הרוסים שנחתו על מארסיי הבוקר (ברובם לפחות) הצטרפו לקרבות בנמל הישן מגובים באוהדי מארסי שאינם תלית שכולה תכלת (למרות שאלו הצבעים שלהם) וביחד יצאו להילחם בהגמוניה האנגלית על חביות הבירה. הדיווחים ממארסיי עושים עוול רציני לאנגלים. כמו אתמול גם היום לא היו האנגלים אלו שפצחו בתגרות. והעובדה היא שלמשחק הגיעו 20 אלף (20,000 !!) אוהדים אנגלים והנפגעים בכל התגרות הם רק אנגלים. לו רצו הללו להתפרע לא היו מספיק שוטרים לעצור אותם עם כל הנשק שבעולם.

מה כן רוצים האנגלים ? לשתות לרקוד ולשיר לקבוצה האהובה עליהם.

האנגלים במטרו – וידאו: עמית מנדלזון

הנמל הישן במארסי היה היום זירת קרב אמיתית, מלחמה של ממש. איך נפתחה התגרה לא ממש ברור מה שכן ברור הוא שהאוהדים המקומיים הם אלו שפתחו בה והרוסים הצטרפו אליהם. אבל הנמל היה היום עבורים מחוץ לתחום אז לקחתי את ביתי והלכנו לראות את המשחק ב- FAN ZONE בו הוצבו שני מסכי ענק לאותם אלו שלא זכו להשיג כרטיסים למשחק. אבל כדי להגיע לשם אני חייב, רוצה או לא לעבור באיצטדיון.

עקב הקרבות שובשה התחבורה הציבורים לחלוטין ומצאתי את עצמי במטרו עם מאות אוהדים אנגלים שרים ושמחים והלומי בירה.

ביציאה מהמטרו היכה בי ריח מוכר – גז מדמיע – והרבה מאוד ממנו עדיין באוויר ו…קיבינימט, אני חייב לעבור בתוך הענן כדי להגיע לנקודת המפגש עם ביתי. נו טוב כבר נשמתי את הגז הזה לא פעם מה כבר יכול לקרות?

ים של בני אדם וכמויות מטורפות של בירה מחוץ לאיצטדיון, ושוטרים בכל פינה. לא אף אחד לא חושש מפיגוע חבלני, פיגוע חבלני יהיה עניין שולי אם יתנו לאוהדים להתפרע חופשי. השדרות המובילות לאיצטדיון וממנו חסומות לתנועה. ועשרות ניידות משטרה ממתינות לגרוע מכל.

את המשחק ראינו באזור האוהדים האנגלים, את השער של נבחרתם קיבלו באקסטזת שמחה וגשם של בירות. שום דבר אחר לא יגרום להם לשפוך טיפה מהמשקה הצהבהב הזה.

האמת היא שלראשונה מזה 30 שנה ואולי יותר ראיתי נבחרת אנגלית שמשחקת כדורגל יפה אלגנטי וחכם. ונהניתי מכל רגע. אבל אני לא פרשן… על כל המשתמע מכך.

מי שמכיר אותי יודע שאני איטלופיל ונבחרת אנגליה והכדורגל האנגלי אינם מעניינים אותי. אבל קשה שלא לסמפט את האנשים השמחים הללו, המושמצים בכל העולם ואחרי מה שראיתי ושמעתי אני חושד ש-80% זו עלילה נבזית.

שמחה  אמיתית – וידאו: עמית מנדלזון

יצאנו מאזור האוהדים מיד עם שער המשווה הרוסי. מצד אחד היה צפוי שתהיינה מהומות לא חשוב מה תוצאת המשחק (דם רע מהול בהמון בירה) מצד שני צריך להגיע הביתה ורצוי לא לעבור בנמל (צד אחד) או באיצטדיון (הצד השני) והאופציה ללכת ברגל 15 קילומטר לא עושה לי טוב על הנשמה בשעה 11 בלילה.

תפסנו מונית ביחד עם 4 שבדים חביבים וצעירים שהיו אסירי תודה על שחלקנו איתם את המונית. כך שלא רק שהם שילמו על הנסיעה הם גם הזמינו אותי לבירה.( ראשונה עבורי, שישית שביעית עבורם).

את הדיווחים על הקרבות מחוץ לאיצטדיון כבר שמעתי מחברים. היורו הזה עוד יספק לנו הרבה ריגושים והאווירה בכל העיר נהדרת (אם כי בת זוגי קוראת לזה אווירה מעצבנת של הורמונים גבריים מזויינים)  יש משהו בדבריה…