פדרו אלמודובר הוא במאי עם מוניטין בינלאומי המשתרע על פני שלושים שנה; אולם יצירותיו האחרונות נחשבו מאכזבות, והמקרה של "לעוף מהתרגשות" – נחשב לממש מגוחך.

"חולייטה": אמה סוארז ואינמה קואסטה בקטע חושני מברונזה

הסרט "חולייטה" מחזיר את הבמאי הספרדי לתקופת הצלחתו, אם כי באופן מתון יותר (לפחות ביחס לסרטים הקיצוניים מעברו), בסרט המבוסס על שלושה סיפורים קצרים מאת אליס מונרו.

כותרות הפתיחה מתגוללות על פני רקע של צעיף משי אדום, בעוד קפליו נעים ומתנופפים מעט. בהתאם לאלמודובר, ההתייחסות החזותית מזכירה שפתיים, אולם מבינים מיד כי זהו חיקה העולה והיורד של חולייטה (אמה סוארז), האורזת את פקלאותיה בדירתה במדריד במטרה לעבור להתגורר בליסבון  עם בן זוגה, לורנזו (דאריו גרנדינטי). עם זאת, פגישה מקרית עם חברה וותיקה של בתה זורקת את תוכניותה של חולייטה לתוך אי סדר.

משאירה את בן זוגה ודירתה מאחור, חולייטה חוזרת לשכונתה הישנה, ומשם היא מתארת תוך כתיבה במחברת את אירועי העבר שהובילו לניכור יחסיה עם בתה. בעוד חולייטה כותבת, הסיפור קופץ 25 שנים אחורה, כפוגשים לראשונה את חולייטה הצעירה (אדריאנה אוגרטה).

באופן אפל, המזכיר את יצירותיו של אלפרד היצ'קוק, הפאם פאטאל הבלונדינית פוגשת זר על הרכבת. אולם הזר אינו גיבור הסיפור – הוא  מחכה בקרונית האוכל – ובקרוב ייעלם, אולם נוכחותו הקצרה תהדהד לאורך כל אורך סיפורה של חולייטה. ולא, זה אינו הסרט "מזימות בינלאומיות", אלא סיפור אהבה. הזר השני שתפגוש הוא שואן (דניאל גראו), דייג מושך שאשתו נמצאת בתרדמת. חולייטה ושואן פותחים במערכת יחסים, אשר תוביל את חולייטה לבית על חוף ים ולמערכת יחסים חדשה.

למרות שהסרט מבוסס על סיפוריה של מונרו, יעדיפו הצופים – בייחוד חובבי מונרו, להתעלם מהקישור הספרותי וליהנות מהביצוע הקולנועי לגופו. אין את הנופים הקפואים של קנדה שתיארה מונרו, וזאת לטובת תפאורה נטורליסטית וברקע הסיפורים הבלתי פתורים של גיבורי הסרט.

ניתן להאשים את אלמודובר בהרבה דברים, אבל לא בקור מקפיא. גווני הסרט (שצולמו באופן מפליא על ידי ז'אן-קלוד לריו), החל מבגדיה של חולייטה, אל מכוניתה ועד הנופים, מבריקים ועשירים בצבע האדום, כך שהכל נראה מעט מלאכותי. מה שעוד נעלם מהסיפורים המקוריים של מונרו, הם הבתים קשיי היום של הגיבורים. שואן חי במה שנראה כמו בית קיץ על חוף ים של אמן, גדוש בתפאורה ובעיצוב פנים נפלא, ויש לו אף עוזרת בית, מריאן (בגילומו של רוסי דה פלמה – הקבועה של אלמודובר). הצופים אף זוכים לפגוש ביזיזה של חואן משכבר הימים, אווה (אינמה קואסטה), שפסליה החושניים יובילו בסופו של דבר את חולייטה לפגוש את המאהב הנוכחי שלה. אפילו לאבא של חולייטה יש חיי אהבה מסובכים. כאמור, אלמודובר בחר ליצור פירושים משלו לספריה של מונרו.

XXXXX

יש שימוש רב בשתי השחקניות שמגלמות את חולייטה ואמצעים קולנועיים מתוחכמים להחליף ביניהם בין הפרקים השונים בעלילה. סוארז מביאה משחק מלא ניואנסים, אך לא ראוותני. בסופו של דבר, אלמודובר ממתן את המלודרמה הקבועה שלו ב-"חולייטה", וזורק את השטויות הביזאריות, לטובת סרט בוגר ומאופק ממה שיצר בשנים האחרונות.