"תל חורף" בתיאטרון גשר: בכל זאת יש בה משהו

שמונה סיפורים על אהבה, על גבול האבסורד, מעניקים לקהל שעה וחצי של תיאטרון קליל, משעשע ולעיתים מייגע

"תל חורף" בתיאטרון גשר: בכל זאת יש בה משהו

שמונה סיפורים על אהבה, על גבול האבסורד, מעניקים לקהל שעה וחצי של תיאטרון קליל, משעשע ולעיתים מייגע

★★★★★

שם ההצגה, "תל חורף", הוא פראפרזה על השם תל אביב. מדובר בשמונה סיפורים על אהבה וזוגיות שמתרחשים אי שם בעתיד הקרוב כאשר יורד שלג כבד על תל אביב. העיר ללא הפסקה יוצאת להפסקה.

הסיפורים עוסקים בחיפוש הנואש של כולנו אחר אהבה. מה זה כולנו? אנשים צעירים ובודדים, שלא אוהבים את הבדידות. בתוך החיפוש יש לבבות שבורים, חלומות ואכזבות, כאב ושמחה, וגם עונג וסיפוק. לא כל הקטעים ברמה אחידה, חלקם מסקרנים, אחרים מעניינים ויש גם כמה מייגעים שחוזרים על עצמם.

אי שם בעתיד הקרוב. צילום: סרגיי דמינצ'וק

הדמויות מוזרות, הזויות, שמנהלות יחסים על גבול האבסורד, אבל מתחת למסכות צף שוב ושוב הרצון לאהוב ושיאהבו אותך. זה מה שנותן טעם ומשמעות לחיים. המסר ברור. אין לי משהו עמוק במיוחד לומר על המחזה של ג'ון קריאני, על הבימוי של מיכאל קרמנקו ועל ההצגה, שהיא קליפית, קלילה, משלבת תנועה ומוזיקה. נראה שגם השחקנים הצעירים של גשר נהנים מהסיטואציות המתחלפות על הבמה.

הנוסח העברי של שחר סגל כולל את השירים  "זה היה סיפור של חורף" שכתבו יהונתן גפן ומיקי גבריאלוב, ושירו הנפלא של נתן אלתרמן – "בכל זאת יש בה משהו". כך גם ההצגה "תל חורף", שאינה יצירה גדולה, אבל בכל זאת יש בה משהו. הצגה משעשעת, כיפית ולא רצינית מדי. קחו אותה בקלות. ותתלבשו חם.

★★★★★

שם ההצגה, "תל חורף", הוא פראפרזה על השם תל אביב. מדובר בשמונה סיפורים על אהבה וזוגיות שמתרחשים אי שם בעתיד הקרוב כאשר יורד שלג כבד על תל אביב. העיר ללא הפסקה יוצאת להפסקה.

הסיפורים עוסקים בחיפוש הנואש של כולנו אחר אהבה. מה זה כולנו? אנשים צעירים ובודדים, שלא אוהבים את הבדידות. בתוך החיפוש יש לבבות שבורים, חלומות ואכזבות, כאב ושמחה, וגם עונג וסיפוק. לא כל הקטעים ברמה אחידה, חלקם מסקרנים, אחרים מעניינים ויש גם כמה מייגעים שחוזרים על עצמם.

אי שם בעתיד הקרוב. צילום: סרגיי דמינצ'וק

הדמויות מוזרות, הזויות, שמנהלות יחסים על גבול האבסורד, אבל מתחת למסכות צף שוב ושוב הרצון לאהוב ושיאהבו אותך. זה מה שנותן טעם ומשמעות לחיים. המסר ברור. אין לי משהו עמוק במיוחד לומר על המחזה של ג'ון קריאני, על הבימוי של מיכאל קרמנקו ועל ההצגה, שהיא קליפית, קלילה, משלבת תנועה ומוזיקה. נראה שגם השחקנים הצעירים של גשר נהנים מהסיטואציות המתחלפות על הבמה.

הנוסח העברי של שחר סגל כולל את השירים  "זה היה סיפור של חורף" שכתבו יהונתן גפן ומיקי גבריאלוב, ושירו הנפלא של נתן אלתרמן – "בכל זאת יש בה משהו". כך גם ההצגה "תל חורף", שאינה יצירה גדולה, אבל בכל זאת יש בה משהו. הצגה משעשעת, כיפית ולא רצינית מדי. קחו אותה בקלות. ותתלבשו חם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן