גרמנים שרים לה מרסייז ? לפני 20 שנה הרעיון הזה היה נדחה על הסף, חמישים שנה קודם לכן זו היתה עילה להוצאה להורג. אבל בשנת 2016 ראיתי גרמנים שרים את ההמנון הצרפתי ולא פחות מפתיע לשמוע צרפתים שרים את "דויטשלנד אובר אלס". ולא זה לא היה טקס רשמי אלה על כוס בירה מחוץ לאיצטדיון המפואר של מארסיי ה"וולודרום" 7 שעות לפני משחק חצי הגמר בין גרמניה וצרפת.

היריבות בין גרמניה וצרפת חוצה גבולות ספורטיבים ובמשך שנים רבות ההגדרה "יריבות" היתה רכה מדי כדי להגדיר את התיעוב בין שני העמים. היורו 2016 סידר לשתי הקבוצות מפגש בחצי הגמר במארסיי. למעלה ממאה חמישים אלף איש זרמו לעיר  בכל דרך אפשרית חלקם לובשי לבן חלקם לובשי כחול ורבים מאוד שלובשים צבעים נייטרלים , נורבגים אנגלים, אירים, אמריקאים ולאומים רבים אחרים שפשוט באו לראות כדורגל.

שדרת הפרדו אחד מעמודי השדרה התעבורתיים של העיר, שבין שני צדדיו נמצאים שתי הנקודות המרכזיות של היורו הוולודרום מחד וה-Fanzone מצידו השני. התנועה בשדרה היתה אבודה מראש ועשרות אלפי איש זרמו בה. 85 אלף המאושרים לכיוון האיצטדיון והשאר לכיוון החוף והפאן זון לצפות במשחק על מסך בגודל של בניין . אלא מה? כל זה החל 8 שעות בטרם המשחק ב- 30 מעלות חום שרק תושבי העיר מסתדרים איתו איכשהו.

שאון מחריש אוזניים של צפצפות ושירי אוהדים מתערבב עם המיית המכוניות התקועות בפקק, באדיבות סדרי התנועה המוזרים של משטרת מארסיי. אבל הכל בכל מכל כל נעשה עם חיוך ובשמחה. איש לא כועס איש לא רב, למרות שגם הגרמנים וגם הצרפתים אוהבים בירה.

מחוץ לאיצטדיון כל הבארים ובתי הקפה, המסעדות ודוכני המזון מפוצצים באוהדים. פה ושם מוכרים דגלים וצעיפים וחולצות ו…בחורה נחמדה שמוכרת שירותי צביעה בלי אבחנה של דת ולאום לגרמנים שחור אדום צהוב, לצרפתים אדום לבן כחול.

נשים גברים וטף זורמים מכל הכיוונים לכל הכיוונים. כל צרפתי שמכבד את עצמו וזה כולל פקידי בנקים מעונבים מסתובבים שדגל הטריקולור מרוח על לחיים.

תמיד כשנדמה לי שמארסיי לא יכולה יותר, היא תמיד מצליחה להתעלות, העיר הרועשת הזו עם התעבורה הדפוקה הפקוקה הצליחה להיות יותר רועשת מתמיד והרבה יותר פקוקה מתמיד. אבל בניגוד לתמיד אף אחד לא מתלונן אף אחד לא כועס. היום חג…

סיימנו מהר את העבודה כדי לעלות לקור ג'וליאן כדי למצוא מקום לשבת ( משימה לא פשוטה בכלל המחייבת חיוך ממיס כמו של בת זוגי ומרפקים חדים כמו שלי) לשתות ולאכול ו…לצפות במשחק ביחד עם… כל שאר העיר. מצאנו, אבל רבים מאוד המשיכו להסתובב ולחפש. קשה לי לתאר את עוצמת ההמולה בשכונה השקטה בדרך כלל. מלצרים מסתובבים תשושים ומזרימים בירה יין ומזון לאנשים שלא ממש מסתכלים עליהם אלא בוהים במסך המרצד שלפניהם. תראו לי בר או מסעדה ללא טלויזיה ואראה לכם בר ומסעדה ללא לקוחות. זה לא שלצרפתים אין טלויזיות בבתים, אבל את ה"בלוז" רואים ברחוב עם כולם.

התוצאה כבר ידועה גם לכם, מחלון דירתי עדיין אפשר לשמוע צפירות של מכוניות ושלושה הליקופטרים באוויר הצפירות הן של האוהדים (בדרך כלל זה אמבולנסים) וההליקופטרים מנסים לפקח ממעל על הבלאגן של אחרי המשחק שאיננו פחות גרוע מזה שלפניו.

וביום ראשון חוזרים למקום הפשע בתקווה שמישהו ימחוק את החיוך מעל פניו של רונלדו.