" "עוקר ישובים" "בוגד" ו"נבלה" שהופנה לאלוף (מיל) ח"כ אלעזר שטרן בבואו לכותל, ועל מכתב שנשלח לראש מנהלת ההתנתקות, אז, יהונתן בשיא שבו נכתב: "אתה גרסה של היודנראט". לא ברור אם מי מאותם אנשים הורשעו בעבירות.

סגל: לא ניבלתי את פי, זו חוות דעת מקצועית וביקורת
סגל טען במשפט כי לא מדובר בהעלבת עובד ציבור, אלא כי מדובר בחוות דעת מקצועית ועניינית, שהיא חלק מחופש הביטוי, ומדובר בביקורת מקצועית המבוססת על מונחים מהתחום התורני. וייס אמר במשפט כי בשל המאמר "יש לי תחושה של חולשה, אכזבה, כאב מיוחד על כך שדברים נאמרים בעומק הזה של הלילה". אך השופטת אילתה זיסקינד הרשיעה למרות הכל את סגל בהעלבת עובד ציבור, לאחר שקבעה כי "האשמות כגון 'הרב הראשי שותף לרצח' כוללות ביטויים היורדים לשורש תפקידו של הרב הראשי ולמעשה יש בהן כדי לקעקע ולהשמיט את הקרקע שתחת מקור סמכותו של הרב הצבאי בבואו לאכוף את פקודות הצבא ביחס למצוות הדת, וחמור מכך, הן שומטות מן היסוד את מקור סמכותו הרוחני כלפי החיילים הנעזרים בשירותי הרבנות הצבאית". זיסקינד הוסיפה כי "אין הבעת ביקורת, תהא חריפה אשר תהא, מצדיקה נקיטת ביטויים פוגעניים".