לשבת במחסן 2 ביפו בליל חורף סוער, לשמוע מטחי גשם, להתכסות בשמיכות המפוזרות באולם הקריר ולראות את ההצגה "חלום ליל קיץ" היה מעין דבר והיפוכו. ההצגה מביאה כמה סיפורים מקבילים שנשזרים זה בזה, בעיקר סיפורי אהבה מורכבים שמסתבכים עד לפתרונם הסופי. זוהי הקומדיה האהובה ביותר של שייקספיר, שזוכה כל שנה להפקות חדשות. אז מה אפשר עוד לחדש?

שני אצילים צעירים, ליסנדר ודמטריוס, מאוהבים שניהם בהרמיה ורוצים לשאתה. אביה אינו מסכים לתיתה לליסנדר, אותו היא אוהבת. הלנה חברתה הטובה מאוהבת בדמטריוס שאינו רוצה בה. כאן מתחילה קומדיה של טעויות שמשתלבת בעוד שתי קומדיות של טעויות, אחת של טיטניה האלה, ואחת של חבורת פועלים אשר מעלים מחזה. כולם מסתובבים בלילה ביער ואת העניינים מסבך השדון פוק, אשר מבלבל את ההנחיות שקיבל. בסופו של דבר פוק הוא גם זה שפותר את הבעיות ומתיר את התסבוכות.

                             צילום:  אולג יפסטפייב

דליה שימקו, שמוכרת לנו בעיקר כשחקנית, והיא מזוהה עם תפקידה "נועה בת 17", עשתה עבודה מצויינת בליהוק השחקנים: אסתי זקהיים בתפקיד טיטניה, האלה שמסוכסכת עם בן זוגה, האל אוברון (אלחי לויט), וגם בהתאמת המחזה לימינו, ככל הניתן. השפה העשירה, השייקספירית, נשמעת אנכרוניסטית, אך צורת ההגשה מקרבת אותו אלינו. נעשה שימוש נרחב בטלפונים סלולריים, שכולם מסתובבים עמם כל הזמן.

                  אסתי זקהיים ואלחי לויט  צילום: אלי כץ

לפי שימקו, היא באה לביים את ההצגה ממקום של אישה שחוותה אהבות גדולות, שיגעון, כאב, תשוקה ואושר שבאהבת אמת. אלו הם הכלים הנחוצים כדי להבין מה מניע את הדמויות ולביים אותן כך, שיעבירו את המסרים.

גם עולמנו העכשווי לא כל כך רחוק מעולם המחזה, בו שולטים חוקים שוביניסטיים לצד רוח האדם החופשית. "ההפקה שלנו מתרחשת בשנות האלפיים, בעולם המשלב בתוכו פנאטיות דתית עם שעבוד לטכנולוגיה מתקדמת ושימוש בסמי הזייה. בעולם שלנו, בשם עבודת 'אלוהים' לא רחוק מאיתנו כורתים ראשים ושובים נשים… יורקים על נשים כי הן לא צנועות. נשים לבושות בשחור מכף רגל ועד ראש נמצאות בירושלים, בית שמש, פריז ולונדון. העולם כיום קרוע בין חברות דתיות המקדשות ערכים ומנהגים לפני מאות שנים ובין עולם מערבי המשעבד את האדם".

את המסרים הללו מצליחה שימקו להעביר היטב.

בן לוויתי להצגה אמר: "חששתי שזה יהיה כבד, גם כקומדיה. בכל זאת שייקספיר, אבל שימקו באמת הצליחה להגיש לנו את ההצגה בצורה קלילה, מצחיקה ומהנה מאוד".

ראוי לציין את עודד מנסטר בתפקיד פוק. למען הגילוי הנאות עודד הוא חבר טוב, אך לא בזכות זאת אני מציינת כאן את משחקו שמוסיף נופך של קלילות והומור להצגה.

עודד מנסטר כפוק. צילום: אולג יפסטפייב

פחות אהבתי את התלבושות. אם כבר מודרני, ראוי ללכת עד הסוף. שייקספיר מצד אחד, טלפונים סלולריים מצד שני ותלבושות שאינן מתאימות לא לפה ולא לשם.

בכל מקרה: בהחלט ללכת לראות. אני מבטיחה לכם שתצאו עם חיוך, גם בליל חורף קר.