הבמאי דיוויד לאורי יצר גרסה מחודשת ליצירה הנשכחת של וולט דיסני, לאחר שבאולפנים נתקבלה החלטה ליצור מחדש את כל מה שהתיישן בכספת האחורית. רוב הסרטים: ,"מליפיסנט", "סינדרלה" או "ספר הג'ונגל" – פשוט החליפו את ההנפשה המצויירת של קודמיהם באנימציית מחשב מרהיבה, סצינה אחר סצינה, בהנחה שזה אכן מה שהקהל רוצה (והם לא טעו, דרך אגב, כל אחד מהסרטים הללו גרף מאות מיליוני דולרים).

"חברי הדרקון אליוט": דרקון ידידותי וילד מלא אנרגיית חיים

אבל בסרט "חברי הדרקון אליוט", לאורי עשה משהו שונה. הבמאי ושותפו לכתיבה, טובי הולברוקס, זרקו לפח כמעט כל דבר שהיה בגרסה מ-1977, להוציא את הקשר המרכזי שנרקם בין הילד למפלצת הידידותית, ובמקום זאת יצרו מערכת יחסים מופלאה.

בגרסה זו, הקשר בין הילד בן ה-11, פיט (אוקס פגלי, "חובשת קרבית"), והדרקון הענק שהוא מכנה אליוט, חושל בעקבות טראומה: לפני שש שנים אליוט חילץ את פיט בעקבות תאונת דרכים, ומאז השניים מתגוררים ביער פרא מחוץ לעיירה מילהייבן.

כאשר שומרת הפארק, גרייס מיצ'ם (ברייס דאלאס הווארד, "עולם היורה"), ובתו של החבר שלה, נטלי (אונה לורנס, "ללא כפפות"), מגלים את פיט בלב היער, הילד לומד מחדש אודות החברה האנושית – ומופרד בכוח מאליוט. תושבי מילהייבן לא מאמינים לסיפור של פיט אודות חברו הדרקון. כולם, כמובן, חוץ מאביו של גרייס (רוברט רדפורד, "דרך ארוכה"), וחוטב העצים שלעולם לא מחייך, גאווין (קארל אורבן, "השופט דרד"), שמבחין באליוט ונחוש בדעתו לצוד את החיה.

העלילה עשויה להיות מוכרת ואף צפויה, אבל ההפקה מהפכנית. לאורי יצר לעצמו שם של תסריטאי ובמאי עצמאי אפי-רומנטי, בסרטים שאינם בנויים לקהל הרחב, כמו "נאהבים מחוץ לחוק" ובעריכת הסרט יוצא הדופן: "אפסטרים קולור". הפעם הוא מעצב את הרומנטיקה תחת המסגרת של אהבה ללא גבולות: בין הורים לילדים, בין אחים, ובסופו של דבר, בין ילד לחיית המחמד שלו… למרות שאין זה ברור אם אליוט רואה את עצמו כחיית המחמד של פיט, או כבעלים של פיט, זה חלק מהיופי שבדבר.

XXXXX

"חברי הדרקון אליוט" הוא מעדן של שמחה ואמפתיה עמוקה, בסרט שהופק על ידי תאגיד שפונה למכנה המשותף הרחב ביותר, וזה מה שהופך את הסרט לפואמה להמונים. בניגוד לכל הסיכויים, הסרט מופלא.